ארווין קומאן התחיל את ההכנות לעונה הנוכחית ב"זום". הוא נחת בארץ בסוף חודש יוני, כאשר כמה ימים לפני כן הובהר לו דרך סוכנו כי ההשקעה בקבוצה תהיה נמוכה והיא תתבסס על לא מעט צעירים. התשובה של ההולנדי הייתה: "זה אתגר. יש את מי ללמד ולעזור למועדון להתפתח. נילחם עם מה שיש" ויצא לדרך עם חבורת צעירים ונבחנים שאפילו עובדי המועדון התקשו לזהות.
קומאן נהנה בארץ. הוא מקצוען שעובד קשה, אך גם לוקח את העבודה והתפקיד בחיוב, מצרך נדיר עבור מאמן בסיר הלחץ של בית"ר ירושלים. הוא מנותק מהתקשורת, מתרכז בעבודה, לא אוהב רעשים והסחות דעת, ומבהיר כל הזמן כי יישאר כל עוד טוב לו כאן. ברגע שירגיש אחרת, כסף לא יהיה בעיה והוא יסיים את תפקידו בתוך מספר דקות. הנטייה היא לשייך אותו לחבורת ההולנדים שכשלו העונה יחד עם ואן לוון ואטפלד, ביחסי ההימורים הוא היה ההולנדי הראשון שאמור לפנות את מקומו, אך המקרה של קומאן שונה. הוא עובד בסיטואציה כמעט בלתי אפשרית עם בעיות קשות בסגל, בעלים שנטש ומלחמות אוהדים ברקע, אך כל הזמן מאמין שעם עוד עוד קצת זמן וסגל מלא, העבודה שלו תבוא לידי ביטוי והקבוצה תיראה הרבה יותר טוב.
חייבים לומר לזכומו כי מה שקורה עם הסגל של בית"ר מהקיץ הוא באמת ברמת הזיה. במוצ"ש האחרון, יום לפני הפועל חיפה, רועי הרמן הקיא וקומאן הבין שאין לו מגן ימני למשחק. הוא נלחץ, עבר עם הצוות על רשימת השחקנים ושאל מי יכול לשחק בעמדה הזאת. שאלו את עומר לקאו האם אי פעם שיחקו בעמדה, גם הבלמים "נחקרו", ולבסוף הגיעו לעוזיאל פרדו. אם תרצו, זאת תמצית קשיי הסגל של בית"ר מתחילת העונה. מיכאל אוחנה התחיל השבוע אימונים, רוטמן ועמית כהן פצועים חודשיים, מחיאס שבר את היד, דגני כבר חודש בחוץ, גרצ'קין עולה לשחק עם מתיחה וקרסול נפוח כבר שני משחקים. בסגל הקצר של בית"ר וללא מחליפים ראויים, זה על סף הבלתי אפשרי.
יש לבית"ר היום שישה זרים. היא יצאה למחנה עם אחד, מרקו ינקוביץ'. הדרבי הירושלמי במחזור השני, באמצע ספטמבר, היה הפעם הראשונה שבה חלוץ, ריצ'מונד בואצ'י, תורגל בהרכב. את שני הקשרים האחוריים הלגיטימיים לליגת העל, אביאל זרגרי וקאמסו מארה, קומאן קיבל רק לפני שבוע כשהם לא בכושר ומסירים חלודה ממשחק למשחק. שניהם סיימו את המשחק עם הפועל חיפה עם התכווצויות. ואם נחזור לשלישיית הבלמים, הרי אף אחד מהם לא בלם טבעי. איך שלא מסתכלים על התמונה, הסגל הזה הוא פירוק והרכבה, רחוק מקבוצה שאפשר להריץ ולהטמיע בה את האני מאמין שלך.
לקומאן ניתנה האפשרות לבחור עוזר מאמן זר או מקומי. הוא בחר בגל כהן, כי חשב שמקומי יעזור לו לצמצם את הפערים בנוגע למה שיש לו ללמוד כאן. יחסית למאמן זר, הוא מהר מאוד למד את הבעיות הקטנות-גדולות של הכדורגלן הישראלי וגם של בית"ר ירושלים. גם כשהוא מתעצבן, הוא לומד לחיות עם זה. ודברים כמו הצמצום בתקציב , הדברים דברים קטנים שקשורים לרפואה, פיזיולוגיה, בדיקות שלוקחות זמן ותוספים בהחלט לא קלים לו, אבל הוא ואלי אוחנה נלחמים עליהם. קומאן משתגע כשהשחקנים מגיעים בבוקר לאימון מהמרכז והשרון אחרי נסיעות של שעתיים בפקקים, זה נראה לו כמו חוסר מקצועיות. בהתחלה זה הטריף אותו, עם הזמן הבין שאלה חלק מהאילוצים.
"הוא יותר ישראלי מהולנדי" אומרים בבית"ר, "הוא מביא את האני מאמין שלו, אבל לומד להתאים את עצמו למועדון ולא להיפך, לא אונס את המערכת כי יודע שזה לא יקרה. הוא מבין דינמיקות במועדון ובחדר ההלבשה מהר מאוד, אי אפשר לשחק איתו וזה היתרון הכי גדול שלו". קומאן נותן כבוד לשחקנים אך יודע לייצר הרתעה. הם יודעים מה באמת מחרפן אותו. "לספר לו על פציעה קטנה זה לא משהו ששחקן רוצה לעשות, הוא לא יקל עליך באימון, אולי לא יבנה עליך למשחק, הוא אוהב אופי וכוח להתמודד, שיהיה סגל מלא ותחרות. רק אלה שיראו אופי ישחקו אצלו".
באימונים קומאן פרפקציוניסט. מבחינתו האימון הוא שלא מפסיקים לרוץ, הוא עושה שיחות בנפרד לשחקני הגנה, קשרים, וחלוצים. כשמאמן הכושר מבקש לבצע ריצת חצי מגרש ב-10 שניות בדיוק ושחקנים עושים אותה בפחות, הוא עוצר וגוער בהם: "תעשו את העבודה שלכם, לא יותר ולא פחות, תקשיבו מה מבקשים ותעשו מה שצריך". הוא עוקב אחרי הביצועים של השחקנים בחדר הכושר, יורד לרזולוציות עם כל איש צוות, גם מנתח לשחקנים את כל הבעיות שלהם ואומר להם: "אתם כאן רגילים לשחק עם הכדור ופחות לרוץ. בסוף, שם המשחק הוא למצוא שטחים, על זה נעבוד כל הזמן, לא יכול להיות ששחקן רץ עם הכדור וכולם מתרכזים סביבו כדי לקבל את הכדור. אני עובד איתכם כל הזמן על התנועה ולא נפסיק לעבוד על זה עד שהדברים יעבדו".
ירדן שועה לא בא לקומאן טוב מההתחלה. המאמן אוהב נמרצות, שחקנים שעובדים. מהר מאוד הוא מלמל על כך שה"עצלנות שלו היא בעיה". כשקומאן אמר את זה הוא לא נתקל בבעיות משמעת, רק לא אהב את רמת העבודה במגרש. כשהחלו העבירות משמעת של שועה הוא לא ראה בעיניים. לפני הדרבי בגביע הטוטו קומאן החליט להשעות את שועה, במועדון הציעו לו שעדיף לקנוס אותו כי אין חלוץ לדרבי (בואצ'י ופלייטר לא היו בארץ) והמאמן ענה: "לא מעניין, נפסיד דרבי, נרוויח קבוצה". אגב, כשאומרים לקומאן שאם שועה נזרק מבית"ר הוא גומר קריירה הוא עונה לכולם: "זאת לא המטרה, אני רוצה שתהיה לו קריירה, עכשיו גם הוא צריך לרצות".
קומאן הוא ג'נטלמן, אבל לא עושה חשבון. יש מאמנים שבוחרים לחבק את החזקים ולחפש את הכוח מול החלשים. אצלו ההיררכיה הזאת לא קיימת. הוא לקח את מרקו ינקוביץ' לשיחה אחרי אשדוד וצרח עליו: "אתה לא יכול להמשיך ככה, אתה שחקן מצוין אבל בוחר להתעסק בהכול חוץ מאשר במשחק, כמו ילד קטן, תבחר לאן הקריירה שלך הולכת כי ככה אתה לא תורם לנו". לאחר מכן הוריד אותו לספסל והפרצופים של המונטנגרי השאירו אותו שם.
הקפטן אופיר קריאף הוא בעל מעמד בחדר ההלבשה, קומאן נותן לו כבוד, אבל כשצריך מצליף בו על גולים כמו זה של שלומי אזולאי בבלומפילד או עמידה לא נכונה של ההגנה. בירידה למחצית נגד הפועל חיפה הוא צרח על כל השחקנים ובמיוחד על ההגנה: "זאת בושה, דיברנו על ריכוז בדקות האחרונות של מחצית או משחק. צריך לעשות משהו, אתם עושים בדיוק להיפך. אתם מקצוענים, איך זה קורה לכם? עלינו במערך של 5 בהגנה כדי למנוע מצבים בהגבהות, אבל שוב אותו חוסר ריכוז ואותן טעויות. בשביל מה אנחנו עובדים על זה?"
תמונת מצב והערכה למאמן אפשר לקבל מכל המעטפת במועדון, מהבעלים ועד העובד הכי זוטר. במקרה של קומאן, הוא זוכה להערכה אדירה. כולם מאמינים שהוא האיש לדרך, זה שאם ייתנו לו יכול לעשות דברים יפים מאוד עם בית"ר בשנים הבאות, במיוחד כשהתקציב לא בשמים וצריך לקדם צעירים, לאלתר ולהתגמש. במועדון הסבירו השבוע: "מאמן ישראלי מזמן היה מתפרק במצב הזה, היה דואג לכתבות לכלוך בתקשורת או מתפטר ומקבל את כל הכסף שלו כי הוא לא עומד בלחץ. קומאן מסתכל על הסיטואציה מהצד, הוא היה ברמות הכי גבוהות, שום שחקן או סיטואציה לא יזיזו אותו מהעמדות שלו. אם הוא ירגיש שזה קורה, באותו יום הוא אומר שלום".
