1. ביום שני הקרוב יתקיים דרבי ליגה ירושלמי לראשונה זה 21 שנה (בקיץ התקיים אחד במסגרת גביע הטוטו). נכון לאתמול (שלישי), אזלו כל 7,000 הכרטיסים עבור אוהדי בית"ר ירושלים ליציע המזרחי (הופשרו כמה עשרות נוספים) ו-500 כרטיסים נוספים נמכרו ליציע הצפוני, כשמנגד, כ-2,500 מאוהדי הקבוצה המארחת, הפועל ירושלים, הבטיחו את מקומם ביציע המערבי. ההערכות מדברות על 16-18 אלף צופים שיגיעו, אולי הכמות הגדולה ביותר בדרבי ירושלמי אי פעם, כאשר אנחנו בשלב בו היריבות היא בעיקר נוסטלגית והדור החדש רק מתחיל להתחבר אליה.
2. ישנן הרבה סיבות להתרגשות הקהל מהדרבי הזה. ראשית, מדובר במשחק גדול, שאינו מוכר להרבה מאוד צעירים שלא נולדו בשנות ה-90. בנוסף, עצם עצם החזרה לליגת העל של הצד האדום והעובדה שדרבי חזר – זאת חגיגה בפני עצמה. מדובר ברגע עליו חלמו כל כך הרבה שנים במועדון. כשמוסיפים לכך את הניצחון בגביע הטוטו אפשר להבין את החשק הגדול לפגוש את היריבה העירונית כמה שיותר, כאשר ההערכה היא שכ-5,000 אוהדים אדומים יהיו ביציע.
מהצד של בית"ר ירושלים, ההתלהבות מהדרבי היא שילוב של כח ועצבות. מצד אחד, למרות אווירת הנכאים, רמיזות העזיבה העבות של הבעלים והקבוצה החלשה, האוהדים יבואו בהמוניהם כדי לייצר אווירה ביתית, אבל במקביל אולי הגיע הזמן לעניין בעלים פוטנציאלי אחר שירצה לקחת את הקבוצה בעתיד הקרוב. מנגד, ההתגייסות של הקהל מצביעה גם על הבעיה הכי גדולה כרגע במועדון הצהוב שחור. זה מתחיל ב"לה פמיליה" שבאים רק למשחקי חוץ, ממשיך באוהדים שכועסים על מחירי המנויים והכרטיסים לליגה ומסתיים בחלק הכי עצוב – העובדה שאוהדים מאמינים שנגד הפועל ירושלים אפשר להשיג משהו, בניגוד לתחושות לפני המשחק נגד הפועל באר שבע.
3. הנתונים מאוד ברורים – נגד הפועל באר שבע בית"ר ירושלים מכרה קצת יותר מ-3,500 כרטיסים לאוהדיה. זה אומר הכל, הכמות הכי נמוכה שנמכרה במשחק פתיחת עונה בטדי מאז הקמתו. הקהל לא האמין, ובצדק. אפשר להיאחז בתלונות על הפנדל ולירן ליאני, אך מי שכן עם עצמו יודע שבכל סיטואציה בית"ר ירושלים הייתה ככל הנראה יורדת מנוצחת בסיום, כי פשוט לא היו לה כלים להתמודד עם קבוצה כמו הפועל באר שבע, שאגב הגיעה עייפה וחסרת אנרגיות לאחר ששלושה ימים קודם הודחה מהקונפרנס ליג.
בית"ר ירושלים של הדרבי לא הולכת להיות קבוצה הרבה יותר חזקה. דגני יייעדר בשל הכרטיס האדום אך מה שמדאיג הרבה יותר את ראשי המועדון זאת הפציעה שלו במדי הנבחרת. הבלם הרגיש את המפשעה וייבדק, כשאר החשש הוא לקרע. אם דגני קרע את המפשעה הוא עשוי להיעדר חודשיים. במצב כזה, אם חוגג ירצה או לא ירצה, המאמן ארווין קומאן לא יוותר על חיזוק להגנה; לא נורמלי להיכנס לחודשיים הקרובים והקשים הצפויים בליגה עם רועי הרמן ודוד חוג'ה, מוכשרים ככל שיהיו.
אבל דגני זאת רק ההתחלה. ג'וסואה מחיאס אולי יתלבש ואולי לא, ובכל מקרה לא ערך עדיין משחק רשמי אחד העונה, כמו גם אביאל זרגרי שאולי יהיה על הספסל. מרקו ינקוביץ' היה בסגל מונטנגרו נגד לטביה אך לא שיחק ואמור לחזור לדרבי. גם לירדן שועה וריצ'מונד בואצ'י היו עוד שבועיים להתאמן אך מעבר לכך אין שום חיזוק משמעותי לסגל בשלב הזה שיכול להציב קבוצה אחרת למפגש. ההבדל היחיד בתחושות הקהל הוא שהפועל ירושלים לא דומה לבאר שבע ומה שיכריע את המפגש הזה הוא ההשפעה של הקהל שידחוףילחיץ ומי תרצה יותר את הנקודות.
4. הפועל ירושלים באה רגועה. תיקו יהיה לא רע עבורה אך כואב מאוד עבור בית"ר ירושלים והאווירה סביבה. הקהל האדום לא מצפה לכדורגל שמח או איכותי בעונה הזאת, כולם רוצים רק לשרוד וזיו אריה בונה קבוצה בהתאם, כזו שמבוססת על עמידה טקטית ולהקשות על היריבה כמה שיותר.
ברמת הכישרון, הקבוצה בצהוב שחור נמצאת בכמה דרגות מעל יריבתה העירונית, למרות הבעיות (שחקנים שלא משחקים או כאלה שלא בכושר והעסק עדיין רחוק מלהתחבר), כאשר בשורות הפועל ירושלים שחקנים שרצים כבר 3-4 שנים ומחוברים מקצועית וחברתית. כל זה הופך את הסיכויים בקרב ל-50:50 ואת הדרבי הזה למיוחד מאוד.
