שבוע עבר מאז מותו בגיל 83 של רפי לוי ז"ל, כוכב העבר של מכבי תל-אביב ונבחרת ישראל בכדורגל. רפי לוי היה ערן זהבי הרבה לפני שחלמו על ערן זהבי, אבל בלי המזל שלו. מאז שתלה את נעליו ב-1973, הוא התנתק ונעלם מהנוף. בקיץ 2009 ערכתי איתו ראיון נדיר. נפגשנו בבית קפה רמת-גני שנסגר זה מכבר. בגיל 71 ניכר היה באליל הילדות של רבים מאיתנו כי שמר על גזרתו הספורטיבית, אבל הוא לא נראה מאושר.
ה-10 באפריל 1960 היה היום הגדול בחייו. היה זה כשנבחרת ישראל חוללה סנסציה עולמית, כשניצחה באצטדיון פרטיזן בבלגרד 1:2 את נבחרת יוגוסלביה הגדולה. לוי, סקורר טבעי שהרעיד לא מעט רשתות, היה זה שהכניע פעמיים את שושקיץ', השוער המקומי המהולל. נבחרת יוגוסלביה, שהקדימה את נבחרת ישראל רק ביחס שערים, זכתה באולימפיאדת רומא בזהב.
כמעט 50 שנה אחרי תיאר לוי בבהירות את שעריו: "בדקה השנייה נהרי מסר לי את הכדור בין המגנים, התקדמתי איתו קצת ומעט אחרי נקודת הפנדל בעטתי את הכדור חזק פנימה. לקראת המחצית הם השוו. בהפסקה אמר לנו המאמן גיולה מאנדי לא לוותר. בדקה ה-67 חודורוב בעט כדור ארוך עד רחבת היריב. אני לא זוכר שוער עם כאלה בעיטות וראיתי מספיק שוערים בעולם. עקפתי את הבלם שלהם, רצתי לכיוון השער ובום, עוד גול! איזה ניצחון!"
שעות אחדות לפני ליל הסדר פתחו לכבוד הנבחרת את שדה התעופה לוד הסגור. המוני מעריצים התגודדו שם וחיפשו את מחולל הנס בבלגרד. למשטרה לא הייתה ברירה אלא למלט אותו ברכב כיבוי אש. לדבריו של לוי, הייתה לו אז נחיתה קשה. שבוע לאחר שיבת הנבחרת נפצע קשה במשחק ליגה, איבד את הכרתו ואושפז לימים אחדים בבית-חולים. כשהתאושש, היה בין גיבורי השנה שהוזמנו לקבלת פנים ביום העצמאות אצל נשיא המדינה השני, יצחק בן-צבי. "אשתו, רחל, דיברה אליי בחמימות אמהית", לא שכח. "היא ידעה הכל עליי. גם על הפציעה".
משפחתו של לוי, יוצאת עיראק, הייתה ממייסדות חולון ומאחת הקבוצות השכונתיות בעיר המתהווה הוא ניצוד למכבי תל אביב, שם קודם כבר בגיל 16 לבוגרים. הוא הגיע במהירות לנבחרת, שבה היה חביבו של המאמן היהודי-הונגרי גיולה מאנדי. "הוא היה כמו אבא בשבילי", העיד לוי. 'אתה צריך להוסיף משקל', אמר לי יום אחד ורשם אותי למסעדה בתל אביב, כדי שאוכל בה כל יום צהריים כמה שארצה".
לא במקרה שם עליו ההונגרי עין. לוי עוד לא היה אפילו בן 20 כשהוכתר כמלך השערים של הליגה, כשאגב כך הסיט את שייע גלזר האגדי מעמדת החלוץ המרכזי לתפקיד הקיצוני השמאלי בכנף. "לא הייתה בינינו הבנה במשחק", ציין. "שייע לא אהב למסור לי. מההנהלה אמרו לי שהוא לא ידע לתת פס, רק להבקיע גולים".
בהיות לוי בטירונות, עמד להיערך משחק דרבי בין מכבי והפועל תל אביב עם חשיבות גדולה לתואר האליפות. כשלא שחררו אותו למשחק, ברח אליו מהבסיס עם הרובה. כשעלה לכר הדשא, הבחין בו מפקדו שסירב לשחררו והזעיק שוטרי משטרה צבאית. הסדרנים השאירו אותם בחוץ ולוי הבקיע את שני השערים בניצחון 0:2. כשסיים את הטירונות, נידון ל-35 ימי מעצר. ברם, לוי לא סבל בהם יותר מדי. הרס"ר שם היה אוהד מכבי ת"א…
הקריירה של לוי הייתה לגמרי לא שגרתית. במסע של מכבי ת"א לארצות הברית הבקיע שלושער בניצחון 3:6 על נבחרת בוסטון. שלישייה אחרת הבקיע ב-1:3 על הודו באליפות אסיה, בקוצ'ין. זמן קצר לאחר דו השער בבלגרד הבקיע צמד בניצחון 0:4 המדהים על נבחרת אנגליה הצעירה. אז לא ידע שזו שירת הברבור שלו בנבחרת ישראל. הוא לבש את מדיה רק שנתיים וחצי, כשבמהלכן כבש 11 שערים ב-17 משחקים.
לוי לא תכנן פרישה כה מוקדמת מהנבחרת. נסיבות החיים הוליכו אותו ללכת בעקבות הכסף. שכרו במוסך "דן", שבו עבד, היה דל. שאיפתו לקבל מניה בקואופרטיב לא התגשמה. הוא יצא לשחק בדרום אפריקה, שם הבקיע על ימין ועל שמאל ועבר לאוסטרליה. במשחקו הראשון שם הרשית רביעייה והושווה לפרנץ פושקש, אליל הכדורגל ההונגרי. ביציעים עודדו אותו בהתלהבות מהגרים מיוגוסלביה ששמעו על מעלליו בבלגרד.
לוי, שמעולם לא היה ילד-שמנת, לא הצטער על שנאלץ לקטוע את הקריירה שלו כשחקן נבחרת. הוא שלח למשפחתו כסף מאוסטרליה, שם נשאר ומדרום אפריקה, שאליה חזר ו"הייתי שם כמו מלך". ניסיונו של מאנדי להשיבו לנבחרת לא צלח, גם לא ניסיון של אוהדי מכבי לגייס כסף כדי להשיבו לקבוצתם.
"למרות האפרטהייד, דרום אפריקה הייתה כמו גן-עדן עד שהשחורים תפסו בה את השלטון והתחילו להרוס את הכל", הצר לוי, שחזר ב-91' לחיות בארץ. הוא, שנפצע לא אחת במגרשי הכדורגל וגם היה קרבן לתקיפת שחורים ביוהנסבורג, נפצע כאן בנפילה מפיגום, בהיותו מנהל עבודה בבניין.
לוי, הגרוש מרעייתו הגיורת, חי ב-2009 ברמת-גן עם חברתו יוצאת רוסיה. הוא היה אז אב לשניים – מורה בארץ ומנהל מועדון צלילה בקאריבים. "התהילה מהעבר נשארה, אבל רוב הצעירים כאן כבר לא יודעים מי אני", נשמע כמי שהשלים עם המצב. "זה בסדר", אמר לוי, שהרחק מהזרקורים פעל כסוכן שחקנים. "אף פעם לא חיפשתי פרסומת. רציתי שקט. תהילה זה לא הכל בחיים".
כששאלתיו לסיום על מעשיו מעבר ל-70, השיב: "אני עושה ספורט חבל על הזמן, לפחות שעת הליכה ביום ועובר מרחקים בלי בעיות. אם אתה חושב שתוך כדי ההליכה אני חושב על הקריירה שהייתה, אז לא…"
מה דעתך על הכתבה?