בכדורגל הישראלי יש נטייה להביא שחקנים מוכחים, בוודאי זרים. נדירים המקרים שבהם מגיע שחקן מליגה זניחה בכדורגל העולמי, בלי הופעות בנבחרת, בלי סיפור הרואי אחד בעברו, בוודאי למועדון גדול, בטח בפתחן של מוקדמות ליגת האלופות.
זה הסיפור של ראיין סטריין, מגינה הימני החדש של מכבי חיפה. שחקן שוויתר על חלומו לשחק במשחקים האולימפיים בטוקיו, שהיה נחוש להפוך את הקריירה שלו לכזו שתפרנס אותו ותוליך אותו חזרה לכדורגל האירופי. זה גם הסיפור של ברק בכר ומכבי חיפה שהחליטו לתת צ'אנס – ולא בלי כסף – לשחקן שנמצא רגע לפני הפריצה, שאולי גם לא תבוא.
לא בטוח שסטריין היה מגיע לאן שהגיע אלמלא הגיעה משפחתו לביקור מולדת באנגליה כשהיה בן 15. סטריין, יליד קובנטרי באנגליה, בריטי לכל דבר, היגר עם משפחתו מקובנטרי לאוסטרליה כשהיה בן 11. כשהגיעו לבירמינגהאם עם המשפחה, פגשו הוא וטום, אחיו הבכור ממנו בשנתיים, חבר ילדות בשם דניאל קראולי, שהציע להם להעביר את הזמן בכמה אימונים באסטון וילה. באו לשני אימונים, נשארו כמה חודשים. המשפחה נשארה איתם. כל תהליכי האזרוח באוסטרליה הלכו לעזאזל. טום זכה לחוזה באקדמיה, ראיין השתרך אחריו. כשניצחו 1:3 את מנצ'סטר יונייטד, ראיין כבש את השער השלישי בעוד אחיו הבקיע צמד. על ספסל יונייטד ישב חסר אונים סקוט מקטומיניי. גם כשחזר הביתה מהמשחק ההוא, המשיך ראיין סטריין להעריץ את דייויד בקהאם. לא סתם הניצחון על נערי מנצ'סטר יונייטד נחרט בליבו.
כשקיבל ראיין הצעה לשוב לאדלייד ולהצטרף לאקדמיה שם, חזרה המשפחה "הביתה" ותהליך האזרוח התחיל מחדש. הוא עוד היה בנוער כשהקבוצה הבוגרת זכתה באליפות האחרונה שלה ב-2016, קיבל זימון פה ושם לנבחרות הצעירות של אוסטרליה, שם הובהר כי עד שלא ישלים חמש שנים כאזרח אוסטרלי – כמו שנדרש למשל מדניאל טננבאום וג'וש כהן להשלים כדי שיוכלו לייצג את ישראל – לא יוכל לשחק באף נבחרת.
בינתיים זכתה הקבוצה איתו בשני גביעים והנער הפך לבוגר, והתחיל לעשות רושם טוב ביבשת החמישית והעונה סיימה אדלייד במקום החמישי, עברה את רבע גמר הפלייאוף והגיעה לפני כשבוע לחצי הגמר מול האלופה מסידני, רק ששם הפסידה הקבוצה, 2:1, כשסטריין מדביק כדור למשקוף.
בחודשים האחרונים דובר על הצטרפותו לנבחרת האולימפית שתשחק במשחקים האולימפיים בטוקיו. לסטריין, נכד לכדורגלן, ובנה של לוריין בייקר, חמישית בגמר ה-800 מטר באולימפיאדת ברצלונה (האישה הרביעית בתולדות בריטניה שירדה מגבול 2 הדקות במקצה), ושלישית באליפות אירופה באולם, היה חלום לסגור את המעגל עם אמא, 29 שנה אחרי שהתחרתה שם. המאמן, גרהאם ארנולד, ועוזרו רנה מולנסטיין (אקס מכבי חיפה), חשבו לצרף אותו לאחר שקיבל את האישור ממשרד הפנים האוסטרלי ונבחר לכדורגלן חודש אפריל, אלא שאז צץ סיפור מכבי חיפה. בכרמל חששו כי סטריין יבריז להם אחרי כמה ימים כדי להצטרף לסוקרוז בטוקיו, אבל הוא ויתר על הנבחרת כדי לחתום בחיפה. "אני רוצה להגיע לאירופה ואני משוכנע ביכולת שלי לעשות את זה", התבטא לפני מספר חודשים.
"רוב שחקני נבחרת אוסטרליה משחקים באירופה. זו נקודת הפתיחה", מסביר אוהד כהן, המתווך בעסקה. "יש רמה גבוהה באוסטרליה, אבל מועדונים רציניים מאירופה מפחדים לנגוע בשחקנים אוסטרלים, כי זו עדיין אוסטרליה. לאירופה מגיעים יותר קל מאירופה. איך באה שחטאר וקונה שחקן ממקום 10 בליגת העל? אם השחקן טוב, הוא שחקן טוב".
"שחקן להשקעה", מגדירים אותו כולם. יהיה עונה או שתיים במכבי חיפה וימשיך הלאה. 300 אלף היורו שהשקיעה חיפה הוא מחיר קטן ממה שאפשר לקבל. רילן מגרי, חברו לשעבר באדלייד (מושאל לבירמינגהאם עד ששארלוט, קבוצתו, תתחיל לשחק ב-MLS), נמכר ב-1.2 מיליון יורו. "סטריין בא מרמה נחותה יחסית. שחקן שבא מרמה נחותה והוא טוב, פוטנציאל הגדילה שלו פסיכי. היכולת שלו לבנות משחק מאחור, מוסיפה עוד פן שונה. שחקן שמגיע לרמה כזו, תחשוב כמה גבוה הוא יכול לעוף", הוסיף כהן.
המדדים שלו גבוהים ככל שמדובר באתלטיות שלו. הוא מהיר, בעל כוח פריצה, שמסוגל "לתחבל" בשתי רגליים (על גבול התחכום), ואוהב – אפילו מעדיף – להגיע לקו הרוחב ולהוציא כדור. הסיומת שלו פחות טובה. אין לו שערים בליגה האוסטרלית (אולי איזה שער חצי עצמי אותו חגג בטירוף) ויש לו ארבעה בישולים בלבד, ועדיין, הנוכחות שלו יוצאת דופן. הוא מגיע למצבים, עושה הרבה דאבל פס שמשחרר אותו לשטח מת, אבל פזיז מדי. בגלל האינטנסיביות הגבוהה במשחקו, הוא סובל לפעמים מפציעות קצרות טווח כמו מתיחות במפשעה או בשריר הירך האחורי. "פציעות של ווינג-בקים", קוראים לזה. וכן, הוא הרבה יותר ווינג-בק מבק, כלומר כזה שנראה שיסתדר טוב יותר במערך של שלושה בלמים.
אוהד כהן מרגיע: "הוא שחקן שונה ממאבוקה. באוסטרליה משחקים כדורגל פסיכי, התקפי בטירוף, וכל הזמן קוסט טו קוסט. אתה תראה שם שחקנים בעמדות יותר קדמיות מאשר הם אמורים להיות בהם. זו ליגה שדומה מאוד ל-MLS. מאבוקה זה שחקן שאם תיתן לו את הכדור לפני השליש האחרון, לא יהיה יעיל. לעומתו, סטריין מאוד טוב בבילד אפ של המשחק, משחק בשתי רגליים, יודע למסור בין קווים. הוא יותר מזכיר את אלי דסה מאשר את מאבוקה. הוא מפלצת אתלטית, יכול לרוץ בקצבים מטורפים".
כשעזב, לפני מספר ימים, אמר המנהל הספורטיבי של אדלאייד, ברוס דייטה: "המעבר הזה הוא פרס והמשך טבעי ליכולת של ראיין בעונה הזו. למרות שזה עצוב לראות אותו עוזב, אנחנו גאים בכך שהוא מאתגר את עצמו להישגים נוספים".
מה דעתך על הכתבה?