אחד השחקנים הכי מזוהים עם בית"ר ירושלים במילניום הנוכחי, אבירם ברוכיאן, הודיע ביום שישי האחרון על פרישה מכדורגל בגיל 36 באמצעות פוסט בחשבון האינסטגרם שלו. הקשר שתלה את הנעליים גדל בבית"ר והעביר בה את העשור הראשון בקריירת המשחק שלו, עד שעזב אותה ב-2012, ובשנה וחצי האחרונות שיחק בבית"ר נורדיה מליגה א'. למועדון נעוריו, עמו זכה בשתי אליפויות, הקדיש את פוסט הפרידה שלו מהמשחק.
היום ברוכיאן התראיין לתכנית הספורט של 103FM וסיפר: "שאלו אותי למה לא להמשיך לשחק, אבל הרגשתי שהבטרייה שלי כבר לא נטענת. אני שם את המטען, הולך לקבוצות והולך לשחק כדורגל וזה לא זה. אז אם זה לא זה ולא במקום שאני רוצה להיות וזה לא מדליק את הלב שלי ואת החשק שלי – העדפתי להכריז על פרישה. אני לא רוצה ללכת עוד למקומות שלא מדליקים אותי".
כיצד התקבלה ההצהרה ש'נולד וימות בית"רי' על אף ששיחק בהמשך בהפועל קטמון: "כשעזבתי את בית"ר לא עזבתי בלב שלם. עזבתי למען הקבוצה, שהייתה באותו זמן בקשיים כלכליים מאוד קשים. גם כשעזבתי הבטחתי שאחזור ורציתי לחזור. הדברים הלכו והסתבכו עוד יותר מבחינה כלכלית לבית"ר. כשהיה לי את החלון לחזור מפולין דיברתי עם איציק קורנפיין ועם ראש העיר בזמנו ולא היה אפשרי להחזיר אותי. אפילו בבקרה לא אישרו לנו לעשות חוזה שהוא פחות מחוזה מינימום. היה רצון לחזור. כשישבתי בבית, לא מכניס משכורת ואתה צריך לפרנס את המשפחה שלך. ואז באה הצעה מהפועל קטמון. היו אנשים מאוד קרובים אליי והרגשתי שהמקום הזה הוא מקום נכון, ולא טעיתי. באמת יש שם אנשים מדהימים. גם כשהייתי שם לא הסתרתי את האהבה שלי לבית"ר. עשיתי שם שנים יפות".
איזו עונה הוא ייקח איתו מהקריירה: "אני לוקח גם את הרגעים הפחות טובים אבל גם הרגעים שזכורים לי – האליפויות והדאבל ההיסטורי שלקחנו. זו הייתה הרגשה מדהימה, היסטוריה. להיכנס להיסטוריה ולעשות דאבל ראשון בבית"ר ירושלים זה מדהים. אני מקווה שיחזור דאבל נוסף ביום מן הימים, אבל בזמן הזה נראה לי שיש פחות סיכויים שזה יקרה. אני אקח את הרגעים השמחים. היו גם פחות שמחים, היו לי גם תאקלים עם אוהדים וידעתי בסוף למצוא את השביל הנכון כדי שנבין אחד את השני. לכל דבר יש צד טוב ופחות טוב, אבל בסופו של דבר אזכור כל החיים את האהבה האמיתית של המועדון הזה ולמועדון הזה".
האם יישאר בכדורגל: "כן, לפני כמעט שלוש שנים הוצאתי תעודת מאמן. יש לי אקדמיה לכדורגל בתל אביב ובירושלים. אני עובד עם ילדים. יש המון ילדים שאני מלווה אותם ואת ההורים שלהם. אני חושב שפרק ב' מחכה לי מעבר לדלת – אימון ילדים, נערים, נוער ובעזרת ה' להגיע גם למקומות הגבוהים".
האם הוא מסמן כוכב חדש: "האמת, יש המון כישרונות. בזמנים שלי לא היו כל כך הרבה שחקנים טובים כמו שאנחנו רואים היום. יש הרבה כישרונות, רק צריך לכוון אותם ולהוציא את כל המניירות האלה שהמציאות של היום הביאו, עם כל הנעליים, הרשתות, האינסטגרם והדברים האלה. צריך לעצב את זה ויהיו הרבה כישורנות גם בירושלים וגם בארץ".
בעיות ההימורים ממנה סבל בעבר: "זה יום יומי. שאלו אותי בהרבה מקומות 'זהו, סיימת?'. זה לא זריקת קורונה שאתה לוקח וזה נגמר. זה מאבק בכל יום מחדש, המחלה מחכה מעבר לפינה ולכן צריך להיות מוכן לכל רגע ולכל מצב. עם כל מה שקרה לי, הייתה לי זכות לעזור להמון אנשים. קיבלתי המון טלפונים שמבקשים ממני עזרה להציל את האבא, הילד, האח או האחות. מכל הארץ מתקשרים אליי, אני מחזק אותם ואני מתחזק מזה בעצמי. הלוואי שתהיה לי הזכות לגעת בעוד אנשים. איך אני נלחם בזה? אני מתקשר ל'מכור נקי', מדברים על זה וזה מרגיע. אני מוקף בהרבה אנשים שהם נקיים ומחוץ למחלה הזו. נושא השיחה שלי איתם זה כמה הריגוש הזה הוא שקרי ורגעי ולא יכול לשמש לכל החיים".
מה דעתך על הכתבה?