היריבות הספורטיבית בין מכבי להפועל תל אביב נרקמה, כידוע, כבר לפני כמעט מאה שנה, עם הקמתם של שני המועדונים. השנאה הגיעה לשיא במשך יותר משני עשורים – מתחילת שנות ה-50 ועד למהפך הפוליטי הגדול של 1977, בו העבירה מפא"י את השלטון לתנועות הימין.
באותה התקופה שחקני כדורגל בחרו ברובם המכריע לשחק במכבי או הפועל בשל הזהות הפוליטית שלהם. רק בשנות ה-80 חלה ירידה בעוצמת הקשר בין מעורבות פוליטית לבין האהדה. היחלשות המרכזים, פתיחת שוק השחקנים למעבר חופשי בין המועדונים ופתיחת שוק השחקנים הפכו מהלך שפעם נחשב לבגידה לדבר פשוט ומובן. המעברים של גבי לסרי, פליקס חלפון וגילי ורמוט מהפועל למכבי היו רועשים , אבל בעוצמה פחותה מאלה של השניים שעשו את זה בתחילת שנות ה-50 – משה "ג'רי" בית הלוי ויונה פוקס.
מעברו של בית הלוי, מאמן מכבי תל אביב, ליריבה העירונית הסעיר את עולם הכדורגל בעונת 1952/53. שנה לאחר מכן עבר גם הכדורגלן יונה פוקס מצהוב לאדום עם מהלך שהתקבל בתדהמה. נתחיל בבית הלוי. הוא היה הסמל, ה"פירמה" הגדולה של מכבי תל אביב. בימים ההם השנאה בין האגודות הייתה עצומה. בספרו "חיי סביב הכדור" כתב בית הלוי, שהלך לעולמו ב-1997 בגיל 84: "די שלא ארכיב שחקן ברמה של אלי פוקס במשחק זה או אחר, כדי שאצבור לחובתי נקודה שחורה. כך, כאשר מתארגנת קבוצת שחקנים במכבי תל אביב, ומבקשת שאבוא אליהם לאסיפה, ברור מה על סדר היום. השחקנים טענו שהפגישה היא בנושא המאמן והשחקנים. הודעתי שאני לא מעוניין לבוא ולדבר איתם. אם ההנהלה תחליט, היא תזמן אותי לשיחה".
הנהלת מכבי תל אביב הזמינה את בית הלוי לשיחה, בה הובהר לו כי השחקנים ברובם לא מרוצים מדרך התפקוד שלו. "הנהלה ושחקנים אי אפשר לפטר – נותר המאמן ואני שילמתי את המחיר", כתב. לעמדת המאמן מונה חברו של בית הלוי גאול מכליס, כדורגלן גדול בפני עצמו בשנות ה-30 וה-40. מספר חודשים לפני כן הוא הוביל את מכבי פתח תקווה לניצחון 0:1 בגמר גביע המדינה על אותה מכבי תל אביב של בית הלוי.
בית הלוי לא ישב בביתו זמן רב. בתוך זמן קצר קיבל הצעה להגיע לאצטדיון "באסה" (שם האצטדיון לפני שהוסב לבלומפילד) ולאמן את הפועל תל אביב. הסערה בקרב מחנות האוהדים באדום ובצהוב הייתה ענקית. "ההיסטוריה סובלת הכול ומשום כך לא רעדו אמות הסיפים", כתב בית הלוי בספרו, "העולם עבר לסדר היום". הפועל תל אביב כללה אז שמות גדולים כמו יעקב חודורוב, ישראל וייס, דוביד שוויצר, משה מלמד, יהושע זילברשטיין , אשר בלוט רחביה רוזנבוים ואחרים.
אחד המשחקים הראשונים של בית הלוי כמאמן האדומים, היה הדרבי הגדול נגד מכבי תל אביב. יציע שלם של אוהדי מכבי לא חדל מלקרוא לעברו "בוגד". שם זה נגמר, ארסנל הקללות היה הרבה פחות מפותח. בית הלוי רצה לנצח את הקבוצה, בה גדל והיה אחד משחקניה הבולטים מאז 1933 ועד 1945, אלא שמכבי תל אביב לא עשתה לו הנחות ומכליס הוביל את הצהובים-כחולים ל-0:3 גדול מצמד של שמואל ( פאפו ) ישראלי ושער של שייע גלזר.
כאמור, רחביה רוזנבוים, אז חלוץ צעיר בן 19, נטל חלק במשחק. השבוע סיפר לי רוזנבוים בן ה-87: "אני זוכר את הגעתו של ג'רי אלינו להפועל כסוג של רעידת אדמה. אהבתי את ג'רי מאוד. קראתי לו אבא והוא התנהג אלי כמו אל הבן שלו. ב-1953 הוא אימן גם את הנבחרת ובזכותו הגעתי אליה".
כעבור שנה בית הלוי חוזר למכבי תל אביב, מזמן אותך לשיחה ומציע לך לעבור יחד איתו.
"צריך להבין, שחקני הפועל ומכבי תל אביב היו ברובם חברים טובים. בית הלוי הזמין אותי לשיחה והציע לי לעבור למכבי תל אביב. רעדתי , אבל הסברתי לו שאין סיכוי של אחד למיליון שיתנו לי לעבור ליריבה הגדולה, אני חושש לבקש זאת. אם הוא רוצה אותי , שיעשה בעצמו את המהלך. בסוף, לא יצא כלום ונותרתי עוד עשור בהפועל".
מקצועית המינוי של בית הלוי בהפועל תל אביב לא היה הצלחה. גורמים בהנהלת מרכז מכבי ובתוך המועדון הצהוב פעלו להחזירו הביתה. עוד לפני תום העונה בית הלוי החליף את מכליס ושב לאימון מכבי תל אביב, במקביל לאימון נבחרת ישראל, והוביל אותה לאליפות וזכייה בגביע המדינה. אלא שהחזרה שלו גרמה לכך שמעט מאוחר יותר נרשם מהלך היסטורי ראשון בגזרת השחקנים – מעברו של חלוץ/קשר מכבי תל אביב יהונתן "יונה" פוקס, אחיו הצעיר של אלי, להפועל בגלל חילוקי דעות עם המאמן החדש-ישן. פוקס, יליד 1926, עלה לקבוצה הבוגרת של מכבי ב-1947 ונחשב לשחקן מצטיין. לפני עונת 1954/55 עבר יונה פוקס בדרמה גדולה להפועל תל אביב, וכצפוי – המהלך יצר ויכוחים וכותרות. כמו בית הלוי, גם פוקס חזר הביתה אחרי עונה אחת בלבד, בפעולה שקטה בין ראשי המועדונים. אחיו אלי, אגב, עבר באותה שנה למכבי חיפה, גם הוא בגלל סכסוך עם בית הלוי, אם כי במקרה הזה בנבחרת ישראל. יונה פרש מפעילות בתום עונת 1958/59, שימש במשך שנים כמאמן בקבוצות הנערים של מכבי תל אביב והלך לעולמו ב-2018.
