עם ההחתמה של דור מיכה בהפועל באר שבע עלתה לאוויר השאלה האם יש פסול מוסרי בצירוף שחקן שהיה לו חלק בפרשת קיום יחסי מין עם קטינות, גם אם התיק הפלילי נסגר.
לאוהדי כדורגל יש זיכרון ארוך במיוחד. המשפט הזה נכון תמיד, גם ביחס לפרטי טריוויה שוליים, אבל בוודאי ביחס לאירועים שיכולים להוציא משלוותם אוהדים ושחקנים של קבוצות יריבות. אם אתה שחקן כדורגל ועשית מעשה שאתה מתבייש בו, המקום האחד שבוודאות יזכירו לך אותו שנים קדימה הוא אצטדיון הכדורגל, של היריבות כמובן. תשאלו את אלירן עטר. הזכות להישכח שמרבים לדבר בה היום? לא בבית ספרנו, ולא במגרש שלנו.
האמת היא, שבצדק מזכירים לספורטאים את חטאי העבר שלהם. כדורגלן הוא דמות ציבורית, לטוב ולרע. עם הפרסום מגיע גם המחיר. מי שמבקש ליהנות מהזכות להישכח, ולהיעלם מדעת הקהל, שיתכבד ויבחר בחיים אנונימיים, הרחק מהכותרות ומהמגרשים. כל עוד אתה חשוף לציבור אתה נתון לביקורת, וכאמור, אוהדי הכדורגל זוכרים הכול, אפילו כאשר מנועי החיפוש של גוגל מתחילים להתעייף.
אבל בין גינוי ציבורי לבין אמירה לפיה ראוי להוסיף על מה שעשה מיטש' גולדהאר, שעה ש'זרק' את דור מיכה ועומר אצילי ממכבי תל אביב, ולא לקלוט אותם בקבוצה חדשה, הדרך ארוכה, ואסור לצעוד בה. אסביר.
חופש העיסוק הוא זכות יסוד. זוהי זכותו של אדם להתפרנס מהמקצוע בו הוא בחר לעסוק. במקרה שלנו להתפרנס יפה, אבל לא בכך העניין. חריג לזכות הזו קיים בחוק. הרשעה פלילית בעבירות חמורות עלולה למנוע עיסוק במקצועות ותפקידים מסוימים. וגם זה לזמן קצוב, מוגבל. אל לנו להרחיב את האיסור הזה. מניעת עיסוק בעבודות מסוימות בשל גינוי ציבורי למעשה פסול שעשה אדם היא ציד מכשפות. גינוי ציבורי, כן. מניעת עיסוק, לא.
זה לא אומר, אגב, שגולדהאר טעה. ממש לא. אצילי ומיכה ביצעו מעשה מכוער ברמה החברתית, ופגעו קשה בקבוצה שלהם, בסמל, במותג, במחויבות שלהם לערכי המועדון. על כך הם נענשו בכך ש'נזרקו' מקבוצתם. גולדהאר סימן דרך, והוא ראוי לשבח. יש לומר ביושר, שלא כל מועדון היה נוקט בדרך דומה. ייתכן שהדרך בה נהג נשאבה מהספורט האמריקאי, שם נהוג ששחקן שביצע אקט פלילי או מעשה נפסד מבחינה מוסרית נזרק מקבוצתו. אבל באותה נשימה צריך לומר, כי אין באים שם בטענות לקבוצה שקולטת אותו ונותנת לו הזדמנות להשתקם.
ספורטאים הם בני אדם, ומועדוני כדורגל הם מקום העבודה שלהם. החלטה 'לחתוך' שחקן ממועדון אינה עניין פשוט. כך, רק לאחרונה עמדה הפועל באר שבע בפני דילמה דומה בעניינו של ז'וסואה. ההחלטה שהתקבלה בעניינו אחרי שורה של תקריות אלימות ידועה, אבל טוב שהשחקן יקבל הזדמנות להוכיח שהוא יכול להשתנות, במקום חדש. 'ענישה' בדרך של מניעה ממנו להיקלט במועדון חדש לא רק שאינה מידתית אלא שתבטיח את ההתדרדרות שלו. תזכרו את אריק קאנטונה והבעיטה באוהד. את לואיס סוארס והנשיכות. אלו התנהגויות פליליות. האם היה ראוי למנוע מהם להמשיך לשחק? התשובה בהכרח שלילית, גם אם אינכם אוהדי יונייטד או אתלטיקו מדריד.
בפן הפלילי, החשוב פחות בענייננו, התיק נגד מיכה ואצילי נסגר מחוסר אשמה. מדובר בסגירה מלאה ומוחלטת של התיק, כזו שאינה מותירה עימה עננה פלילית. בשנת 2017 לשם הדוגמא נסגרו רק 12% מהתיקים הפליליים בעילה של חוסר אשמה. בפן הציבורי ישלמו השניים במזומן, בכל מגרש חוץ אליו יגיעו. בהקשר הזה טוב וחשוב שמיכה לקח אחריות והביע חרטה על מעשיו. יש בכך תרומה לשיח הציבורי. ואם אלונה ברקת דרשה זאת כתנאי לעסקת החתמתו, טוב היא עשתה. ואצילי? אצילי לקח אליפות. עכשיו שייקח גם אחריות.
אשר הלפרין הוא עו"ד ומחבר הספר "השתגעתי בגללה – סיפור על אהבה וכדורגל"
מה דעתך על הכתבה?