"יש שחקנים שמתאימים את עצמם לקבוצה, ויש כאלה שמשכנעים את הקבוצה להתאים את עצמה אליהם. רבים בוחרים בדרך הראשונה, אבל אז התכונות החזקות שלהם לא באות לידי ביטוי. אני לא מסוגל לעשות את זה. אני תמיד אשאר אני, ואקווה שהמאמן יבחר בי ויסמוך עלי בזכות העובדה שאני בלתי צפוי", אמר פעם ברנדלי קוואס, שמגדיר את עצמו כאמן עם נעלי כדורגל – והאמירה הזו מסכמת היטב את המוטו שלו בחיים. הקיצוני החדש של מכבי תל אביב גאה במה שהוא, גם אם יש שיגידו כי לא ממש לא מיצה את הפוטנציאל שלו. הוא לא היה מוכן להשתנות עבור אף אחד.
המספרים שלו בשלוש עונותיו במדי הראקלס אלמלו הצנועה מרשימים בהחלט. ב-2017/18 הוא היה סגן מלך הבישולים בליגה ההולנדית, עם 13 אסיסטים, שני רק לחכים זייש הנפלא מאייאקס, כיום כוכב צ'לסי. ב-2018/19 הוא ירד ל-10 בישולים, אך על הדרך גם הכפיל את מספר הכיבושים ל-10, וכך היה מעורב ישירות בשליש מהשערים של הקבוצה שסיימה במפתיע בחלק העליון של הטבלה. קוואס היה כה דומיננטי שבתקשורת נשמעו קולות לזמנו לנבחרת הכתומה, ושמו קושר למעבר למועדונים גדולים יותר.
מרסלו ביילסה, למשל, סימן אותו אישית כמועמד ללידס ששיחקה אז בליגת המשנה, אך הקבוצות לא הצליחו להגיע להסכמה כספית בשלהי 2018, והנושא ירד מהפרק. קוואס עצמו השתוקק להצטרף לקבוצה מהשלישיה הגדולה בהולנד – אייאקס, פיינורד או פ.ס.וו איינדהובן. האופציה האחרונה היתה המרתקת מכולן, כי שם החל את דרכו השחקן שנבחר להיות המודל לחיקוי, בודוויין זנדן. כוכב ברצלונה, צ'לסי וליברפול לשעבר אף עובד כבר מספר שנים כעוזר מאמן פ.ס.וו, ולקוואס היו שאיפות ללמוד ממנו. חלום ישן נוסף היה לעבור לוולנסיה, אותה הוא מחבב מאוד בליגה הספרדית. במציאות, אף אחת מהן לא הסכימה להמר עליו. מדוע? אולי בגלל חוסר הנכונות שלו להשתנות.
ביום טוב, קוואס הוא שחקן שמסוגל להכריע משחקים. הוא זריז מאוד, דריבליסט בחסד, ניחן בבעיטה עוצמתית, ויש לו רגל שמאל נהדרת אותה הוא מנצל בדרך כלל כשהוא משחק דווקא באגף ימין וחותך למרכז. יש לו גם רגל ימין "חלשה" לא רעה בכלל, והדבר מעניק לו אפשרות ללכת לשני הכיוונים ולבלבל את שחקני ההגנה. יש לו המון חוצפה חיובית וביטחון עצמי – הוא אחד הבודדים בהולנד שהחמיץ שני פנדלים ראשונים בקריירה, אבל בכל זאת המשיך לגשת לנקודה הלבנה. ויש לו גם המון חשק לגרום לקהל הנאה. הוא מסוג הכישרונות אותם כל אוהד רוצה לראות בפעולה – אמן במלוא מובן המילה. לשם כך הוא בחר בכדורגל כמקצוע.
מצד שני, קוואס מעולם לא גילה יציבות, וזאת בלשון המעטה. כאשר לא הולך לו, הוא נוטה להיעלם ולאבד מוטיבציה. משחק הגנה מעולם לא עניין אותו, וזה עלול להוות בעיה, במיוחד במפגשים נגד יריבות עדיפות. הנטיה לקחת את המשחק על עצמו מבורכת לעתים, אבל אחוז ניצול ההזדמנויות שלו נמוך יחסית, הוא מרבה לבעוט מחוץ לרחבה – ורוב הניסיונות לא מגיעים למסגרת.
הכמיהה לכדרורים מספקת רגעי קסם נפלאים כמעט בכל שבוע, אך במקביל גם מביאה לאינספור איבודי כדורים שהופכים להתקפות מתפרצות. אם תרצו, קוואס הוא "כוכב יוטיוב" פנומנלי. קל מאוד להכין מקבץ ביצועים עוצרי נשימה, אך סרטון כזה לא יראה את מגבלותיו ואת חסרונותיו.
הוא היה ונשאר שחקן רחוב שפילס את דרכו כנגד כל הסיכויים. קוואס גדל בעיר זאנדאם, ביחד עם חברו הקרוב ביותר יונה פרייזר. ביחד הם עבדו בסניף בורגר קינג שכונתי, ביחד חרשו את הרחובות כשליחי פיצה, וביחד טיפחו את חלומותיהם. ברנדלי ויונה נשבעו זה לזה לא לוותר לעולם עד שיגיעו למטרה הנכספת – אחד רצה להיות כדורגלן, השני רצה להיות ראפר.
כאשר היה קוואס קרוב לזרוק את השאיפות לפח אחרי ששוחרר מהאקדמיה של אלקמאר בגיל 14, היה זה יונה שדרש ממנו להתמיד ולהיות נאמן להסכם. בסוף, הם עשו את זה. יונה הוא אחד הראפרים הצעירים הפופולריים ביותר בהולנד, וקוואס הולך להופעותיו בכל הזדמנות. במקביל, נהג פרייזר להיות ביציע כמעט בכל המשחקים של חברו, ועודד אותו. לא היה מאושר ממנו כאשר קוואס קיבל חוזר מקצועני ראשון, במדי וולנדאם מהליגה השניה, כאשר כבר היה בן 19.
בתום שלוש שנים בקבוצתו הראשונה, קפץ קוואס כיתה ועבר לליגה הבכירה כאשר חתם באקסלסיור רוטרדם, שם התיידד מאוד עם נייג'ל האסלביינק – והשניים שומרים על קשר חם עד היום. יש להניח כי לעצותיו של האסלביינק היה משקל לא מבוטל בהחלטתו לחתום כעת בליגת העל, אבל אז הוא התקדם מהר יותר מעמיתו. עונה אחת באקסליור הספיקה כדי להשתדרג להראקלס, בה חווה את השנים הטובות ביותר בקריירה.
אחד הראפרים הפופולריים בהולנד. יונה פרייזר שר על ברנדלי קוואס
"אין ספק כי קוואס היה ראוי להמשיך להתקדם. הוא היה מתאים מאוד להיות בקבוצה כמו פיינורד או ויטסה, ולהפוך לכוכב מרכזי שם", אומר העיתונאי ההולנדי הבכיר סטף דה בונט. ואולם, כאשר כל האופציות שהיו לכאורה על השולחן לא התממשו, סבלנותו של הקיצוני התחבולן פגה, והוא בחר באלטרנטיבה הקלה לעשות כסף טוב. "אני צריך לדאוג למשפחה שלי", הוא הצהיר – וקיבל בגיל 26 את ההצעה של אל נאסר מאיחוד האמירויות.
אפשר להבין את ההחלטה. בהראקלס הרוויח קוואס שכר נמוך יחסית – אפילו האסלביינק עשה לביתו הרבה יותר ממנו בליגת העל. הוא רצה לסדר כלכלית את אימו, שגידלה אותו לבדה, תמכה בו ללא תנאי, ובאה למשחקיו בקבוצות חובבים גם בגשם כבד. נמאס לו לחכות להתפתחויות רציניות בקריירה – אז הוא הלך עם מה שיש. כך עשה גם עם הנבחרת. כאשר ראה כי אפסו הסיכויים לייצג את הולנד, הלך קוואס על מולדת אימו, קורסאו, והפך לאחד הכוכבים הבולטים בשורותיה.
השנתיים באמירויות לא היו מוצלחות במיוחד מבחינת קוואס. הוא הלהיב לפרקים, אבל הבזבזנות שלו מול השער לא מצאה חן בעיני האוהדים, ומגבלות על מספר הזרים דחקו אותו החוצה בתחילת 2021, אז הושאל לאל ג'זירה, אותה מאמן מרסל קייזר ההולנדי. כעת, עם תום ההשאלה, הוא נדרש לחפש אתגר חדש – ומכבי תל אביב היוותה על הנייר אופציה סבירה. אצל הצהובים, הוא יכול לשחק לראשונה בחייו במפעלים האירופיים, ואולי אפילו לזכות בתואר ראשון בקריירה. מספר שבועות לפני יום הולדתו ה-29, אלה שיקולים משמעותיים עבור שחקן שאולי ויתר קצת מוקדם מדי את האפשרות להתפתח מקצועית.
אם הניצוץ השובב ישוב לעיניו, קוואס מסוגל לטרוף את ליגת העל. מבחינת כישרון הכדרור, היצירתיות ויכולת לייצר מצבי הבקעה, לא יהיו לו מתחרים רבים מדי בישראל. מאידך, כדאי לקחת בחשבון גם את חסרונותיו, ולא לצפות ממנו לכושר יציב לאורך כל העונה. חשוב מכל, פטריק ואן לוון צריך להפנים מראש שהניסיונות לחנך את קוואס נועדו מראש לכישלון. הוא לא מתאים את עצמו לקבוצה, ורוצה שהקבוצה תתאים את עצמו אליו. זה המוטו שלו.
