ניצן: "מכבי תל אביב ומכבי חיפה שמות כל שנה מאה מיליון ש"ח"

בצל העונה הקשה שחווה בית"ר ירושלים, אחת מנקודות האור בעונה הזו, השוער איתמר ניצן, התראיין היום (שישי) לרדיו ירושלים והתייחס לשלל נושאים, החל מגישת השחקנים והתהליך של הקבוצה ועד לסכסוך של הקהל עם הבעלים, משה חוגג. כשנשאל אם הוא מעדיף קבוצה חלשה בה הוא יוכל להתבלט, או את ההצלחה הקבוצתית, הוא לא הותיר ספק באשר לסדר העדיפויות: "אני מעדיף שיגיעו נגדנו לשניים-שלושה מצבים במשחק ושאנחנו ננצח. מעדיף לא להתבלט בשום משחק ושנצליח כקבוצה. זה יותר חשוב לי ויעזור לי להתקדם".

סיכום העונה והגישה של השחקנים: "בעונה הזו נכשלנו, אי אפשר לברוח מהעובדה הזו. גם אם שחקנים מסוימים התקדמו או עשו עונה טובה, נכשלנו כקולקטיב. כל מי שקשר למערכת הזו. היינו קבוצה לא מאוזנת בכל הפרמטרים. אני לא חושב שלשחקנים לא אכפת, אין מישהו שעולה לשחק ולא רוצה לנצח. מעבר לסמל, למועדון ולקהל יש גם את עתיד המשפחות של אלה שעולים לשחק והם לא עולים לשחק בלי אכפתיות. אני חושב שברוב המשחקים לא שיחקנו כקבוצה אלא כאינדיבידואלים, וחוסר האיזון הזה הביא אותנו למצב שאנחנו נמצאים. בשנה הבאה נהיה קבוצה עם DNA אחר".

התהליך של הקבוצה: "בשיחות שלי עם בכירים במועדון אני שם לב שמבינים שטעויות נעשו השנה, ואני חושב שבאיזשהו מקום העונה הזו היא הקרקע לעונה הבאה. מאז שמשה חוגג הגיע עברו סך הכל שלוש שנים. יש תהליך, אנשים שונאים לשמוע את זה במדינה כי אנחנו בתרבות האינסטנט ורוצים את הדברים כמה שיותר מהר, אבל זה לא קורה. הוא מבין פחות או יותר מה עשינו טוב ומה לא, ומשם אנחנו מתקדמים. בשום תהליך שאני מכיר הגרף הוא רק בעלייה. לפעמים יש נפילות, ואז לומדים, עושים חישוב מחדש, רואים מה לא עשינו טוב, ומשתפרים כמועדון וקבוצה. אין גרף שהוא רק בעלייה, זה רק בחלומות".

העונה שעברה: "שנה שעברה הייתה מוצלחת יחסית. מקום שלישי והגעה לאירופה זו לא שנה רעה. עם כל הכבוד, אנחנו עדיין מתמודדים עם מכבי ת"א ומכבי חיפה, שתקציבן גדול פי 3-4 משל בית"ר. הן כל שנה שמות 100 מיליון שקל".

הפקת לקחים לעתיד: "יכול להיות שמהשנה הזו נלמד לשנים הבאות. המועדון ילמד איך כדאי להתנהל, מה כדאי לעשות ומה לא. כולם יודעים שלומדים מטעויות ושמהצלחות קשה ללמוד. כנראה שזה מה שהיינו צריכים לעבור השנה כדי להבין שה-DNA של הקבוצה הוא כזה שמזוהה יותר עם מלח הארץ והצווארון הכחול של המדינה. הוא לא מזוהה עם עשירים ולכן הקהל מאוד מעריך שחקנים עם DNA של לוחמים. אם אנחנו רוצים חיבור עם הקהל ולמשוך אותו, נצטרך בראש ובראשונה להביא את ה-DNA. אני במועדון שלוש שנים ולקח לי שנה להבין איך המועדון עובד, ואיזה שחקנים הקהל מסמפט".

הסכסוך בין הקהל לחוגג: "אנחנו מצדינו רוצים תמיד שהכול יהיה טוב. רוצים את הקהל איתנו, חיבור עם הבעלים, ואסור לנו להיכנס לתוך המקום הזה. זה יעשה לנו רק רע מבחינה מקצועית. המטרה שלנו והרצון שלנו כשחקנים זה שהדברים יהיו טובים לשני הצדדים. שניהם רוצים רק  בטובת בית"ר, הלוואי וזה יפתר. להתערב בזה יהפוך אותי לשחקן פחות טוב. אם אתמקד בדברים שמחוץ למגרש זה לא יעשה לי טוב".

השינויים בהגנה והיעדר המנהיגות: "אין ספק שברביעית ההגנה, מלבד אוראל דגני, היו המון שינויים. זה לא יצר יציבות, אבל אני לא חושב שצריך להסתכל רק על רביעית ההגנה. אנחנו עושים הגנה כקבוצה, כך גם התקפה. החשיבות שלי בהתקפה לא פחות גדולה משל כל שחקן התקפה אחר, ולהפך. חשיבותו בהגנה של שחקן ההתקפה לא קטנה משל בלם. קל מאוד לבוא ולבקר חולייה מסוימת במשחק. אי אפשר לבקר מישהו ספציפי כשיש בעיה גדולה יותר. יש שחקנים מנוסים: אני, אוראל דגני וטל בן חיים, אז מנהיגות זה לא מה שהיה חסר".

הכישלון בבחירת הזרים: "הלכו העונה על נישה שונה של זרים מאוד צעירים מתוך כוונה להשביח אותם, ויש לזה מחיר. זה היה צריך לבוא באיזון מסוים, עם זרים מעט יותר בוגרים ואיכותיים, ואז כולם היו נהנים מזה. זו כנראה אחת המסקנות שהיינו צריכים ללמוד כמועדון בהתפתחות שלנו".

השיחות שהוא עורך למחלקת הנוער: "כל השחקנים מבקרים מדי פעם כסוג של מנטורים, יותר מנטלית מאשר פיזית. מדברים על הדרך כספורטאי, כל המכשולים שצריך לעבור בדרך. איך להתקדם מכישלונות ואיך להתמודד עם הצלחות, שזה לא פחות קשה. זו מחויבות שלנו כשחקנים במועדון".