סמכו על התהליך: כך מכבי חיפה בנתה את עצמה לזכייה באליפות

מכבי חיפה נמצאת בשיאו של תהליך שהתחיל לפני שנתיים ומרגיש כמו נצח. קורונה הייתה אז רק בירה וכשהגיעו 30,000 אוהדים לאצטדיון לא דיברו על תחלואה. ובכל זאת, זה לא היה כל כך מזמן ומנקודת מבט היסטורית, זו הייתה אחת התקופות הדרמטיות ביותר במועדון מהכרמל בשנות האלפיים, כזו שהובילה למה שקורה בו היום.

בתחילת עונת 2018/19 התחלתי את דרכי ברדיו חיפה וזכיתי, או שלא, ללוות את הקבוצה מקרוב למשחקים, אימונים ומסיבות עיתונאים. אני זוכר היטב את הכעס והתסכול במועדון. בקיץ, מוחמד אלאך דיבר על מקומות 4-5. במחזור ה-14, מכבי חיפה הפסידה 3:1 למכבי תל אביב בסמי עופר והייתה רחוקה 20 נקודות ממנה ומהמקום הראשון, ורק ארבע נקודות מהפועל תל אביב שדורגה אחרונה.

את המשחק הזה ניהל איתי מרדכי, שהחליף את אלי גוטמן הפורש, שהחליף את רוב מאס, שמילא את מקומו של פרד רוטן. ה-3:1 ההוא הגיע לאחר שני הפסדי בית כואבים במיוחד לגבריאל תמאש והפועל חיפה בדרבי ולמאור בוזגלו ובית"ר ירושלים, ועוד שני הפסדי בית, כנראה כואבים קצת פחות, למכבי נתניה ולמכבי פתח תקווה.

פעם אחר פעם האוהדים היו עוזבים את סמי עופר באכזבה. הייתי יושב בתא של הרדיו וצופה מהצד, לפעמים שעתיים ושלוש אחרי המשחק, בזמן שהאצטדיון הענק והמפואר מתרוקן מאדם עד שנותרו רק אנשי התחזוקה והפאנל המכובד של הרדיו. במשך שעות הם היו מנהלים ויכוחים סוערים, מאזינים למונולוגים קשים של אוהדים זועמים ומנסים לנחם אותם בנסיעה הארוכה והפקוקה הביתה.

ה"טרלול" הזה נמשך גם ביום שאחרי ב'קטן ב-2' ובכל יום במשך שבועות. הייתי צופה ביניב קטן מחדר הקונטרול, כבר חסר מילים ועל סף דיכאון. במשך שעה שלמה העלנו לשידור מאזינים ונתנו להם לפרוק את כל הכאב אשר על ליבם.

אדריכל בשם מרקו

ואז הגיע מרקו בלבול. היו כאלה שכינו אותו "פלסטר", לא התרשמו מהכריזמה שלו או מהרזומה. מאמן "אפור ולא נוצץ" הגיע לכפר גלים וראה אסופת שחקנים שבורה מולו. העונה הייתה כבר גמורה, העתיד לא היה ברור, חדר ההלבשה היה מפורק. משבר הייתה מילה עדינה בשיח החיפאי.

הופעת הבכורה שלו הייתה בסיבוב ח' של גביע המדינה נגד הפועל מרמורק. מכבי חיפה ניצחה 0:5, סלליך, וייסמן ועוואד כבשו ראשונים, שלומי אזולאי חתם עם צמד, אבל אף אחד לא חגג. האוהדים בקסטרא יצאו בשיירה שהניפה שלטי יענקל'ך, לסמי עופר הגיעו רק 3,150 אוהדים באותו משחק.

בלבול התחיל לעשות סדר, הניצחונות הצטברו ונתנו שקט, בעל הבית הנחית בינואר את קארים פריי ומנואל איטורה, והחתים את שני המלפפונים החמים בליגת העל באותה תקופה, ירדן שועה ומקסים פלקושצ'נקו. גם מוחמד אבו פאני חזר מהשאלה, אחרי חצי עונה בחדרה.

תשובות מתחת לאף

יש סיבה לכך שמכל השמות שהגיעו באותו חלון העברות, רק אבו פאני נשאר בשלד הנוכחי של הקבוצה. בעשור שחלף מאז האליפות האחרונה, השביעית בשנות האלפיים, מכבי חיפה התפרקה ובנתה את עצמה מחדש. אוספת 1000 חלקים לפאזל מבלי לדעת איך הוא נראה בצורתו הסופית.

שמות נוצצים הגיעו ועזבו, סכומי עתק נשפכו ללא סיבה מוצדקת, כשבסוף רוב התשובות היו מתחת לאף. הגרעין נשאר אותו גרעין, ולראייה במשחק הליגה הראשון של בלבול שיחקו שמונה שחקנים שנמצאים כיום בסגל של הירוקים. בלבול היה יכול לפרק את הסגל ולבנות אותו מחדש כמו שעשו קודמיו, אבל הוא בחר אחרת ושחקני מכבי חיפה גילו את עצמם מחדש.

במשך תקופה ארוכה הם היו תחת ביקורת בלתי פוסקת. נטע לביא טוב, אבל לא טוב כמו דור פרץ או גלזר. ניקיטה רוקאביצה סקורר, אבל לא עושה שום דבר אחר. דולב חזיזה מוכשר, אבל מכדרר יותר מדי. צ'רון שרי קילר, אבל נעלם במשחקים הגדולים… מכבי חיפה טובה, אבל היא עדיין לא מכבי תל אביב. והיום, אותם השחקנים שהיו שותפים לשפל חסר תקדים ולשבר ענק במועדון, עשויים להיות אלה שיביאו את האליפות אחרי עשור.

בלבול עשה עבודה נפלאה ובפחות משנתיים לקח את הירוקים מתחתית הליגה עד לצמרת, נפל רק מול המכונה המשומנת של ולדימיר איביץ. השחקנים שלו למדו לנצח, להרוג משחקים. נוצרה היררכיה בסגל, חדר ההלבשה נוטרל מרעשים ולמרות זאת, משהו היה חסר. אף אחד בסגל של מכבי חיפה לא ידע איך לזכות באליפות.

ואז הגיע ברק בכר

כשברק בכר הגיע לכפר גלים, ודאי עברה בו תחושת דה ז'ה וו. התהליך שהתחיל בחיפה לפני הגעתו מזכיר מאוד את התהליך שעבר על באר שבע בתקופת אלישע לוי, עם שוני קטן. בבאר שבע הכל היה חדש, אף אחד לא באמת האמין שהם ילכו עד הסוף שלוש עונות רצופות.

אך במכבי חיפה, מהרגע שבו חתם, המילה אליפות לא ירדה מהפרק. מדובר במועדון שנבנה ועוצב בכדי לזלול תארים. התקציבים, מתקן האימונים, האצטדיון והקהל העצום. הציפייה ברורה – זה צלחת או כישלון.

ואחרי שלוש אליפויות מרגשות וסוערות בנגב, ברק בכר כבר לא נלחץ מהמכשולים. הוא כבר למד שהם חלק מהדרך. כשרבים חששו מפתיחת העונה של פלאניץ', הוא טען לא פעם שמדובר באחד הבלמים הטובים שנחתו בישראל. גם אחרי הקטטה בדרבי, הוא שמר על קור רוח מפליא. כשמד הלחץ הגיע לשיאו בשבועות האחרונים עם פציעות, הרחקות, קורונה ואיבוד המקום הראשון, הוא לא התפוצץ ולא צעק, לא חיפש אשמים והרגיע את חדר ההלבשה. הוא יודע בדיוק מה צריך לעשות.

אצילי שב מהגלות

קשה לנסות להתחיל להבין אפילו מה עבר על עומר אצילי מאז התפוצצות פרשת הקטינות ב-11 ביוני 2020. כיצד הרגיש כשהפך מכוכב לנבל בין לילה, משחקן הרכב במכבי תל אביב למנודה. מה חשב לעצמו בטיסה כשהמריא לחצי עונה בקפריסין לאחר שכל הדלתות בישראל נסגרו בפניו.

אצילי הוא לא קדוש מעונה ולא קורבן, הוא עשה טעות מוסרית עליה שילם ברמה המקצועית והחברתית. במישור הפלילי הוא נוקה מכל אשמה, אבל הכתם נשאר לנצח. עם התפוצצות פרשת הרימון בחזרתו לישראל, הוא הרגיש בנוח לשחק מול יציעים ריקים. החשש מתגובת הקהל ושירי נאצה בוטים היה גדול, לכן אף אחד בסביבתו לא יכול היה להישאר אדיש לתשואות שקיבל אחרי הצמד האדיר נגד מכבי פתח תקווה. אם זה ייגמר באליפות ירוקה, זה יהיה הסיפור הגדול מכולם.