קצת יותר משנה לאחר שפוטר מתפקידו כמאמן הפועל אום אל פאחם מהליגה הלאומית, נועם שוהם העניק היום (שבת) ראיון מיוחד לספורט1. שחקן העבר, שזכה עם מכבי תל אביב בשישה תארים בשנות ה-90, חזר לימים היפים בצהוב וסיפר בין השאר על החברות עם אלי דריקס, הווינריות של ניר קלינגר, העזרה מאבי נמני, האגרופים באימונים, האמונה הטפלה של דרור קשטן, מסע השכנועים של אייל לחמן ואי העמידה במילה שנתן בזמנו למשה סיני.
נועם, מה אתה עושה בימים אלה? איפה אני תופס אותך?
"אני עובד כמדריך חדר כושר בקאנטרי נאות אפקה בתל אביב. במקביל, אני גם עורך אימוניים אישיים לשחקני נערים ונוער. אני מכוון אותם כיצד להתנהל במגרש בתפקיד בו הם משחקים. עוזר להם לשפר את הטכניקה ולהבין לעומק את התפקיד".
בוא נחזור אחורה. איך החלה קריירת הכדורגל שלך?
"בגיל 5 עברתי לתוכנית ל' ברמת אביב ושיחקתי שם בין העמודים מתחת לבניין. אחד השכנים שלנו היה רוני סימנוביץ', אביה של קורל סימנוביץ', שהיה בזמנו שחקן פעיל במכבי תל אביב. הוא ראה אותי משחק, התלהב מהיכולת שלי והזמין אותי לשיחה שבה הוא הפנה אותי למכבי תל אביב וביקש שאגיד שאני בן 6 ולא 5, אחרת לא יקבלו אותי. מפה לשם הגעתי למתחם האוניברסיטה ברמת אביב, אל המאמן יהודה ליבני. בחנו אותי במשחק של 11 על 11 והתקבלתי".
אתה חי כדורגל גם היום. מה ההבדל בין נערים בתקופתך לנערים כיום?
"אולי אני משוחד, אבל בזמני היה הרבה יותר כישרון. היום כמעט הכל סביב טקטיקה, יש מעט מאוד יצירתיות. בתקופה שלי, היינו יורדים לשחק בשכונה עד שיש חושך, אני זוכר שהיו מחזירים אותנו הביתה בכוח. היום, ב-2021, הורים רוצים להוציא את הילדים מהבית ולא מצליחים".
מה אתה זוכר מ-1986/87?
"וואו. הייתי ילד בן 16, גיורא שפיגל ודרור בר נור, המאמנים, הזמינו אותי לאימוני הקבוצה הבוגרת של מכבי תל אביב. כשהם קראו לי והודיעו לי שאני פותח בהרכב במשחק מול בית"ר ירושלים, זה היה כמו חלום. היו בקבוצה שמות כמו מוטי איוניר, אלי דריקס, אלון נתן, שחר בראל, דודי אזולאי, אבא של יונתן כהן, מיקי, מנשה שמעונוב ועוד. בלילה שלפני, הכל התערבב. הייתה התרגשות גדולה. בית"ר הובילה 0:1 באצטדיון רמת גן, אבל הפכנו את התוצאה וניצחנו 1:2".
ואז הייתה לך שיחה עם שפיגל.
"גיורא קרא לי ואמר שהוא מחזיר אותי לקבוצת הנוער, שנאבקה באותו פרק זמן על האליפות ועל גביע המדינה. הוא הסביר שאוכל להמשיך להתאמן בבוגרים, אבל אשחק עם הנוער. זו הייתה אכזבה עצומה מבחינתי".
אחרי שהתגייסת הושאלת להפועל אשקלון וחזרת למכבי, תחת אברם גרנט.
"אברם הגיע למשחק העלייה שלנו מול נס ציונה והתעניין בי. כשהוא מונה הוא הזמין אותי למבחנים עם שאר המושאלים. טסנו למחנה אימונים באיינדהובן ואני זוכר שהצגתי יכולת טובה. היו לי המון שיחות עם עמנואל אופיר, יד ימינו של אברם. לפני המשחק נגד הפועל פתח תקווה הוא ממש הכין אותי. נכנסת בפיגור 3:1 וחזרנו ל-3:3. עמנואל עזר לי מאוד".
לקחת תחת חסותך את אובארוב ופולוקארוב כשהם הגיעו לישראל, אבל מי עזר לך באותה תקופה?
"הייתי מלווה אותם לארוחות ערב, לוקח אותם לעשות קניות בסופר ועוד. הם היו בהלם בהתחלה, הכל היה שונה ממה שהם הכירו. אבי כהן הירושלמי היה המנטור שלי. הוא הכניס בי שאפתנות להיות ראשון בכל אימון. הייתי צמוד אליו. אורי מלמיליאן האגדי גם עזרי לי, הוא לימד אותי איך לקבל את הכדור, כיצד לדחוף קדימה וסייע לי לבעוט בצורה יותר נכונה".
מי עוד היה קרוב אליך באותה תקופה?
"אלי דריקס היה איתי בחדר, הוא תמיד היה שם לתמוך. אלי גבר אמיתי וחלוץ ענק. הייתי במערכת יחסים טובה גם עם ניר קלינגר, שהוא אחד הווינרים הכי גדולים שהיו בכדורגל הישראלי. גם רודריגו גולדברג היה חבר טוב, הוא היה גאון כדורגל, אין שחקנים כמוהו היום. היה לו קצת קשה להתאקלם, הוא היה קצת מפונק. בסך הכל אני חושב שהוא התפספס".
ספר קצת על אבי נמני ואיציק זוהר.
"אבי עזר לי כשאבא שלי פשט רגל והיו בעיות במשפחה, הוא היה שם בשבילי כל הזמן. היום הוא משמש כסוכן שלי. איציק הוא אחד השחקנים הכי מבוזבזים בכדורגל הישראלי. אם אתה שואל אותי, הוא היה אמור להיות הגדול מכולם, כי היה לו הכל – טכניקה, מהירות, כוח. אבל הוא לא ידע לשמור על עצמו. היה לו פוטנציאל להיות שחקן ברמה אירופית, הוא היה סוג של קוסם כדורגל".
מה אתה זוכר מהאליפות של 1991/92 תחת גרנט?
"זו אולי הקבוצה הכי ווינרית בתולדות הכדורגל הישראלי. כולם ללא יוצא מן הכלל היו שחקנים טובים. בימי שישי היינו משחקים טניס רגל, שחקנים היו הולכים מכות, ממש אגרופים, כדי להבקיע ולנצח. היה הרבה אגו. המפסידים היו מזמינים את המנצחים לצהריים במסעדת השיפודים של השוער אלי ג'רבי. היינו אוהבים לאכול גם אצל אריאל גבריאלי באריאנה ביפו".
מה אתה חושב על דרור קשטן?
"מאמן מאוד חכם. הוא לא היה חבר של השחקנים, אבל היה מאוד מחויב לדרך. הוא הביא למכבי תל אביב דאבל ענק וזו הייתה אחת מעונות השיא של המועדון. היו לדרור אמונות טפלות. בימי שלישי היינו עורכים שני אימונים באופן קבוע. המעסה איציק קמרי וחלק מהשחקנים החליטו לצאת לארוחת צהריים אחרי האימון הראשון. שכנענו את דרור להצטרף והוא התעקש לשלם. בשבת ניצחנו והמנהג הזה הפך לקבוע. כל יום שלישי היינו יוצאים לאכול ודרור היה משלם והוא עשה את זה באהבה גדולה".
מה הוביל למשבר בין המועדון לבין דרור?
"אלון ברומר נפצע בתחילת העונה נגד הפועל חיפה והתקשה לחזור לשחק. מאמן הכושר של הקבוצה היה רן גולדינג, אבל מכבי הביאה את מאמן הכושר של קבוצת הכדורסל, אבי קובלסקי, שיטפל בו. קשטן לא אהב את זה שהמהלך נעשה ללא ידיעתו. הוויכח עם שמעון קורק ז"ל נשמע היטב בכל מתחם האימונים ובסיום אותה עונה גרנט החליף את קשטן בתפקידו".
גרנט חזר, אבל הוא הביא את אלכסיי קוסולאפוב על המשבצת שלך.
"אלכסיי הגיע כדי להתחרות איתי, אבל אם אברם מביא שחקן זר אז לרוב הוא הולך איתו. כמעט ולא שיחקתי באותה תקופה. הכדורגל היה בדם שלי והרגשתי שלא הייתה תחרות הוגנת על חולצת ההרכב. שוחחתי עם גרנט והוא נתן לי להבין שלא יעמוד בדרכי אם אבקש לעזוב וזה מה שקרה".
אייל לחמן ממש "התאבד עליך", הוא התעקש שתגיע לראשון לציון.
"הוא שיגע אותי שאצטרף. אני זוכר שהוא סיפר בזמנו לכולם שהמנהל הספורטיבי של ורדר ברמן, ששיחקה אז נגד מכבי תל אביב באירופה, אמר שאני השחקן הכי טוב במכבי, שחקן שעושה את השחקנים שלצדו טובים יותר. ראשון ערכה מחנה אימונים באילת וטסתי לשם. איך השתכנעתי? הייתי אמור להרוויח במכבי 40 אלף דולר עד תום החוזה, ביקשתי מראשון סכום כפול, הם הסכימו, ותוך דקה חתמתי".
בהמשך כבר סגרת אצל משה סיני ומכבי פ"ת, אבל בסוף העדפת את נתניה של מלמיליאן.
"נפגשתי עם סיני במסעדדה ברמת אביב וסיכמתי איתו, אבל אורי התקשר אליי באותו יום והציע לי להגיע לנתניה. הוא הזמין אותי למשחק אימון שהיו בו כ-1,500 אוהדים נלהבים. בלב כבד, לא עמדתי במילה שנתתי לסיני. קיבלתי את סרט הקפטן בנתניה ועלינו לליגת העל".
משם המשכת שוב ללחמן, הפעם בבאר שבע.
"קראו לי לעזור להחזיר את הקבוצה לליגת העל. הצטרפתי, אבל אז לחמן פוטר ושלמה שרף הגיע לתקופה קצרה מאוד. היה שם בלאגן והפרק שלי בבירת הנגב הסתיים. אחר כך הייתי גם בהפועל כפר סבא של אלי טביב, עם בוני גינצבורג וגיורגי דרסיליה, אבל הדברים לא עבדו וזו הייתה אכזבה".
תן לי את 11 המצטיינים שלך בשנות ה-90?
"אובארוב, אבי כהן הירושלמי, גדי ברומר, אמיר שלח, יעקב הלל, איציק זוהר, אבי נמני, אייל ברקוביץ', חיים רביבו, אלון מזרחי, אלי דריקס".
לסיום, מרגיש שהנבחרת פספסה אותך? סוגיית הצבא פגעה בך?
"וואו, זה עצוב. יצחק שניאור ויעקב גרונדמן הזמינו אותי לסגל למשחק הידידות נגד קפריסין במגרש בבת ים. ערב אותו משחק נוצר סיפור שלם סביב העובדה שלא השלמתי שירות צבאי. שניאור שוחח איתי ואמר שאפתח בהרכב, אבל לאחר מכן הייתי צריך לטפל בסאגת הצבא. ניצחנו 1:2 ולנבחרת לא חזרתי יותר".
מה דעתך על הכתבה?