בלבול, בכר והמחלה של אביו: עופרי ארד בראיון יוצא דופן

עופרי ארד הפך בעונה החולפת אולי לבלם הישראלי הטוב ביותר כיום. הוא סיפק יכולת מצוינת במכבי חיפה ועזר לה לזכות באליפות מרגשת אחרי עשור של כישלונות, הפך לשחקן הרכב בנבחרת ישראל והצליח לרגש מדינה שלמה כאשר עלה עם אביו שנאבק במחלה קשה לכר הדשא אחרי הזכייה בתואר. בעוד כשלושה חודשים הוא יחגוג את יום הולדתו ה-23, וההספק שלו עד עכשיו בהחלט לא רע בכלל, בלשון המעטה.

ארד התארח בפודקאסט "הפודיום" של אורן יוסיפוביץ' וסיפק ראיון מרתק ויוצא דופן בו דיבר על הכל בפתיחות. הבלם התייחס לתקופתו כמושאל בהפועל רמת גן, כיצד נמנעה ממנו חזרה למכבי חיפה באמצע העונה, היחסים המיוחדים עם בוגדן פלאניץ', השיחה הקשה ששינתה את הקריירה שערך עם מרקו בלבול, השינוי בקבוצה מאז הגעת ברק בכר, כיצד הפך להיות בלם וכמובן – הקשר המיוחד עם אביו.

התקופה כמושאל בהפועל רמת גן והרצון של מכבי חיפה להחזיר אותו באמצע עונת 2017/18: "מו אלאך הגיע לבית שלי עם גוסטבו בוקולי וממש אמרו לי 'תקשיב, אנחנו מחזירים אותך למכבי חיפה'. הם שאלו אותי 'אתה בנוי לזה? אתה מוכן לאתגר הזה?' אמרתי שחד משמעית כן. אני רוצה לחזור, חיכיתי לזה כל כך הרבה, זה החלום שלי. ניהלתי מו"מ מול ר"ג והם לא שחררו אותי כי הם יודעים שאם הם משחררים אותי אין להם הגנה. ממש הייתי משמעותי שם. הם מכניסים אותי לחדר, כל ההנהלה, וכולם אומרים לי 'אם אתה עוזב אנחנו יורדים ליגה, אתה לא עוזב, אין סיכוי, אנחנו לא משחררים בעד שום הון ושום דבר'.

"רציתי לחזור מאוד, גם אמרתי את זה לרמת גן", המשיך ארד. "דיברתי איתם, אמרתי להם 'אני לא נשאר פה יותר, תשחררו אותי, החלום שלי לחזור לחיפה, אני לא רוצה לשחק פה יותר, הראש שלי לא פה, הגוף שלי לא פה, אני לא שחקן שלכם יותר'. ממש אמרתי להם במילים האלה שאני לא רוצה להישאר. הם אמרו לי 'לא, אתה נשאר, אין, אנחנו צריכים אותך' ואמרתי להם שאני לא רוצה להישאר ושישחררו אותי. כשמו אלאך בא אליך ואומר לך שאתה הולך לשחק… וטוב שזה קרה, הייתי חייב את חצי השנה הזאת, אבל בחודש הזה שאחרי הפסיקה הייתי נראה מאוד גרוע. הראש שלי לא היה שם ולא הייתה לי תשוקה לשחק בשביל רמת גן בגלל שהם אכזבו אותי שהם לא שחררו אותי. ואז הייתה לי צומת דרכים שאמרתי לעצמי 'בואנה, עופרי, מה אתה תיתן חצי שנה גרועה ואז מה יקרה? תישאר בליגה הלאומית? ואז אמרתי לעצמי 'טוב, תתאפס, יאללה נגמר, אתה בר"ג, תיתן חצי שנה טובה ויאללה תעוף על זה'. ואז באמת נתתי באמת חצי שנה ממש טובה וחזרתי לחיפה".

החיבור עם בוגדן פלאניץ' ושאר הבלמים במכבי חיפה: "ככל ששיחקנו יותר ביחד הקשר בנינו התעצם מעבר למגרש, אבל אני יכול להגיד שכל ארבעת הבלמים(עאיד חבשי, רמי גרשון ופלאניץ') בקשר מאוד טוב אחד עם השני. אנחנו מאוד מחוברים אחד לשני, כולנו. ומבחינת בוגדן, ככל ששיחקתי איתו יותר גם התיאום שלנו השתפר וגם הקשר הבינאישי הפך יותר טוב. בוגדן הוא בן אדם מדהים, ווינר ושחקן על וככל שלמדנו לשחק אחד עם השני זה עזר לנו להיות הרבה יותר טובים ממה שהתחלנו. ועוד משחק ועוד משחק, אתה נהיה יותר טוב והקבוצה נראית יותר טוב".

החשיבות המנטלית של ברק בכר: "קודם כל, מרקו בלבול הכין את הבסיס מאוד טוב, אנחנו כבר קבוצה שרצה כמה שנים ביחד. הבסיס עצמו נשאר כמה שנים טובות, ברק הביא כמה שחקנים מפה, כמה שחקנים משם… השנה בכל פעם שהיינו עם הגב לקיר, התעלינו כקבוצה ולא נתנו שמה שקרה לנו בעונה שעברה יקרה שוב. וברק הכין אותנו באופן מושלם לאותו משחק, וכל פעם שהיינו עם הגב לקיר לא נתנו לעצמנו שיברח לנו מהידיים עוד פעם. הוא הכין אותנו למשחקים ברמה שידעת למי אתה מוסר, לאיזה שטח אתה רץ, לאיזה שטח אתה מוסר והוא לא מגביל אותך – זה אחד היתרונות שלו, הוא מכין אותך בצורה מאוד מאוד טובה ליריבה. הלחץ, איך אתה תוקף, יתרונות, חולשות. עלינו בכל משחק בידיעה שאנחנו יודעים מה אנחנו עושים".

התקופה עם מרקו בלבול, שנתן לו את הצ'אנס המיוחל: "נכנסתי למרקו לחדר, לא היה לי מה להפסיד, היה לי את בני יהודה על הכף וכמעט סיכמתי שם. אמרתי לו 'מרקו תקשיב, יש לי הצעה מבני יהודה, או שאתה משחרר אותי או שאתה נותן לי לשחק'. ככה. לא היה לי באמת מה להפסיד. ואז מרקו אמר לי 'אתה נשאר, אתה לא עוזב'. אמרתי לו 'מרקו, נמאס לי להיות שחקן אימונים, זה לא האופי שלי, זה לא אני, אני יכול לתת לך תועלת הרבה יותר גדולה במגרש ממה שאני נותן פה באימונים. ואז הוא אמר לי "אולי יום אחד אתה תהיה שחקן משחקים ולא אימונים'. אז אמרתי לו 'אז תן לי, אני לא אאכזב אותך, אני מבטיח לך, אני לא אאכזב אותך', נשבעתי לו שאני לא אאכזב אותו".

"הגיע המשחק באשדוד, הוא הזמין 19 שחקנים ואני חושב 'טוב, שוב אני מחוץ לסגל', אבל אני בא בבוקר לכפר גלים ועושה את החימום הידוע שלי, כל משחק אני מתחמם כאילו שאני פותח. נסענו למלון, אנחנו מתארגנים, כל היום אני חושב שאני לא בסגל, כרגיל. השחקן ה-19. עופרי ארד, השחקן ה-19. מגיעים שעתיים לפני לארוחת קפה ועוגה ואחד מאנשי הצוות אומר לי 'זה יום המזל שלך' ואז חשבתי לעצמי 'טוב, יום המזל, אני בסגל. התמזל מזלי להיות בסגל'. אנחנו מגיעים לאסיפה ואני רואה שאני בהרכב. אני מתחיל להזיע, כולם מסתכלים עליי. אני השינוי היחיד בהרכב. הוא עבר לחמישה בהגנה, אותו הרכב ואני נכנסתי. כולם עליי והתחלתי להזיע".

התחושות אחרי השער הדרמטי של קריית שמונה שמנע אליפות מחזור לפני הסיום: "אלוהים שם את הגול הזה. שחקני קריית שמונה ישבו איתנו אחרי המשחק ואמרו לנו 'אנחנו בהלם ממה שקרה. בהלם. לא האמנו שהשחקן הזה ישים גול כזה'. זה הרגיש לי כאילו הכל מכוון למשחק האחרון, וזו לא קלישאה. לפני הפלייאוף, כשקיבלנו את ההגרלה, אמרתי לחברה שיש לי תחושה שזה יילך למחזור האחרון. הפועל באר שבע, בבית, קהל, ברק והצוות – זו סגירת מעגל. הייתה לי תחושה שזה יילך לשם. 'אני לא יודע למה, אבל יש לי הרגשה שזה יילך למחזור האחרון', אמרתי לה.

"עכשיו אם נחזור לתיקו, אז ברגע שהמאמן שלך אומר דברים כאלה בשידור – מי אתה שלא תאמין שאתה יכול לנצח?! ברגע שברק אמר שאנחנו מנצחים אותם אז אתה מתחיל להאמין, למרות שבחדר ההלבשה היה קצת דיכאון ואנשים לא הבינו למה זה קורה להם. אבל איך שעלינו לאוטובוס השחקנים המצחיקים אצלנו כמו עומר אצילי ודולב חזיזה התחילו להצחיק את החבר'ה, להוציא את האנשים מדיכאון. אם היית לוקח אותי בתחילת השנה ואומר לי שיש לי שתי נקודות הפרש במחזור האחרון – קונה. כל אחד במכבי חיפה קונה את זה".

הקשר המיוחד שלו עם אביו, שנאבק במחלה הקשה: "הרופא אומר לנו במילים האלה – 'אני רוצה להגיד לכם את האמת: זה יכול לקחת יום, זה יכול לקחת 3 חודשים, זה יכול לקחת חצי שנה, אבל אני לא רואה עתיד'. בבוקר של המשחק נגד קריית שמונה הייתי אצל אבא ואמרתי לו 'אבא, היום אנחנו מביאים לך אליפות'. לא עשינו את זה, והדבר הראשון שהוא אמר לי כשפגשתי אותו אחרי המשחק הוא: 'לא קיימת את ההבטחה' וצחק. אבא שלי מאוד ישיר. אמרתי לו: 'ניסיתי אבל אלוהים לא נתן לי. אני מבטיח לך שאנחנו ניקח את המשחק הזה ואני אוריד אותך לדשא ואני אתן לך את הכבוד'. אבא שלי רץ איתי כל החיים. הוא היה בא איתי לכל אימון ברמת גן. הוא היה אומר לי 'אני רוצה להוריד ממך את העומס של הנסיעות – אתה תתאמן'. הוא היה יושב שעה בבית קפה, בא לראות את האימון ומסיע אותי בחזרה. ככה כל אימון. אנשים ברמת גן לא הבינו מי הבן אדם שעושה את זה.

"בגלל התרופות הביולוגיות אבא שלי לא רואה", משתף בפתיחות הבלם. "הוא אומר שזה 'כמו ביצה – לא רואים את הלמטה'. הוא רואה מטושטש. הוא הגיע למשחק הראשון של הפלייאוף והוא לא הצליח לראות. זה חרפן אותו והוא הלך במחצית, ואחרי המשחק הוא אמר לי שהוא לא יכול יותר לבוא למשחקים כי הוא לא רואה. לקחתי את זה קשה. משם המצב התחיל להתדרדר, התחילו לו כאבים בגב ולא ידעו מה זה. יום שישי, לפני המשחק נגד מכבי פתח תקווה בחוץ, הגעתי אליו לבית החולים והוא לא הגיב. לא תקשר. הלכתי לרופאים, התקשרתי לאמא שלי ואח שלי ולא יכולתי לדבר. התחלתי לבכות ורק אני איתו. ואז אמא שלי ואחי הגיעו והמצב היה מאוד קשה. כל הלילה בכיתי. גם במשחק אף אחד לא ידע שלא ישנתי כל הלילה. הייתי גמור".

כיצד הפך להיות בלם: "במבחנים כולם הלכו להיות חלוצים, ואני 'ילד טוב' אמרתי 'מה זה? למה כולם מקדימה? טוב אני אשאר מאחורה'. ונשארתי מאחורה והייתי טוב. היה לי אימון מצוין כבלם. חטפתי מלא כדורים ונתתי קדימה, ובסוף קיבלו אותי למכבי חיפה בתור בלם. כל החיים הייתי ב'בוא תוכיח'. לא הייתי גבוה, לא הייתי מהיר, לא הייתי חזק, כן הייתי טכני וחכם אבל תמיד הייתי בצל של. לא ניבאו לי עתיד גדול. תמיד הייתי צריך להוכיח שאני יותר טוב מאחרים. תמיד הייתי צריך להוכיח, וזה סוג של יצר לי 'עור של פיל', כי כל הזמן הגעתי לנקודה שאני עוד פעם צריך להוכיח ועוד פעם צריך להוכיח. כל פעם תפסו אותי כאחד כזה ש'בסדר, הוא טוב אבל הוא לא בולט'. אף אחד לא חשב שאני אהיה בלם במכבי חיפה".

להאזנה לפרק המלא – https://hapodium.podlink.to/episode662