השנה האחרונה הייתה דרמטית עבור מאיר ברד. הפנסיונר בן ה-72, ששב לגור בבאר שבע לאחר שנים מחוץ לעיר, ליווה במרץ את רעייתו דינה לבית החולים בילינסון בפתח תקווה לפגישה רפואית. "בלי שום סימן מקדים חשתי שקשה לי לנשום. אשתי שלחה אותי במהירות לחדר המיון. היה לי מזל משמיים, יצאתי משם כעבור כשבועיים אחרי ניתוח מעקפים. עכשיו הכול בסדר אצל שנינו".
אם תשאלו את אוהדי הפועל באר שבע הוותיקים, אלה שהיו שם בשנות ה-60 וה-70, מיהו השחקן הגדול בתולדות המועדון, רבים מהם ישיבו שזהו ברד: "המשפחה שלי עלתה לישראל מטוניסיה", הוא מספר, "אימי הייתה כבר בחודש השישי להריונה ואני נולדתי בפרדס חנה. הביאו אותנו מנמל חיפה ישר מהאונייה למעברת פרדס חנה. אבא דאג שיעבירו אותנו למושב גילת, אבל הוא לא רצה לעסוק בחקלאות. נחתנו בשכונה א', שכונת העוני של באר שבע".
הסיפור של ברד הוא אכן סיפור של ילד שגדל בשכונת עוני. "עד גיל 14 וחצי שיחקתי רק בשכונה, לפעמים גם בלי נעליים", הוא משחזר, "היו שם שמות שהפכו בהמשך לכדורגלנים, כמו רפי אליהו, מאיר אדמון, מאיר עייני ואשר שלגי. שם, ברחוב, התשוקה נדבקה אלי בכל כדרור. הלכתי ללמוד בבית ספר מקצועי, בהפסקות שיחקנו קטרגל על הבלטות. שם גילו אותי והביאו אותי להפועל באר שבע, שהקימה קבוצת נוער. אז התחלתי כבר להיות מזוהה עם המספר 8".
בגיל 17, ב-1966, רשם ברד הופעת בכורה עם הקבוצה הבוגרת. "התכוננתי למשחק נוער נגד הפועל ירושלים, משחק מוקדם למפגש הבוגרים שלנו נגדם. אחד מראשי המועדון, זלמן כספי, קרא לי וביקש שאגיע למלון אביב. לא התלהבתי מההזמנה כי לא רציתי לשבת על הספסל. המאמן יחיאל מור קרא לי מיד אליו והודיע לי להתכונן כי אני בהרכב הפותח. באותה שבת האוהדים שלנו למדו להכיר שם חדש, מירו ברדה. ניצחנו 0:2, במשחק בו שפט אברהם קליין . כבשתי שני שערים יפים לרשת של השוער בני קרוצ'י בדקות 6 ו-66. זה היה משחק שרציתי שלא ייפסק עד יום ראשון".
התחלת כברדה ומיד כולם הכירו אותך בשם ברד?
"מור שינה את שמו ממנר והוביל לשינוי של כמעט כל השמות מהגולה. אפללו הפך לדקל, ועקנין להנגבי, אחמר לאדמון, לילו דבש הפך לאליהו עופר ואני הפכתי למאיר ברד". הוא לא רק הפך לברד, אלא לכוכב הכדורגל של באר שבע והרעיד רשתות במגרשים. ברד זומן לנבחרת הנוער. "המאמן עמנואל שפר ועוזרו אמציה לבקוביץ' השתמשו בי בעמדת המגן השמאלי. בבוגרים של באר שבע שיחקתי בקישור ההתקפי, עמדת המגן עזרה וקידמה אותי התקפית".
אבל לא הכול היה דבש. עונת 1969/70 תחת המאמן אברהם מנצ'ל הפכה לעונת שפל של באר שבע. "במחזור ה-12, בתחילת ינואר 1970, הובסנו בבלומפילד ע"י הפועל תל אביב 8:0. זה היה משחק קטסטרופלי שסימן את הדרך לירידת ליגה". ברד נזכר בתקרית עם מנצ'ל באותה עונה. "נסענו למשחק חוץ נגד הפועל פתח תקווה. מצבה של הקבוצה בטבלה היה רע ולא אהבתי לשמוע את המאמן עסוק בחוזי השחקנים במהלך בנסיעה ולא במשחק. הערתי לו על כך, מנצ'ל קרא לי חוצפן, ביקש לעצור את האוטובוס והוריד אותי בצומת קסטינה, משם חזרתי הביתה בטרמפ. המשחק, אגב, הסתיים בתיקו 0:0".
וזה לא היה הסיפור האחרון מאותה עונה. "במשחק הסיום של עונת 1969/70, הפועל באר שבע כבר ירדה ליגה. מכבי יפו הייתה צריכה ניצחון כדי לשרוד עונה נוספת. הגיע אלי אדם מוכר בדרום, שהיה מכונה "ג'ימי קוקה קולה", זכיין חלוקת משקאות בבאר שבע. הוא הגיש לי חבילת עיתונים בה היו 5000 לירות, כדי שלא אפריע למכבי יפו לנצח אצלנו בבית. סירבתי והחזרתי לו את החבילה עם הכסף. באר שבע ניצחה 1:2 מצמד שלי, גול הניצחון בדקה ה-85 הוריד את יפו והציל את בני יהודה מירידה. איגוד השופטים הביא למשחק הזה את השופט פיוס קאמבל משווייץ כדי למנוע מכירות.
ברד היה השחקן ההתקפי הבולט בקבוצה. מאמנים ביקשו שהכדורים יעברו דרכו. הוא רשם 13 משחקים בנבחרת ישראל והיה בהרכב של שפר במשחק בסידני 1969 נגד אוסטרליה, בו כבש מוטל'ה שפיגלר את השער שהעלה אותנו למונדיאל. למקסיקו ברד לא יצא, לדעתו בשל אותה תקרית עם מנצ'ל. "פעם אמרתי לשפר שיש שחקנים בנבחרת שמקללים תוך כדי משחק ומפריעים", הוא נזכר, "שפר חייך ואמר לי 'תקלל גם אתה'".
הפועל באר שבע ירדה לליגה א' מחוז דרום ולקבוצה הגיע המאמן מוסי ליטבק."היינו בליגה השנייה עונה אחת בלבד. כבשתי 20 שערים וחזרנו במהירות לליגה הלאומית בפער של 14 נקודות מהשנייה הפועל יהוד".
כעבור ארבע שנים עשתה הקבוצה היסטוריה תחת לבקוביץ' וזכתה ב-1974/5 ו-1975/6 באליפות, הישג ששוחזר רק כעבור 40 שנה. לו אין ספק איזו שושלת הייתה מרגשת יותר. "האליפויות אצל לבקוביץ' היו אליפויות של שחקנים תוצרת בית מהשכונות וכדורגל מהסרטים. כל השחקנים כמעט היו משכונות העיר הקשות, צריך לזכור שהיו בבאר שבע רק 70 אלף תושבים, מתוכם הגיעו למשחקי הבית מעל עשרת אלפים צופים. כל אליפות של ברק בכר עלתה כמעט 120 מיליון שקלים ושחקני רכש מכל המדינה והעולם הציפו את העיר".
שאלתי מי שני השחקנים הגדולים של באר שבע בתקופתו. "אין ספק שאברהם נומה נתן את הלב והנשמה בכל משחק", הוא אומר, "שחקן אהוב ביותר על האוהדים והשחקנים, שנע ועבד במגרש כמו דינמו. גם הבלם אלון בן דור היה שחקן ענק שהחזיק את ההגנה ברמה אירופית". בן דור היה חלק מהנבחרת שהעפילה למונטריאול 1976, משחקים מהם ברד נפקד, ולא בגלל הביצועים על הדשא. "התאמנו לפני המשחקים. קיבלנו חופשה לבילוי ערב עד 22:00. חזרתי עם רפי אליהו שעה אחת מאוחר יותר, והמאמן דוביד שווייצר ניפה אותנו. זה עלה לנו באובדן האולימפיאדה".
ב-1978 עזב ברד להפועל חיפה. הוא מספר מדוע. "הגיעו לידיעתי אמירות, לכאורה, של המאמן אליהו עופר שהוא לא רוצה אותי ויש לו כוונה לשחרר אותי. לא רציתי ליצור כותרות ורעש ועזבתי להפועל חיפה של אורי וינברג ובהמשך של מוטלה שפיגלר וניצלנו מירידת ליגה".
מבחינתו זו הייתה טעות. "שטות החיים", הוא קורא לה ומסביר. "לא הקשבתי לבקשות להמשיך ולא לעזוב. הייתה לי בעיר חנות ספורט מובילה. בטיפשותי לא שמעתי לאוהבי וחבריי הרבים. אוהדי הפועל באר שבע קראו לי בוגד, הקהל החרים אותי ולא הגיע לחנות שלי, העסק נהרס לחלוטין וזה כאב לי מאוד.
אחרי שנה בהפועל חיפה ברד שב להפועל באר שבע, אותה עזב ב-1982 לעונה אחת בהפועל ירושלים. הוא חזר לבאר שבע, הפעם לבית"ר, עבר להפועל דימונה וב-1984, בגיל 35, פרש. "בקבוצות הפייסבוק יש לאוהדים אהבה גדולה אלי", הוא מספר, "ברחוב יש כאלה שעוצרים אותי ונותנים כבוד. לאורך השנים כשחקן נהגתי להכניס ילדים למגרש ללא כרטיס. אני פוגש אנשים מבוגרים ברחוב והם מזכירים לי את העובדה שהכנסתי אותם למשחקים כי לא היה להם כסף".
ואיזה גול הוא זוכר? "הגול בבלומפילד נגד הפועל תל אביב. בעטתי מחוץ לרחבה כדור לרשת העליונה, השוער אריה בז'רנו לא הזיז יד, 2:2 בסיום".
יש לך קשר להפועל באר שבע של אלונה ברקת?
"התחלתי אצל אלונה כסקאוט של הנוער. במועדון התעניינו יותר בהחתמות של שחקנים ממקומות אחרים, לא היה עניין במה שהצעתי ולכן עזבתי את הפועל באר שבע. אני מגיע להגיד שלום, ולתמוך מחוץ לקבוצה, לא יותר".
