באפריל 1934 התקיימה בתל אביב תערוכת יריד המזרח הקרוב. התאריך נבחר לציון 25 שנים ליסוד העיר. 30 מדינות השתתפו באירוע, תחת חסות הנציב העליון הבריטי, סר ארתור ווקופ. התערוכה הוצגה בקצה הצפוני של רחוב דיזנגוף, קרוב למחנה צבאי בריטי, וסמוך לשפך הירקון הנושק לאצטדיון המכבייה, שהיום מוכר כמתחם העסקים והבילויים של נמל תל אביב.
לתערוכה המפורסמת הגיעו רבים מכל ארץ ישראל ומהמדינות השכנות לנו – מצרים, סוריה ולבנון. כל תלמידי בתי הספר ברחבי ארץ ישראל נהרו לאירוע, שהסמל המסחרי שלו, גמל מעופף, הוצב במרכז היריד. בין אולמות התצוגה דאגו המארגנים להופעות רבות של אמנים, סופרים וקונצרטים שהביאו למקום מבקרים נוספים. הם קיימו גם טורנירי כדורגל על גביע הגמל המעופף, משחקים שמשכו קהל צופים רב לרכוש כרטיסים ולזכות בהנחה גדולה עד 40 אחוז בכניסה למתקני התערוכה.
בטורנירים השתתפו, בנוסף לקבוצות הארץ ישראליות, גם קבוצות כדורגל ממצרים ולבנון, שמשכו למשחקים אוהדים רבים מיפו. לקראת סיום התערוכה, אליה הגיעו במהלך קיומה במשך כחמישה שבועות, כ-600 אלף מבקרים, הגו המארגנים רעיון – קיום משחק לילה לאור החשמל באצטדיון הסמוך לתחום התערוכה. הקבוצה שנבחרה הייתה הפועל תל אביב, והיריבה הייתה נבחרת הצבא הסקוטי בארץ ישראל. מחנות הצבא הסקוטי שכנו במבואות חיפה, וקבוצת הכדורגל שלה הופיעה מדי פעם במשחקי הליגה השנייה בצפון ובמשחקי ידידות רבים נגד מועדוני הכדורגל היהודיים.
הפועל תל אביב של 1934 הייתה קבוצת הכדורגל הטובה ביותר באותה תקופה בארץ ישראל. באותה שנה זכתה הקבוצה בתואר האליפות הראשון של המועדון וסיימה את העונה ללא הפסד. בשורותיה נמנו מספר שחקנים שמספר שבועות לפני כן שיחקו בתל אביב במדי נבחרת ארץ ישראל, שהפסידה למצרים 4:1 במוקדמות אליפות העולם איטליה 1934 (הישראלים הובסו במשחק הראשון בקהיר 7:1). בין השמות המפורסמים בהפועל תל אביב נמנו השוער וילי ברגר, שחובבי הכדורגל של התקופה סיפרו במהלך שנות החמישים כי היה טוב יותר מיעקב חודורוב ואברהם בנדורי, שוערי הפאר של אחרי קום המדינה. בקבוצה שיחקו המגן אברהם בית הלוי, אחיו של ג'רי ממכבי תל אביב, הקשר יוחנן סוקניק, שניחן בבעיטה החזקה ביותר באותה תקופה, אמנון חרל"פ, אברהם נודלמן , זלמן פרידמן והקפטן הנערץ מוטק'ה מאייר, בועט הפנדלים הטוב ביותר באותן שנים.
אצטדיון המכבייה אירח שנתיים לפני כן את משחקי המכבייה הראשונים והיה ערוך גם למפגש הזה. מועד המשחק בין הפועל תל אביב לנבחרת הצבא הסקוטי נקבע ל-23 במאי. קיום המשחק עורר עניין רב ברחבי הישוב. אלפי כרטיסים נרכשו במכירות מוקדמות ובהנחה כספית בת 50 אחוז למשחק הכדורגל ולביקור בביתני התערוכה. בצהרי יום המשחק התחוללה סערה גדולה. משום מה לא נעם דבר קיומו לכמה ממנהלי מחלקת הכדורגל של מכבי תל אביב, ואלו ניסו להפריע ולגרום לכך שלא יתקיים. שעות לפני תחילת המשחק, ידיים אלמוניות עקרו ממקומם את שני השערים ומשטח הכדורגל הושחת ושובש.
מבחינת המארגנים זו הייתה נורה אדומה. הנהלת התערוכה נרתעה והחליטה לבטל את ההתמודדות, אבל לחץ של הקהל הרב שבא לחזות במשחק, רבים מהם מחוץ לתל אביב, היה עצום. הנהלת הפועל תל אביב גילתה עמדה עקשנית ותבעה לקיים אותו ויהי מה. ההנהלה חזרה בה מהחלטת הביטול ונעשו הסידורים בתוך המגרש, כולל השלמת עמדות תאורה סביב האצטדיון בעזרת גוף פרסומי של עמודי תאורה שהוצגו בתערוכה.
משחק הכדורגל הראשון לאור זרקורי חשמל באצטדיון המכבייה בתל אביב יצא לדרך. לעיני כרבבת צופים ניצחה נבחרת הצבא הסקוטי את הפועל תל אביב 0:1. סיפור הניסיון לגרום לביטול המשחק נישא בפי רבים ברחבי הארץ. אגודת מכבי תל אביב נאלצה לפרסם בפומבי התנצלות והבהירה כי אין לה קשר למעשה המפריעים והמשתוללים . חודש אחד לאחר מכן, ביוני 1934, יצאה הפועל תל אביב למסע משחקים בארצות אירופה. היא שיחקה בבלגרד נגד נבחרת העיר, גם כן לאור הזרקורים, והפסידה 3:1.
לאחר קום המדינה נערכו משחקי הכדורגל בישראל בשעות היום. ב-1959 אימן את הפועל פתח תקווה האנגלי ג'ק גיבונס והוביל אותה לאליפות השנייה בתולדות המועדון והראשונה מתוך חמש אליפויות רצופות. גיבונס והקפטנים יעקב ויסוקר ונחום סטלמך ביקשו להקים עמודי תאורה במגרש הישן ברחוב אברבנאל, כדי שהשחקנים יוכלו לקיים אימוני ערב במזג אוויר נוח יותר וגם לזכות במנוחה בחזרתם ממקומות העבודה האזרחיים. יחד עם מועצת פועלי פתח תקווה הוצבו סביב המגרש עמודי תאורה שאורם אפשר אימונים ומשחקים במגרש. הפועל פתח תקווה נהגה לקיים בסופי שבוע משחקי ידידות נגד קבוצות שונות, כולל נבחרות צבאיות. משחק הכדורגל הידידותי הראשון באם המושבות לאור הזרקורים היה נגד בני יהודה בתחילת 1959.
