זה הפך לריטואל די קבוע בכאב הראש של רוני לוי לקראת קביעת ההרכב של הפועל באר שבע. יש שחקנים שהם באנקר, כאלה שמשחק אחרי משחק יפתחו ויש אחרים שמתנדנדים. רועי גורדנה מוצא את עצמו העונה בעמודה של אלה שלא יודעים כל השבוע אם יעלו בהרכב. רחוק כל כך מהגורדנה ועוד 10 בעונה שעברה, מלקט העונה הקשר הדומיננטי בעונה הקסומה של מ.ס. אשדוד 340 דקות ליגה בלבד. בשבת האחרונה בנתניה זה לא היה שונה.
מריאנו באריירו ורמזי ספורי הם בטון אצל לוי. גורדנה, דוידה פטרוצי, דור מיכה ותומר יוספי נאבקים יחד על העמדה השלישית בקישור. בשבת האחרונה העדיף לוי דווקא את דוד קלטינס ב-11 והסביר בסיום כי הוא רצה למנוע את הדומיננטיות של מכבי נתניה בקישור ולטעמו של המאמן, הבחירה שלו הייתה נכונה. אז עכשיו יש לגורדנה עוד מתחרה.
גורדנה נכנס רק כמחליף בשבת ולא תרם יותר מדי, בטח לא ביחס למספרים שהיו לו בעונה שעברה במ.ס. אשדוד. העונה הוא עם אפס שערים ואפס בישולים וגם החמצת פנדל במשחק הקודם נגד הפועל ירושלים. בהפועל באר שבע השחקנים אוהבים אותו מאוד ורמזי ספורי רצה לפרגן לו בפנדל. גורדנה החמיץ וגרר התעסקות של הקבוצה בשבוע שאחרי זה במי צריך לבעוט פנדלים ובעיקר במי צריך לקבוע מי בועט אותם. לוי קבע שהסדר יהיה ספורי, רוקאביצה ואבו עביד. לא בטוח שתהיה פעם הבאה בה גורדנה יוכל לכבוש בפנדל.
גורדנה הוא לא הסיפור המרכזי כאן, אבל הוא אולי הדוגמא הבולטת למעבר הלא פשוט שעשו מי שהיו בעונה שעברה השחקנים הטובים בליגה לקבוצות אחרות בהן הם לא מוצאים את מקומם. למ.ס. אשדוד הגיע הקשר אחרי גיחה לא קלה לקרואטיה. גיחה שנולדה בעקבות הצורך לעשות שינוי אחרי שהגיע להבנה שבליגת העל כאן לא ממש יודעים להעריך את האיכויות שלו.
אחרי שעזב את הפועל באר שבע רגע לפני שושלת האליפויות של ברק בכר, הוא הגיע עד מכבי פתח תקוה ובני יהודה ומשם החליט לצאת לסלאבן בלופו הקרואטית, בליגה שאין ישראלים רבים שנוסעים לשחק בה. 16 הופעות היו לו שם עד שאשדוד הביאה אותו. החיבור היה מידי ומרשים וגורדנה הפך לשחקן המרכזי של מ.ס. אשדוד. רן בן שמעון לא זז בלעדיו. אם יש למאמן תכונה אחת בולטת, זו היכולת להוציא משחקנים דברים שהם שכחו שיש להם. גורדנה היה רק אחד מהחבורה שהלכה לאיבוד ומצאה את חייה מחדש אצל בן שמעון באצטדיון הי"א. שלומי אזולאי הקשר היה באותה רשימה וכך גם שגיב יחזקאל.
יחזקאל כבר היה בדרך למטה במדרון חלקלק שאיים אפילו להוביל אותו לליגה הלאומית. עירוני קרית שמונה ובני יהודה היו תחנות עצובות אחרי שנרכש על ידי ג'ורדי קרויף בקרוב למיליון דולר. מהשחקן שמכבי תל אביב סימנה כמחליף פוטנציאלי לערן זהבי, הפך יחזקאל לעוד שחקן ליגה שלא מוצא איזון ויציבות. עד שהוא הגיע לאשדוד ובה הפך לחלק מההתקפה המצוינת שנבנתה עוד בימי רוני אוואט, אבל קיבלה חיזוקים אצל בן שמעון. עד כדי כך הרשים יחזקאל שאלונה ברקת לא הייתה יכולה לוותר על האפשרות לצרפו באמצע העונה שעברה. במהלך שזכה להרבה ביקורות כלפי ג'קי בן זקן, עבר יחזקאל לבאר שבע וחתם על חוזה לשלוש שנים שיסדר אותו בחיים.
יחזקאל כבש שלושה שערים בבאר שבע, אבל את העונה שעברה ליוותה בעיקר התקרית המטורפת עם ז'וזואה. תקרית המלחייה שהובילה להשעיית החלוץ הישראלי והקשר הפורטוגלי. זה בערך מה שזוכרים לו מארבעת החודשים האחרונים של העונה שעברה בהפועל באר שבע. העונה הוא נעדר בגלל פציעה מורכבת ומתישה. בכל פעם שכבר חשב שהוא חוזר לעניינים, שבה להציק הרגל אחרי שחטף פצצה באימון המסכם לפני המשחק בקפריסין מול אנורתוזיס פמגוסטה בפלייאוף הקונפרנס ליג. יחזקאל שהיה אחד המרעננים של ליגת העל בעונה שעברה, נעלם מהרדאר והשאלה הגדולה האם בבאר שבע יוכל לשחזר את הדומיננטיות שלו באשדוד.
גם שלומי אזולאי נעדר העונה הרבה בגלל פציעה. פציעות היו לו גם באשדוד, אבל כששיחק היה חד עם שערים ובישולים. ביחד עם גורדנה, שגיב יחזקאל ודין דוד זו הייתה רביעייה שיצרה מהלכי כדורגל מהיפים שנראו בליגה. אנשים רצו לצפות במשחקי אשדוד בגללם. אזולאי, לא פחות מגורדנה ומיחזקאל ואולי אף יותר מהם, זקוק לחום, אהבה, יחס ותשומת לב מהמערכת. במועדונים כמו מ.ס. אשדוד יש זמן לטפל בכל שחקן באופן אישי במיוחד כשאחד כמו רן בן שמעון שם. אין לחץ של קהל, אין תקשורת שאורבת. גם כשמפסידים, סוחבים את זה מקסימום 24 שעות. כל עוד ג'קי בן זקן מאמין, לא חשוב מה יגידו היתר. זה מועדון של איש אחד.
אזולאי התלבט ארוכות אם להישאר במ.ס. אשדוד. הפער בין מה שהציעה לו הפועל תל אביב לבין ההצעה בעיר הנמל עמד על 40 אלף דולר נטו. זה לא מעט כסף ובכל זאת הוא נקשר מאוד לאשדוד, הפך חבר קרוב של טום בן זקן ונהיה בן בית אצל ג'קי בן זקן. בסוף החליט ללכת להפועל תל אביב על אף שקיבל באשדוד מה שהיה לו רק בעונה הגדולה בבית"ר ירושלים, זו שפתחה לו את הדרך עד מכבי תל אביב ובהמשך מכבי חיפה. העונה אין לאזולאי סטטיסטיקה, אבל הוא גם היה פצוע בחלק מהזמן. הפועל תל אביב עושה עונה טובה עד כה, אבל הוא עוד לא חלק מזה על מלא ואת חום הלב שהיה לו במ.ס. אשדוד, הוא לבטח עדיין לא מרגיש.
הקודקוד הרביעי בריבוע הזה שייך לדין דוד. ב-437 דקות משחק בליגה עדיין אין לו שערים. באירופה הוא מצליח יותר, אבל בארץ אין גולים. אף שאיים 14 פעמים על השער לא כבש והסתפק רק בבישול אחד עד כה. מי שהאמין כי המעבר מאשדוד למכבי חיפה יהיה רק תחנה בדרך לאירופה, מתבדה עד כה. ברק בכר לא הולך איתו על מלא ומחלק את הדקות בין חלוציו וזה עוד לפני השיחה שקיים בן שהר עם המאמן בה התלונן ודאי על כמות הדקות שלו.
דוד היה חייב לעבור למכבי חיפה. יותר אפילו מהאחרים שהוזכרו כאן. אחרי שבע שנים במ.ס. אשדוד הגיעו פרקו. הוא הקפיץ את השכר שלו בערך פי שלושה וגם אשדוד מצידה הרוויחה הרבה, אבל לא פחות משהאחרים צריכים תשומת לב, זקוק דוד ליחס שהיה כלפיו בעונה שעברה באשדוד. בתוך כמות השחקנים המרשימה של מכבי חיפה בהתקפה ובין המשימות הדוחקות של המועדון, הוא לא מוצא בינתיים את מקומו. ודוד זה אחד שצריך מדי פעם את הגול כדי שהביטחון יחזור אליו.
דווקא רמזי ספורי מבין כולם מצליח העונה ואולי לא במקרה. כל הארבעה האחרים עזבו את אשדוד עם ציפיות עצומות להמשיך ולהיות מהבולטים בליגה גם במועדונים הגדולים. ספורי שעבר לחצי עונת השאלה למ.ס. אשדוד כחלק מטרייד עם שגיב יחזקאל, לא נספר לגמרי בתכניות של רוני לוי לעונה הזו. היו בתור שחקני קישור אחרים.
ספורי גם עזב את באר שבע בינואר אחרי תקרית עם האוהדים ולא בטוח אם הוא עצמו רצה בעדיפות ראשונה לחזור, אבל היה חוזה אצל אלונה ברקת וגם אם ג'קי בן זקן מאוד רצה להשאיר אותו, בעלת הבית מהמועדון השכן לא חשבה לרגע לוותר. ספורי בניגוד לאחרים בא מלמטה לעונה הזו ואת התוצרת הוא מביא כבר כמה שבועות להפועל באר שבע. הוא בניגוד לאחרים לא ממש מתגעגע לאשדוד.
זו רק תחילת נובמבר והדברים עוד יכולים להשתנות. יחזקאל עדיין לא נכנס לעונה הזו וגם האחרים עוד יכולים להיכנס לקצב, אבל כדי שהם ייתנו בקבוצות הנוכחיות שלהם את מה שנתנו באשדוד, צריך יותר מאשר מקום ב-11. כל אחד הוא טיפוס עם אישיות משלו וצורך למצוא את החיבור למקום בו הוא נמצא בדומה למה שחווה כששיחק בעונה שעברה במ.ס. אשדוד. השאלה הפתוחה והמסקרנת היא מי מהצדדים יותר יתגעגע בסוף העונה. מ.ס. אשדוד אליהם, או הם אליה.
מה דעתך על הכתבה?