בשנת 2001 נעו אוהדי הפועל תל אביב בין פנטזיה לסיוט. מצד אחד הקבוצה רשמה קמפיין אירופי בלתי יאומן, היסטורי במונחים ישראליים, כשהעפילה לרבע גמר גביע אופ"א; מצד שני, המציאות בארץ בימים שלפני מבצע "חומת מגן" הייתה קשה, ולוותה בפיגועים נגד חיילים ואזרחים כמעט מדי יום.
את המשחק הסנסציוני מול צ'לסי בסטמפורד ברידג' ב-2 בנובמבר אותה שנה, שביט אלימלך לא ישכח לעולם. לא רק בזכות המופע הנדיר שלו בין הקורות שעזר לאדומים לסיים ב-1:1 ולעלות לרבע הגמר, אלא גם – אולי בעיקר – בגלל מה שקרה למחרת. רז מינץ בן ה-19, אוהד שרוף של הקבוצה, פיקד באותו יום על מחסום בין עופרה לבית אל, וכשניגש לבדוק רכב חשוד שהתקרב לעברו, נורה מספר פעמים ונפטר כעבור מספר דקות.
מינץ אמור היה להיות במשמרת סיור בזמן המשחק ההוא, אבל החליף אותה כדי שיוכל לצפות בקבוצתו האהובה עושה היסטוריה. החלפת המשמרת הזאת למעשה עלתה לו בחייו.
שלושה ימים לאחר שהקבוצה חזרה ארצה, אלימלך שעמד בגבורה מול למעלה מ-30 בעיטות של האנגלים לשער וקיבל ציון 10 על הופעתו במשחק, הגיע לקברו הטרי של מינץ ז"ל, והניח עליו פרחים.
היום (ראשון), כמעט 20 שנה אחרי, שוער העבר ואביו של מינץ, שדרן רדיו צפון יואב מינץ, שוחחו שוב, בסגירת מעגל מרגשת.
"קבוצה ישראלית שבאה לאנגליה עם יתרון ומשחקת בלונדון, באחד האצטדיונים המפורסמים בעולם מול אחת הקבוצות הגדולות בעולם – זה היה חלום", נזכר אלימלך במשחק. "כולם ידעו שגם אם נוביל בארץ 0:3 או 0:4 הכול יכול להימחק בשניות, כי אין מה להשוות בין הרמות, אבל כנראה שהיינו משהו מיוחד. באנו עם הרבה ביטחון ואמונה, והיינו באמת קבוצה של פעם בדור. הכל התחבר לנו. זה היה משהו מדהים".
אלימלך זוכר עד היום כמעט כל פרט ממה שהיה משחק חייו. "עד עכשיו הגוף שלי מכווץ מהמשחק הזה", הוא מספר. "בעטו לי בלי סוף, לקחתי כמה כדורים בהתחלה וזה נתן לנו ביטחון, אחר כך הכדורים שרקו ליד הקורות. זה היה מטורף. הייתה תחושה שהם יכולים לכבוש לנו ארבעה שערים ב-10 דקות, אבל התמזל מזלי והיה לי יום כמעט מושלם".
על המקרה של מינץ ז"ל התבשר אלימלך עם נחיתתו בישראל. "אותם ימים היו קשים מאוד. עברנו משמחה גדולה לעצב הכי גדול שידענו", שיחזר. "לא מעט שחקנים ביקרו בבתים ובשבעות, כי הייתה תקופה של מלחמות ושל פיגועים דווקא בתקופה הגדולה של המועדון. זה היה ניגוד שקשה מאוד לעכל.
"כנראה שמהשמיים אני בחרתי לבוא דווקא לקבר של רז אחרי המשחק", הוא מסכם. "תמיד ידעתי לשים את הדברים בפרופורציות. אני זוכר שהיו שעות קשות מאוד. לבוא מהיי כזה גדול ולא לשכוח את משפחות החיילים בארץ – זה היה לא פשוט בכלל".
