חבר לנשק: מנשה זלקה נפרד מארי פולד ז"ל

לקראת סוף חודש אפריל 2013 זו הייתה הפעם הראשונה שהצטרפתי לחיל המילואים של גדס"ר 6226 ולפלוגת העורב. באחד הלילות כשעמדתי בעמדת השמירה בצומת גוש עציון נעצר רכב במרחק 20 מטרים מאיתנו. הסיטואציה הייתה קצת מוזרה. השעה הייתה 3:00 לפנות בוקר, והצומת שתמיד סואן במהלך היום, ריק לגמרי בלילה. לפתע יצא אדם די גדול, עם כיפה על הראש ועם מבטא אמריקאי מובהק. הוא אמר לנו: "ערב טוב בחורים, הבאתי קצת הפתעות".

זו הייתה הפגישה הראשונה שלי עם ארי ז"ל, שהגיח באמצע הלילה כדי שיהיה לנו קצת מתוק בשמירה, הוציא לנו עוגות ותרמוס קפה שחור. "זה כדי שלא תירדם בשמירה ילד", הוא אמר לי עם חיוך וחצי צחוק, תוך כדי שהוא מניח את ידו על כתפי.

זו החוויה הראשונה שלי כחייל מילואים. אדם שמעולם לא פגשתי לפני כן מגיע באמצע הלילה כדי שיהיה לנו מתוק בשמירה. מי שמכיר את ארי ופועלו יודע שזה היה עניין שבשגרה, טוב הלב, הנתינה, האכפתיות והרעות.

ארי היה כמו אבא של החיילים בפלוגה. היה לו מענה ופתרון לכל טענה וכל חוסר. באחד הימים כשעשינו תרגיל בתקופת החורף, לא לכולם היו פליזים עם סמל היחידה. כמובן שזה לא נעלם מעינו של ארי שאמר: "אל דאגה, לכולם יהיה פליזים". הוא היה מאוד מחובר לגורמים ציוניים אוהבי ישראל באמריקה, ודאג שיהיה לכולנו חם בגוף ובעיקר בלב.

ארי היה אחד האנשים הכי ציוניים שהכרתי, אהב את ארץ ישראל וחיילי צה"ל אהבת נפש. הוא נפל בפיגוע על ידי מחבל שדקר אותו בגבו בעת שצעד במתחם בגוש עציון, וארי, כשמו כן הוא, כמו אריה ממש רדף אחר המחבל. הוא שלף את נשקו, ירה בו ופצע אותו ובכך מנע טרגדיה אדירה, אך לצער כולנו ארי מת מפצעיו לאחר שנטרל את המחבל.

ז' בתשרי תשע"ט (ה-16 בספטמבר 2018)- התאריך בו נפלת, לעולם לא יישכח. כל ימי חייך פעלת למען מדינת ישראל וחיילי צה"ל, הייתה לי הזכות לשרת לצדך במילואים ולדעת מה זה אהבת ישראל אמיתית.

ארי פולד – פלוגת עורב צנחנים בגדס"ר 6226 יחד עם כל מדינת ישראל מצדיעים לך,
יהי זכרך ברוך