אגדה בכחול: לאן נעלם בני קוזושווילי?

בני קוזושווילי, אחד השחקנים האהובים והזכורים בתולדות הפועל פתח תקווה, העניק היום (שישי) ראיון בלעדי לספורט1. "קוזו", שרשם 384 במדי קבוצת נעוריו וזכה איתה בשלושה תארים, סיפר על העלייה המרגשת לקבוצת הבוגרים, הזכייה הבלתי נשכחת בגביע המדינה, המעבר שבוטל ברגע האחרון בגלל לחץ האוהדים, הנקמה הספורטיבית שהשיג במדי בית"ר באר שבע לאחר ש"גורש" מביתו וכן הקשר המיוחד עם משפחת לוזון.

בני, לאן נעלמת?
"היום אני מנהל חדר כושר בספורטן פתח תקווה ובמקביל מדריך חוגי כדורגל לילדים. ההורים שלהם מכירים אותי מהימים שלי בהפועל פתח תקווה, אבל הילדים אוהבים את מי שאני כיום".

אתה בקשר עם שחקנים ששיחקו איתך בהפועל פ"ת?
"יש לנו קבוצת וואטסאפ משותפת של שחקנים מהקבוצה הגדולה האחרונה של המועדון. אפשר למצוא שם שמות כמו איתן בודניוק, רפי כהן, אלי מחפוד, אלון חזן, גבע מרקוס, עוז איליה ואברם גרנט שהיה המאמן. אנחנו פעילים מאוד, נפגשים והכל תמיד מתנקז לימי התהילה שלנו ביחד".

איך התחיל הרומן שלך עם הכדורגל?
"הזדנבתי אחרי אחי הגדול מיכאל כבר בגיל ארבע. הוא שיחק בנוער ודחף אותי בתור ילד לעבוד קשה כדי להפוך למקצוען. התחלתי בבית הספר לכדורגל של הפועל פתח תקווה אצל המאמן זכריה רצאבי האגדי. בהמשך התאמנתי אצל גדעון מרקוס, אבי אורן ויוסף גולדשטיין, שלמעשה היה האיש שהחדיר בי את האמונה שאני יכול להגשים את החלום".

מה היה עם גולדשטיין?
"למי שלא מכיר, הוא היה שחקן עבר גדול במכבי תל אביב ובנבחרת ישראל, הוא אימן אותי בקבוצת הנערים. עד שהגעתי אליו הייתי קשר, אבל הוא הפך אותי למגן ואמר שבתוך שנתיים-שלוש אני אגיע לקבוצה הבוגרת. בדיעבד הוא צדק, לא אשכח את מה שהוא עשה עבורי, הרגשתי ממש בתוך חלום באותם ימים".

בקבוצת הנוער שיחק "קוזו" תחת גרנט והדרך לבוגרים כאמור הייתה מהירה. "אני זוכר את עצמי מגיע למשחק של הקבוצה הבוגרת עם דגל שעליו רשומים שמות השחקנים, הייתי מעודד אותם מהיציע בטירוף. כעבור שבוע קיבלתי הודעה להגיע לאימון הקבוצה הבוגרת. זה היה חלום שמתגשם, התרגשות שיא. בכל יום חמישי היה משחק בין הנוער לקבוצה הבוגרת. שיחקנו מול שחקנים כמו ניר לוין ואלי מחפוד. אחרי אחד המשחקים, כמה שחקנים באו למאמן גיורא שפיגל ואמרו לו 'במקום שקוזו יפרק אותנו, עדיף שהוא יהיה בקבוצה שלנו ויעזור לנו לנצח משחקים'".

אתה זוכר את המשחק הראשון בבוגרים?
"איזו שאלה, שיחקנו נגד הפועל תל אביב של משה סיני. לא ישנתי כל הלילה מהתרגשות. שמרתי על גילי לנאדו, היה משחק ממש קשוח שהסתיים ב-1:1. פגשתי לאחרונה את גילי, הוא שאל אם עדיין יש לי כאבי ראש מיכולת הפריצה שלו".

מי היה המודל שלך לחיקוי?
"גלן הודל מטוטנהאם, שאבתי ממנו השראה. אהבתי גם את משה סיני, ניסים כהן ואורי מלמיליאן, אבל היה שחקן נוסף שמבחינתי הוא גדול חלוצי ישראלי בכל הזמנים. אני מדבר על גידי דמתי, הוא היה רמה מעל כל חלוץ ששיחקתי נגדו. גידי היה ספורטי ענק שמעולם לא התלונן על אובר אגרסיביות. אגדה של שחקן, באמת, אין שחקנים כמוהו היום".

לאבא שלך היה חלק גדול מאוד בקריירה שלך.
"הוא לא החמיץ אף משחק שלי, היה מגיע למגרש שעות לפני השריקה והיינו עוזבים אחרונים ביחד. הוא הלך לעולמו לפני כ-20 שנה. הוא היה גאה בי מאוד ומאושר על הכבוד שהבאתי לעדה הגאורגית. כשהייתי בן שלוש, משפחתי קיבלה אישור לעלות לישראל. היינו בבירת רוסיה, מוסקבה ויש צילום של אבא, אחי ואני מול חומת הקרמלין. לימים הגעתי לשם עם נבחרת ישראל וצילמו אותי באותו מקום. זו הייתה סגירת מעגל עבורי".

גול בלתי נשכח?
"שיחקנו נגד מכבי תל אביב באצטדיון רמת גן. קיבלתי כדור מחוץ לרחבה ובנגיעה בעטתי לחיבורים של שורה אובארוב. שורה חשב שהכדור יצא החוצה והתחיל לרוץ להביא אותו, הוא הופתע לגלות שהוא תקוע עמוק בחיבוקים. אבי נמני כבש ראשון בפנדל, אבל באדיר הבקיע שער עצמי והפסדנו 2:1".

צפו בשער היפה בקריירה של "קוזו"

זוכר את שני משחקי הגמר?
"איך אפשר לשכוח? ב-1991 הובלנו 0:1 על מכבי חיפה, גיא גת הורחק בפתיחה, נגמר לנו הכוח והפסדנו 3:1. באותה עונה איבדנו גם את תואר האליפות בגלל כמה טעויות שיפוט אכזריות שאי אפשר לשכוח עד היום. כעבור שנה עשינו תיקון כשזכינו בגביע המדינה אחרי 1:3 על מכבי תל אביב של אברם גרנט".

מי המאמן שהכי השפיע עליך?
"בהתחלה זה היה גרנט, אבל בהמשך שפיגל. זכיתי ששניהם אימנו אותי ביחד כצוות. גיורא לימד את כל המאמנים בארץ כדורגל. הייתה לו מחברת שהייתה מבוקשת מאוד. הוא לא צעק, הכל הועבר בנועם ושחקנים הבינו לבד מתי הוא כועס. בכדורגל עסקנים קובעים וזה הפסד שאדם כמו גיורא לא נמצא בתפקיד בכיר בכדורגל הישראלי".

אתה בקשר טוב עם משפחת לוזון.
"במשך שנים רבות התגוררנו באותו בניין. יש לי רק דברים טובים לומר על המשפחה הזו. אם אבי היה מנהל את הפועל פתח תקווה, היו למועדון הזה לפחות עוד שלוש אליפויות ולא קבוצה שנמצאת היום בדרך לליגה השלישית".

עמוס כמעט גרם לך לחצות בזמנו את הכביש.
"הוא הביא להפועל פתח תקווה צ'ק פתוח ואמר להם לרשום כל סכום שהם רואים לנכון עבורי. אבל גרנט ומזכיר המועדון אורי קרני מנעו את המעבר שלי, החזירו לו את הצ'ק ואמרו תודה".

עזבת את הפועל פ"ת בטונים צורמים.
"גורשתי מהמועדון שזרם בגופי ובנפשי. זה לא סוד, היה רצון של בכירי המועדון שהבן של הבעלים ישחק בעמדה שלי. לא האמנתי שיעשו לי כזה עוול ומבחינתי עדיין מדובר בפצע מדמם".

ואז אתה כבר חותם במכבי פ"ת.
"אבי ועמוס לוזון הציעו לי חוזה גבוה בהרבה ממה שדרשתי. חתמתי, ואז החלו מבול של טלפונים מאוהדי הפועל פתח תקווה שביקשו שלא אעשה להם את זה. הגעתי לאבי והסברתי לו את המצב, הוא לא חשב פעמיים ופשוט קרע את החוזה. הוא יצא ממש גבר, יש לי רק מילים טובות על הלוזונים, אנשים ישרים והגונים מאוד".

לאחר מכן הגיע "משחק הנקמה".
"שיחקתי בבית"ר באר שבע תחת המאמן ניר קלינגר, היינו בליגה השנייה. גביע המדינה זימן לנו משחק במגרש על שם רייסר, נגד הפועל פתח תקווה של אלי כהן "השריף", עם שחקנים כמו מנור חסן ומוטי קקון. קלינגר תכנן לשחק עם ההרכב השני ורצה שאני אתחיל על הספסל, הסברתי לו שאם אני אשחק אנחנו נעבור שלב והבהרתי לו שלא אגיע יותר לאימונים אם לא. בסוף שיחקתי ולפני המשחק הבטחתי לשחקנים מענק ניצחון בדמות ארוחה על חשבוני בנאפיס. עמיר אבוטבול כבש את שער הניצחון שלנו. זה אמנם עלה לי כסף, אבל נתתי את התשובה שלי על המגרש".

הרכב המצטיינים של הפועל פ"ת בתקופה שלך?
"רפי כהן, אדורם קייסי, איתן בודניוק, ניר אלון, קרלוס אולראן, ואליד באדיר, אלון חזן, אלי מחפוד, יוסי שושני, מני בסון, ניר לוין.

לסיום, נבחרת ישראל זו החמצה מבחינתך?
"יש לי רק ארבע הופעות, אבל לצערי היו בזמנו בעמדה שלי שחקנים גדולים כמו דוד פיזנטי, אבי כהן הירושלמי ואיתן אהרוני".