מטבעות לשון בעולם הספורט הם בדרך כלל עניין אנקדוטלי, את רובם זוכרים לטווח קצר בלבד. נדירות הפעמים שבהן חודר לחיינו ביטוי שהולך איתנו לטווח ארוך וחוצה את גבולות התחום, כמו "ככה לא בונים חומה".
בשלהי שנות ה-90, בעיצומה של עוד עונה כושלת של מכבי חיפה, טבע גיורא שפיגל במהלך ריאיון ב"הדקה ה-91" את המונח "עונה פיננסית" כתירוץ לבינוניות של הקבוצה. הכוונה של שפיגל הייתה כי בדיעבד התוצאות הלא טובות, בלשון המעטה, של הקבוצה לא אמורות להפתיע אף אחד, מאחר שמראש הציפיות היו נמוכות. האמירה הזאת הרתיחה את האוהדים הירוקים בטווח הקצר, מבחינתם הרי לא היה קיימת אפילו היתכנות למושג כזה. בטווח הארוך, ספק אם מישהו ידע שהביטוי יהפוך כל כך שגור, לא רק בספורט אלא במיוחד בעולם העסקים.
מעטים האנשים שמשתמשים ב"עונה פיננסית" כתירוץ. הביטוי הפך מרגע לידתו למטבע לשון שמביע לעג כלפי האומר אותו, וקבוצות תחרותיות לא מעזות להכריז עליו בריש גלי. מנהלים ובעלים יודעים שברגע שיעלו על דל שפתיהם את המונח הם יספגו הרבה מאוד אש. אלא שלפעמים לא צריך להגיד שום דבר. במקרה של מיטש גולדהאר המעשים הם שקובעים.
הציפיות במכבי חיפה, אז והיום, הן להתחרות בכל שנה. זו הסיבה ש"עונה פיננסית" הן שתי מילים שהודרו לתמיד מהמועדון. אלה, מן הסתם, גם הציפיות במכבי תל אביב – אין מצב שמישהו יבוא ויגיד שם שהשנה לא רצים לאליפות, זה מנוגד לכל חוק ו-DNA של המועדון הזה. ועדיין, בעלים אחד קובע אם יהיה או לא יהיה חיזוק, אם יהיה או לא יהיה מנכ"ל, אם ייעשה שינוי אמיתי במועדון כמו בקיץ 2012 או בקיץ 2018. וכששום דבר מזה לא קורה, המסר מועבר לכולם.
האופטימיים בין אוהדי מכבי תל אביב יכולים לספר לעצמם איך אילוצי הפייר פליי גרמו להם לשחק עם יונתן כהן ומתן חוזז, ואולי העונה הם יעשו עבודה דומה עם נדב נידם ורונן חנציס, אבל יש יותר מדי אינדיקציות לכך ש-2021/22 תיראה כמו העונה האחרונה של קרויף ולא כמו העונה הראשונה של איביץ'. מכבי תל אביב לא ביצעה ריענון שנדרש, לא בשדרה הניהולית ולא בזו המקצועית. פטריק ואן לוון הרוויח ביושר את ההזדמנות לעוד עונה על הקווים, אבל סימני השאלה סביבו גדלו ככל שהיא התקדמה. לזכותו ייאמר שהוא לא באמת קיבל את הכלים בקיץ הזה. מצד שני, יכול להיות שהנמכת הציפיות משרתת גם אותו.
להוציא את המחנה האופטימי, השאלה היא לא מה חושב הרוב המכריע של האוהדים, שניתן להניח שהוא סקפטי לגבי העונה הזאת, אלא מה הוא אמור להניח שיקרה. גולדהאר הצליח לשנות המון דברים בדפוסי החשיבה של הקהל ב-12 שנותיו במועדון, אבל לדבר אחד אלפי המנויים ורבבות התומכים מחוץ לבלומפילד לא התרגלו: הוויתור על התואר עוד לפני שהחלה העונה, ונראה שלשם מכבי תל אביב חותרת.
האם משהו צפוי להשתנות בחודש שנשאר עד פתיחת העונה? האם מכבי תל אביב, בזכות חיזוק מאסיבי ולא צפוי, תהפוך להיות קבוצת כדורגל שמסוגלת להבקיע שערים? לא מומלץ לבנות על זה. העונה היחידה בעידן גולדהאר שלא הסתנכרנה עם ההכנות המוקדמות הייתה 2014/15, אותה הצהובים החלו עם מספר משברים גדולים וסיימו עם טרבל. מעבר לכך, טעם התבשיל של מכבי תל אביב במהלך העשור שעבר תאם לארומה שיצאה ממנו ביוני-יולי.
אז אף אחד לא אומר את זה, ואף אחד לא יגיד את זה, אבל אם זה נראה כמו עונה פיננסית ומרגיש כמו עונה פיננסית – ובכן, זו כנראה תהיה עונה פיננסית.
מה דעתך על הכתבה?