הכי רחוק מהכדורגל: החיים החדשים של תומר בן יוסף

מעטים הם הכדורגלנים שמתנתקים בבת אחת מקריירה ספורטיבית, חלקה מאוד עשירה, מתגמלת ותהילתית. תומר בן יוסף הוא אחד מהם. מי שנחשב לבלם הכי מהיר בישראל, כנראה אי פעם, שהיה בשני מועדונים גדולים, והיה שחקן הרכב בנבחרת – נעלם מיד לאחר שהגיע להסדר פרישה עם הפועל תל אביב לפני כשבע שנים. היום הוא טכנאי סלולר, וממש לא סובל מזה.

בגיל 41 הוא נראה אותו דבר, דק וגבוה ועדיין קצת ביישן. בעסק אותו הוא מנהל עם אחיו, בתחנת דלק קטנה בפאתי איזור התעשייה קריית אריה בפתח תקווה, האח, חן, הוא זה שמקבל את הלקוחות. תומר ספון בפינת העבודה, נסתר מהלקוחות, מפרק, מחבר ומלחים. רחוק מאוד מהתהילה.

בשנים האחרונות לקריירה הוא דשדש, מצא את עצמו במקומות לא טובים, סבל מפציעות, עד שהחליט לתלות את הנעליים בגיל 34. "ירד לי האוויר, היו לי קצת כאבים בברכיים", בן יוסף משחזר. "הרגשתי שזה כבר הסוף".

תכננת להפוך לטכנאי סלולר? 
"לא תכננתי. הייתי בסוג של משבר, אבל לאט לאט אתה מתעורר, בודק אופציות ומוצא את עצמך".

בהתחלה, בלם העבר התעסק קצת בנדל"ן, ניסה לאמן ילדים, אבל נכנס לסלולר יחד עם אחיו, טכנאי ראשי בסלקום. "אני מאחורה, לא אוהב להיות בפרונט".

בכדורגל היית בצנטרום של הפיילה.
"בכדורגל לא הייתה לי ברירה, אתה חייב להיות בפרונט, אתה חייב להיות הכי טוב שיש, כאילו שזה האימון והמשחק האחרון שלך".

בן יוסף התחיל את הקריירה במכבי פתח תקווה, עוד שחקן שמכבי פ"ת עשתה עליו קופה. רק 190 אלף דולר, אבל עדיין כסף יפה יחסית לשנת 2005. בנוער הוא היה חלוץ. הוא נזכר שרוני זלצר, האח הצעיר של הזלצרים והמאמן בילדים, היה מבקש שיעיפו את הכדור לתומר, בגלל המהירות. משה סיני היה המאמן של הבוגרים כשהחליט יום אחד, ערב משחק מול הפועל ת"א, שבן יוסף ישחק כבלם וישמור על סבסטיאן סימרוטיץ' המהיר. וזה השתלם לו בגדול.

ההסבה המקצועית הזו היא שתהפוך אותו למצרך מבוקש: שחקן כל כך מהיר עם טכניקה זה לא משהו שמוצאים בעמדת הבלם. ההסבה הזו הייתה הברקה. מבין תינוקות הלוזונים, שכללו בין השאר את עידן מליחי, סולי צמח, אסי משיח, גל אלברמן ועומר גולן – בן יוסף השתלב הכי מהר בהרכב, בדיוק כמו שהוא רץ. "אני חושב שמי שהיה חלוץ, יכול להיות בלם. אלה תפקידים דומים, כמו שוטר וגנב. חושבים אותו דבר".

הכל הלך לו מצוין. עם גיא לוזון מכבי פ"ת נסקה. בעונת 2003/04 היא הגיעה לראשונה למפעל אירופי. ביציעים בטדי היו 1,600 אוהדי הקבוצה, שיא מועדון שלא יישבר. היו שם יותר אוהדי פ"ת מאוהדי בית"ר ירושלים שהובסה במשחק הזה 4:2. אבל לאירופה הוא לא הגיע. אברם גרנט היה אז מאמן הנבחרת, וכבר הודיע לו מראש, כי במשחק הנבחרת בסן דניז, מול צרפת, הוא ייקח את  תיירי הנרי. המשחק נועד ליום רביעי, בשבת עוד חיכה לו דרבי מול הפועל. באחד המרוצים שלו עם מנור חסן זה קרה.

"מנור נתן לי גוף, העקב שלי נתקע בתוך הדשא, וכל הגוף עף קדימה. הראש של הפיבולה, אחת משתי העצמות בשוק, יצא מהמקום והגיד נתלש. העצם נתלשה מהחיבור שלה לברך, זה נקרא שבר תלישה. הקבוצה יצאה לאירופה, לקחה סגנות אליפות, אבל לא נהניתי מזה. כל העונה הייתי בשיקום ודווקא מהעונה הזו הגעתי לבית"ר ירושלים. לא אהבתי כל כך את ההתנהגות של גיא לוזון מולי. הוא נתן לשי בנאי לשחק, וזה יצר עימותים ביני לבינו. הלוזונים הצליחו לשחרר אותי ב-190 אלף דולר, והכל בזכותו של גיא". 

בית"ר ירושלים של מאיר פניג'ל הייתה זו שקלטה אותו. המאמן היה אלי אוחנה ובן יוסף ממש לא תכנן לקפוץ פתאום כמה מדרגות בבת אחת, רק לשחק סוף סוף ולשפר תנאים. "נכנסתי לבית"ר ירושלים כשמכבי פ"ת הייתה אותו כוח מבחינה מקצועית. כשהגעתי היה שם מאיר פניג'ל, לא היו כוכבים". בתוך כמה שבועות זז פניג'ל הצידה, לטובת ארקדי גאידמק. גם אוחנה זז ואחרי כמה מאמנים, כולל טון קאנן, נחת לואיס פרננדס. זו הייתה עונה שהעיפה את בן יוסף קדימה, גם אם לא הסתיימה בתואר. את שתי האליפויות ושני הגביעים שנזקפו לו  בבית"ר ירושלים, זוכר בן יוסף הרבה פחות מאשר את העונה המדהימה ההיא. 

בתום העונה התבקש לחתום על חוזה חדש. דודו דהאן, אז עדיין לא סוכן שחקנים, אבל יד ימינם של פרננדס והמנכ"ל ולדימיר שקלאר, לקח לו את הראש. "הוא עבד עליי. אמר לי שבבית"ר לא אוהבים את הסוכן שלי, רונן קצב, ושאגיע לבד למו"מ. הגעתי לשמוע את ההצעה של שקלאר והבנתי שעשו עלי תרגיל, הציעו לי משהו מצחיק. הבאתי את עו"ד דן חי, וביקשתי ממנו בלי כותרות. למחרת יצאה כותרת: 'תומר בן יוסף רוצה חוזה כמו של שמעון גרשון'. הסתבכתי. ואז הביאו את אריק בנאדו, ובמקביל יוסי מזרחי החליף את אוסי ארדילס. עם המזל שלי, כמה ימים לפני משחק, קיבלתי כדור בצד של הראש, נפלתי אחורה, זעזוע מוח. ראיתי ממש כפול במשך יומיים. הרופאה אמרה שאם אקבל עוד פעם מכה, אני בסכנה. יוסי בא אליי ואמר: 'תקשיב תומר, אם אריק ייכנס עכשיו יהיה לי קשה מאוד להחזיר את המצב אחורה'. הייתי מאוד קרוב ליוסי, עוד ממכבי פ"ת, אז אמרתי לו שכרגע אני מעדיף לשמור על הבריאות שלי, ואני מאמין בעצמי. משם כבר לא שיחקתי כל השנה". 

נשמע כמו טעות נוראית להיות במקום כזה, בשלב הזה של הקריירה. 
"מקצועית הייתי בשיא שלי. פשוט הכל התהפך. לא חושב שקפצתי גבוה מדי, המועדון עצמו היה תפור עליי, גם הקהל וגם כל האמוציות, אבל זו הדינמיקה של הכדורגל".

מה הרגשת? 
"שחקן כדורגל שלא משחק הוא כבוי. הייתה לי אופציה לצאת למכבי תל אביב, ואיציק קורנפיין לא היה מוכן לשמוע על זה. נתקעתי. ב-2009, כשכבר נכנסתי חזרה להרכב, היה משחק בגביע הטוטו. המאמן אז, ראובן עטר, שאל אותי: 'איך לא שיחקת עד עכשיו'. בשבת חיכתה לנו בני יהודה בליגה. התרגשתי מחדש. אמרתי לדרור שמשון שהרגליים שלי כבדות. יצאתי לאיזה תרגיל, עשיתי דאבל פס, נחתי על העקב וקרעתי את הצולבת. זה רצף של אירועים שמורידים לך". 

בעונות הכי גדולות של בית"ר ירושלים, בהן זכתה בשתי אליפויות ושני גביעים, שיחק בן יוסף 37 משחקים בלבד. 2,845 דקות, פחות מ-1,000 לעונה. אחרי שהשלים שבע עונות בבית"ר ירושלים, החליט להיענות להצעה של ניצן שירזי ז"ל, ולחתום בהפועל ת"א. "היה שם עומס של בלמים מטורף. באתי לשחק ואז בדיוק ניצן עזב בגלל המחלה, והמחליף שלו, יוסי אבוקסיס, רצה לשנות הכל,  חוץ מוואליד באדיר. הוא מחק בלם זר, את זאביק חיימוביץ' ואותי. לי בכלל ירד האוויר. די, מספיק. לא היה לי חשק לרדת לקבוצות אחרות, ליגה שנייה ודברים כאלה. זה שלב שאתה לא יכול להרים את עצמך. אתה רגיל לקהל, 20 אלף, ואתה מרגיש שאתה אחד הטובים שיש. ואז מתחיל משבר מאוד גדול. מי שלא מתכנן לפני, נכנס למרה שחורה שהוא חייב לצאת ממנה כמה שיותר מהר". בן יוסף לא שיחק דקה בהפועל ת"א, ולמרות שפרש באמצע עונת 2013/14, משחקו האחרון היה במדי בית"ר ירושלים בגביע הטוטו באוגוסט 2012. 

למזלך עשית מספיק כסף.
"עשיתי מספיק כסף, אבל התנהלתי איתו לא נכון וסמכתי יותר מדי על אנשים שהיו קרובים אליי".

איך זה פתאום לפרוש?
"כמו לרדת מ-200 קמ"ש ל-0 קמ"ש. אצלי זה היה בהדרגה כי לא שיחקתי בהפועל והתאמנתי עם הנוער. מבחינת הגוף, פיזיולוגית, יצא לי להוריד קצב עד שהגעתי איתם להסדר. הגעתי לחיים האמיתיים והתחלתי לשאול את עצמי דברים. אם אתה לא מוכן לפני, אתה נכנס לתקופה לא פשוטה. אני בסך הכל יצאתי מכאילו שירות צבאי, אבל קצת יותר מסודר. מי שלא סידר את עצמו יוצא כמו חייל משוחרר ומחפש את עצמו".

שלוש שנים למד בן יוסף את מקצוע הסלולר, למד הכל מאחיו. "בשלוש השנים ראשונות עבדתי קשה להרים את המקום, לצבור לקוחות. היום אני נהנה מהחיים. אני עדיין שם, אבל הורדתי קצב כי צריך להתפנות לילדים. גרתי בתל אביב 10 שנים, וחזרתי לפתח תקווה".

למרות שעזב בגיל 25 את מכבי פ"ת, היא נשארה לו עמוק בלב. "אני מופתע שהם הצליחו להחזיק בלי קהל, עם פחות הכנסות, והגיעו לרמות גבוהות. הם גאונים. הם קולטים את השחקנים האמיתיים בגילאים הצעירים ואז מטפחים אותם בארבע-חמש השנים הקריטיות שלהם וקוצרים את הפירות מיד. מכבי פ"ת יצרה שם של קבוצה שמייצרת שחקנים. שאפו מאוד גדול לאבי לוזון, זה מפעל חיים שלו ומגיע לאיש הזה לקצור את הפירות. אז היו לי ימים פחות נעימים ופחות כיפיים. מכבי פ"ת לא הייתה קבוצה שמייצאת שחקנים כל הזמן. הם נהיו ממש מפעל, כל הכבוד, אין מילים". 

נשמע שהשנים בבית"ר ירושלים לא שינו לך את התפיסה.
"בית"ר זה משהו אחר. זה העוצמות, זה הקהל. במכבי פ"ת עם קהל הייתי נהנה הרבה יותר. הקהל הוא משהו שדוחף אותך. אני יותר מזדהה עם מכבי פ"ת אבל יותר נהניתי עם הקהל של בית"ר ירושלים".

בן יוסף חווה טראומה גם בנבחרת, במשחק ההפסד הביתי לקרואטיה 4:3. במצב של 0:1 לישראל, הוא מסר אחורה כדור חלש ששחקן קרואטי כבר הגיע אליו, לא לפני שדודו אוואט הכשיל אותו. ההופעה השביעית שלו בנבחרת הייתה גם האחרונה, ובן יוסף הפך לגדי מכנס של שנות האלפיים.

"הייתי אז בשיא שלי" משחזר בן יוסף." זה היה בדיוק כשאריק הגיע לבית"ר ירושלים, והופעלו עליי כל הלחצים לחתום על החוזה. אם ההסכם היה נסגר ואריק לא היה מגיע, הכל היה בסדר איתי ועם שמעון גרשון. הייתי בלחצים אדירים לפני אותו משחק נבחרת, אף אחד לא ידע. לא הייתי כל כך מרוכז וחבל מאוד שלא ידעתי להפריד. שחקן כדורגל צריך ראש ממש שקט. החשבתי את עצמי כבלם הכי טוב בארץ באותה תקופה. נקודה. הרגשתי כמו סוס שלא נותנים לו לדהור."

"עמית בן שושן נכנס ליצחק שום והזכיר לו שהוא אמר שהשחקנים שמתאמנים הכי טוב ישחקו בשבת. 'איך תומר לא משחק אם בכל אימון הוא הכי טוב?', הוא שאל אותו. שום, אריק ושמעון הכירו מהנבחרת. הייתי צריך לעבור אז למכבי חיפה והיו"ר ארזי ביקש ממני להחליט. גיורא שפיגל אמר לי אז בפירוש שזה המצב, ולכן אמרתי ליו"ר ארזי: "אני נשאר פה, לא הולך לשום מקום". למה? כי הרגשתי שאני יותר טוב משניהם. למה שאני אוותר על מה שבניתי בבית"ר ירושלים? עזוב שקרעתי את הצולבת אחרי חצי שנה".

בדיעבד היית צריך לעזוב.
"בדיעבד כן. בדיעבד הייתי צריך לסגור גם אצל אבי נמני שהציע לי חוזה מאוד יפה לארבע שנים. איציק קורנפיין לא היה מוכן לשמוע. כשאני מסתכל אחורה, זה מה שחסם אותי".

הקרירה שלך קצת יותר מדי מפוספסת. 
"נפצעתי הרבה, יכולתי להגיע לרמות יותר גבוהות אם לא הייתי נפצע ברגעים הכי קריטיים של עליית המדרגה, גם אצל גרנט וגם בבית"ר. לא בוכים על חלב שנשפך, נהניתי מאוד, אני עם הפנים קדימה. מה שהכי חשוב לי להגיד לשחקנים היום: מבחינה מקצועית תנו את הכל כאילו זה באמת האימון האחרון או המשחק האחרון שלכם. תסתכלו קדימה, כי אחרי שמסיימים כל הברז הזה נסגר ואתם נשארים עם מה שדאגתם לעצמכם. מאוד חשוב שתפנימו את זה". 

עכשיו עזוב שטויות, איזה פלאפון הכי טוב?
(צוחק) "או שאתה אנדרואיד או שאתה אייפון. אנחנו אנשים של הרגלים. אני אוהב את הממשק של האייפון כי הוא סגור ואי אפשר לפרוץ אותו לעומת האנדרואיד שהוא די פרוץ, אבל יותר נוח למשתמש".