הסירוב לאמן, נבחרת ישראל ואוהדי מכבי חיפה: יוסי בניון מדבר

יוסי בניון הוא ללא ספק הכדורגלן הישראלי שעבר בקבוצות המפוארות ביותר. מי שנחשב בעיני רבים לגדול השחקנים תוצרת כחול-לבן בכל הזמנים מנסה בימים אלו לבנות לעצמו קריירה חדשה ברמות הכי גבוהות – כמנהל מקצועי. מאז שעזב את התפקיד בבית"ר ירושלים בתחילת העונה אחרי פיטוריו של רוני לוי הוא טרם נכנס למשרה במקום אחר.

בראיון מיוחד לתכנית הספורט של 103FM בניון חשף היום (רביעי) מדוע לא התמנה למנהל המקצועי של נבחרת ישראל, דיבר על תכניותיו המקצועיות לעתיד, השאיפה לשוב לחו"ל, ההחלטה לחזור לישראל ב-2014/15 למכבי חיפה ולא לעבור ל-MLS והתקופה בבית"ר. וגם: דעתו על ערן זהבי וליאור רפאלוב.

האזינו לראיון

תכניותיו המקצועיות לעתיד: "קיבלתי פניות מכל מיני קבוצות, אני לא יכול להתייחס לכל ידיעה ולא יכול להגיד שמות. היו לי גם הצעות לאמן אבל סירבתי, כי אני הולך בכיוון של מנהל מקצועי, למרות שעוד מעט אני מסיים את קורס הפרו. פנו אליי מכל מיני מקומות אם אני רוצה להיות עוזר מאמן של מאמנים שאני מכיר, לא פסלתי את זה, אמרתי שזה מעניין אותי ושאני צריך לחשוב. זו גם אפשרות. החלום הגדול הוא לחזור לחו"ל ולעשות קריירה, אבל יכול להיות שאני אצטרך להיות בתפקיד מסוים בישראל שנתיים או שלוש. אם יתמזל מזלי אצא לחו"ל כבר עכשיו. כל מועדון בישראל מבחינתי הוא מכובד, לא משנה מה השם, ואני שוקל כל הצעה שמגיעה אליי. אני חושב אם אני יכול להצליח או לא יכול להצליח ואם אני יכול ללכת בדרך שלי או לא. אני מחכה בסבלנות. טוב לי כרגע ואם זה אומר שאם אני אשאר עוד תקופה מחוץ לכדורגל זה גם בסדר מבחינתי".

האם הוא מחכה לקבל תפקיד בנבחרת ישראל ולמה לא התמנה למנהל המקצועי כשהיו מגעים: "אני לא מחכה לנבחרת. היו מגעים, אבל בסוף כשהיה נראה שהכל מסתדר דברים התחילו להתהפך. החלטנו שזה לא מתאים לא לי ולא להם והלכנו כל אחד לכיוון אחר. אני יכול להגיד שהכיוון באמת היה חיובי והיה נראה שזה בדרך להיסגר. היו לי הרבה פגישות, הייתה כוונה להכניס אותי לתפקיד ואני הראיתי שאני מאוד רוצה את זה. בסוף ראיתי שדברים השתנו, שזה לא בדרך שלי ושאני לא יכול להשפיע כמו שאני רוצה. אני לא אהיה בנבחרת כדי שאנשים יגידו 'יוסי בניון קיבל תפקיד בנבחרת'. אני רוצה להיות במקום שאוכל להצליח בו בדרך שלי ולא בדרך של מישהו אחר. כרגע אני חושב לכיוונים אחרים".

מה הוא למד מהתקופה בבית"ר ירושלים כמנהל מקצועי: "נהניתי מאוד. עשיתי דברים שהם הרבה מעבר למנהל מקצועי. התעסקתי בדברים שאולי גם לא הייתי צריך להתעסק בהם. עשיתי הכול כדי להצליח ורציתי שהכול יזרום כמו שצריך. נהניתי למרות העבודה הקשה. כמובן שיש לי עוד המון מה ללמוד ולהשתפר, אבל בסך הכל הייתה עבודה טובה ובנינו חדר הלבשה מצוין. אתם יודעים, החלטתי ללכת בגלל דברים מסוימים. לצערי מאז דברים הלכו פחות טוב לבית"ר וזה חבל לי כי אני אוהב את הקהל ואת המועדון, אבל זה חלק מהמשחק".

האם הוא רואה את עצמו חוזר לבית"ר או למכבי חיפה בעתיד: "אף פעם לא פסלתי שום דבר. כל קבוצה בכדורגל הישראלי מבחינתי היא מכובדת ואשקול כל הצעה שאקבל. אי אפשר לפסול כלום. בבית"ר נהניתי ופרשתי שם, במכבי חיפה היו לי שש שנים נפלאות – גם אם זה הסתיים פחות טוב. אי אפשר למחוק את הדברים הטובים. נהניתי גם במכבי פתח תקווה וממכבי תל אביב, זה מועדון שמתנהל ברמה הכי גבוהה".

מה הסיפור עם אוהדי מכבי חיפה: "חשוב לי לא להכליל את הקהל של מכבי חיפה, כי יותר מ-90% מהם מצוינים. היו כאלה שרצו לבוא אליי, לקלל ולאיים עליי ועל המשפחה שלי. המצפון שלי נקי ולא עשיתי כלום. היו להם את הסיבות שלהם מכיוונים אחרים. שלחו אנשים כאלה ואחרים, אבל הכל בסדר, אני רגיל לזה. אני מכיר את ההתנהלות בישראל של אנשים מסוימים. המשכתי בדרך שלי, הנפתי גביע והחלטתי להמשיך למועדון אחר".

האם לדעתו ערן זהבי יכל להוביל את נבחרת ישראל לטורניר גדול: "הוכח כבר לאורך כל השנים ששום שחקן גדטול כזה או אחר לא יכול לקחת על עצמו את הנבחרת שלנו לטורניר. אני חושב שערן שחקן ענק, אני נהנה לראות אותו. הוא גולר ברמות הכי גבוהות שיש. אני מאחל לו שימשיך להצליח והלוואי שהנבחרת תצליח. אם היא תעלה זו תהיה הפתעה עצומה כי יש נבחרות טובות מאיתנו. אני מאחל לערן שימשיך ליהנות ושיבקיע שערים. כיף לי לראות את זה מהצד כאוהד".

האם בדיעבד הוא מצטער על החזרה לישראל בזמנו: "כל הזמן שואלים אותי את זה. לכל אחד יש את הדעה שלו, אבל אני לא מצטער על ההחלטה. הייתי חוזר עליה מיליון פעמים והייתי חוזר למכבי חיפה עוד מיליון פעמים. בנקודת הזמן ההיא שקלתי את כל האפשריות. הייתי בכיוון של ללכת לארצות הברית ואז הגיע ההצעה של מכבי חיפה. ישבנו עם המשפחה והחלטתי לחזור למכבי חיפה. היית בדרך לאורלנדו מה-MLS. בשנה-שנתיים הראשונות בארץ היה קשות מאוד. אחרי 12 שנה בחו"ל להתרגל לחיים בישראל היה לא פשוט, להיכנס להתנהלות של מה שקורה בכדורגל כאן. בסוף למדתי איך לשפר את זה ושיחקתי עד גיל 39, זה סיפוק עצום. נהניתי מכל רגע. זה מה שחשוב. לא עניין אותי הביקורות מסביב ואלה שאמרו שאני צריך לפרוש. זה החיים שלי. עשיתי מה שטוב לי ולמשפחה והייתי חוזר על זה שוב".

דעתו על ליאור רפאלוב, שכבר 10 שנים מככב בבלגיה ושלשום חתם באנדרלכט: "זה פשוט מדהים. רואים לא רק עליו, על המון שחקנים, שהגיל כבר לא פקטור. שחקנים משחקים עד גיל 38-39 ברמות הכי גבוהות. כיף לראות את מה שליאור עושה. הוא כוכב ושחקן מדהים. עכשיו הוא עושה מעבר למועדון ענק ומראה שהוא יכול להוביל קבוצות ולהיות מצוין גם בגיל שלו".