כשאומרים את השם דוד רביבו, מיד עולים לראש הנתונים הנהדרים של שחקן העבר – מלך הבישולים של ליגת העל בכל הזמנים. הקשר אחראי על לא פחות מ-107 אסיסטים, כשהוא עקף ב-2014 את מוטל'ה שפיגלר האגדי בדרך לראש הטבלה המרשימה.
הילד מאשדוד, לו שלוש הופעות במדי נבחרת ישראל, כבר בן 44. ותאמינו או לא, הוא עדיין שחקן פעיל, כשהוא לובש בימים אלו את מדיה של מכבי השקמה/רמת חן מליגה ג'. בראיון מיוחד לספורט1, רביבו משחזר את הסיפורים המרתקים מהקריירה הענפה, מספר על תחילת הדרך ככדורגלן, הפספוס, השחקן שהיה קשה להתמודד מולו, המאמן הטוב ביותר ובוחר את ה-11 הגדולים ביותר ששיחק איתם במכבי תל אביב.
אז מה אתה עושה עכשיו דוד?
"אני אחד מהבעלים של חברה לאנרגיה סולרית. עושים הרכבה על בתים, עבודה מול חברת החשמל. חוץ מזה, אני מאמן ההתקפה של קבוצות הנערים והנערים במכבי תל אביב כבר שנתיים. נפגשתי עם פטריק ואן לוון, הייתה שיחה ארוכה ואני נמצא במועדון בו שיחקת בתחילת הדרך בנוער ובוגרים. מעגל שמתחבר ונסגר".
קח אותנו אחורה. איפה התחיל המסע שלך בתחילת הקריירה?
"אבא שלי, שמעון, היה מאמן בקבוצות נערים של הפועל אשדוד ההיסטורית. אחרי החיים שלי חיים ואלי, גם אני התחלתי שם. אחר כך עברתי לגדנ"ע תל אביב ומשם למחלקת הנוער של בני יהודה".
ומתי עברת למחלקת הנוער של מכבי תל אביב?
"זה סיפור ענק. אחי, חיים, היה סגור עקרונית והיה אמור לעבור מבני יהודה למכבי תל אביב של אברם גרנט. אני עברתי למחלקת הנוער והמתנתי למעבר הגדול של חיים לקבוצה הבוגרת. זה לא יצא לפועל כי חיים החליט ברגע האחרון לעבור לקבוצה של משה סיני, להפועל תל אביב. אני נשארתי במכבי ת"א ושם התחלתי את הדרך. המאמנים שלנו אז היו שמוליק חנין וניצן שירזי ז"ל. שיחקו איתי בקבוצה בן לוז, יחיאל חיאווי, אורן רותם, אריק חנגלי, ג'פרי ישי ועוד שותפים לקבוצת נוער ענקית שזכתה בדאבל".
אחרי הדאבל הענק ב-1995/96, דרור קשטן עזב ואברם גרנט חזר למכבי ת"א. אתה כבר היית בסגל הבוגר?
"היה קשה להיכנס להרכב, בעיקר בעונה שהתחילה רע מבחינת תוצאות. בקושי התלבשתי בהתחלה, עד למשחק ברמת מול מכבי חיפה. היו שם 38 אלף צופים, הייתי בהלם לפני המשחק. מסירה של משה גלאם הפכה לנגיחה שלי לרשת של ניר דוידוביץ'. אנדז'יי קוביקה השלים את הניצחון ואחריו הפכתי לחלק מהסגל וההרכב".
אימנו אותך לא מעט מאמנים גדולים. מי הטוב ביותר בכדורגל הישראלי לדעתך?
"אברם גרנט הוא המאמן המתקדם ביותר. מעבר להתנהלות הפסיכולוגית, הוא היה האב הרוחני של שחקני כדורגל בכירים ביותר וכיוון אותם לפסגה".
יש לך איזה זיכרון מיוחד מגרנט?
"עליתי לבוגרים ואחרי אחד האימונים כבר חשבתי על ההליכה לצומת שסמוך למתחם כדי לתפוס אוטובוס לאשדוד. גרנט היה מעבר לגדר במתחם והורה לי להישאר במגרש. הוא מסר לי כדור וביקש שאלך להרים 25 כדור קרן מימין ומספר דומה של הגבהות מצד שמאל, ללא שוער בשער. אחרי כך הגיע הדרבי נגד הפועל תל אביב. אלכסיי קוסולאפוב כבש אחרי כדור שהגבהתי וקוביקה עשה 0:2. ראיתי את גרנט מאושר בשבילי. הבנתי מה זה אימונים ועוד אימונים".
את מי היית בוחר לנבחרת הגדולים ביותר של מכבי ת"א בעידן שלך בצהוב?
"שורה אובארוב, משה גלאם, גדי ברומר, פליקס חלפון, נועם שוהם, ניר קלינגר, גיא צרפתי, אבי נמני, איציק זוהר, כפיר אדרי ואלי דריקס".
מה הוביל לכך שבתחילת עונת 2000/01 עזבת למ.ס אשדוד?
"שלמה שרף הגיע למכבי והביא הרבה שחקני רכש עוד לפני פתיחת העונה. הייתי פצוע בשרירי הבטן וביקשתי לעזוב. מנהל המועדון, שמעון קורק ז"ל, הבין אותי ועזר לי לחזור הביתה, לאשדוד".
עונת הגלאקטיקוס באשדוד ב-2003/04 זכורה לך?
"למי לא? הייתה אכזבה ענקית. היה שם שמות של אליפות כמו איציק זוהר, אסי דומב, שי הולצמן, יוסי אבוקסיס, חיים רביבו ואחרים. כולם היו שחקנים של אגו ענק. זה לא הסתדר. חיים פרש מכדורגל, אבוקסיס חזר להפועל תל אביב ובמועדון נשארו סיפורי החלומות המנופצים".
שחקנים ששיחקו איתך הגדירו אותך כ'מתנה לחלוץ'.
"קשר יצירתי זקוק לחלוצים טובים שמבינים את המשחק צעד או שניים לפני ההגנה. היו לי כאלו חלוצים, כמו יניב עזרן, עידן שריקי, רוג'רס קולה, שי הולצמן, קוביקה, דימיטאר מקרייב. הם הבינו טוב את התפקיד וידעו לעשות תנועה מעולה לכדורים שלנו. למעשה, הם היו המתנה עבורי ובעזרת הפכתי למלך הבישולים של הכדורגל הישראלי".
מה זה עבורך מ.ס אשדוד?
"זה בית שאין שני לו. בית חם ומשפחתי שג'קי בן זקן נותן בו את כל הכלים להצליח. מאמנים טובים, חדרי הלבשה, חדרי כושר ואקדמיה מעולה. היום באים לאשדוד שחקנים שפעם לא היו מגיעים, מעבר לעונת הגלאקטיקוס. ככה אני חש גם במכבי ת"א, היום אני משחק שם בקבוצת הוותיקים בכיף ובתשוקה".
אתה מרגיש קצת פספוס מבחינת הנבחרת?
"כנראה שכן. הייתי בנבחרת הצעירה ויש לי מספר הופעות מועט בבוגרת. אי אפשר לשכוח את המשחק במוקדמות מונדיאל 2006 נגד קפריסין בחוץ. שותפתי בניצחון שם 1:2 מגול של אבי נמני, ניצחנו אותם פעם ראשונה אחרי עשור".
היית מצטיין גם בכדורים חופשיים. התאמנת על או שתמיד הייתה לך את היכולת הזו?
"לבעוט כדור חופשי מצטרך עבודה והמון אימונים. עבדתי על זה בכל אימון ובכל זמן פנוי. התרגולים היו בווריאציות שונות – מימין, משמאל ומהמרכז. כל אימון השתפרתי".
מי בועטי החופשיות הטובים ביותר שהיו בכדורגל הישראלי?
"חיים רביבו, אחי, היה ברמה הכי גבוהה. הוא כמעט בשו םבעיטה לא החטיא את המסגרת, או שהוא היה מאוד קרוב אליה. גם איציק זוהר, סלים טועמה וערן לוי היום בועטים מעולים. אין היום כמוהם".
מול מי היה הכי קשה לשחק?
"הקשר האחורי הכי טוב שראיתי ושיחקתי איתו ונגדו הוא יוסי אבוקסיס. הוא ברכה לכל קבוצת כדורגל, שחקן ענק".
שתף אותנו בסיפור מצחיק מהקריירה שלך.
"יש סיפוק ענק עם יוסי מזרחי. הוא אימן אותה באשדוד וראה אותי רץ לכל מקום במגרש. הוא קרא לי ואמר לי 'אל תשחק במגרש איפה שהשקלים מפוזרים, תשחק איפה שהדולרים נמצאים'".
אני יודע שפעם כמעט עברת לבית"ר ירושלים.
"הגענו עם אשדוד לאירופה ושיחקנו נגד ברנו מצ'כיה. אנשי בית"ר והמאמן אלי כהן השריף הגיעו לצפות במשחק. הם סיפרו לנו בבית המלון שהם הגיעו כדי להחתים את מספר 8 של ברנו ורוצים להתרשם ממנו. ניצחנו 0:5 ונתתי הצגה עם שלושה בישולים. אחרי המשחק הם רצו להחתים אותי וההצעה שלהם הייתה מדהימה. אמרתי כן, כי כשבית"ר קוראת לך לא היה אפשר אז לסרב. בסוף ג'קי בן זקן לא יישר איתם קו ונשארתי באשדוד".
מה המספר 540,000 אומר לך?
"היו לי כמה הצעות – ממכבי ת"א, בית"ר והפועל חיפה, ואז הגיע ההצעה של אלונה ברקת לחתום בהפועל באר שבע. הם שילמו לאשדוד 540,000 ש"ח ועברתי לשם, הייתה לי טובה תקופה. כבשתי גול בפנדל נגד מכבי ת"א לרשת של שרן ייני, שנכנס לעמוד בשער אחרי שלירן שטראובר הורחק בכרטיס אדום".
ואחרי הקדנציה בב"ש שוב חזרת לאשדוד.
"עזבתי את באר שבע אחרי שהודיעו לי על קיצוץ 50% בחוזה, שלא הסכמתי לו. מ.ס קיבלה אותי חזרה בזרועות פתוחות. בהמשך כמעט חזרתי למכבי ת"א. היה משחק בגביע הטוטו נגדם והם הובילו 0:2. האוהדים שלהם ביצאו קראו לאורך המשחק 'הוא צהוב, הוא צהוב'. בישלתי שני שערים למקרייב וחזרנו ל-2:2. אבי נמני היה אז המאמן של מכבי ואחרי המשחק הוא ביקש להחזיר אותי, אבל זה לא הסתדר מול בן זקן. חבל מאוד כי רציתי שוב לשחק במכבי ת"א".
בהמשך הדרך, אחרי שרביבו עזב את אשדוד ב-2013, הוא רשם הצלחות פחות משמעותיות בבית"ר ירושלים, הפועל חיפה, מכבי יבנה, בני לוד, הפועל מרמורק והפועל אדומים אשדוד – איתה היה שותף להעפלה לליגה א'.
מה דעתך על הכתבה?