בסוף אפריל 1954 יצאה נבחרת ישראל למסע משחקים בן למעלה מחודש לדרום אפריקה. במהלך השהות בבית המלון ביוהנסבורג, כשהשחקנים וראשי המשלחת יצאו לסיור בעיר, הגיע מתל אביב לבית המלון מברק, שבהיעדר ראשי המשלחת נמסר לידיו של נחום סטלמך הצעיר. כששבו השחקנים לבית המלון ניגש סטלמך אל המגן דוביד שווייצר ושאל אותו בתמימות "אם אבשר לך בשורה טובה משמחת מה תיתן לי?" האחרון מיהר להשיב: "מה כבר יכול להיות? תקבל עשרה דולרים".
המברק הועבר אל שווייצר, ובו הוא התבשר על לידתו של בנו בתל אביב. "רק חודש אחרי שאבא שב הביתה הוא ראה אותי לראשונה", נזכר משה, או בשמו היותר ידוע, מוישיק.
הילד ההוא כבר לא צעיר, בן 67. את הגיל הוא מרגיש היטב. "לפני כשלושה חודשים עברתי ניתוח החלפת מפרק הירך ברגל שמאל", הוא מספר, "הייתי חייב את זה כי לא יכולתי לזוז. זה ניתוח לא קל, וההחלמה היא בהתאם, הכול מסתדר בהתאם לתוכניות".
את הדרך ככדורגלן התחיל מוישיק בהתאם למסורת של אביו, בהפועל תל אביב. זה השתנה, אבל לא היה פשוט. "התגוררתי בצפון העיר, היינו, החברים שלי ואני, מחוברים למכבי תל אביב. הם עברו לשחק שם במחלקת הנוער, וגם אני ביקשתי לעזוב את הפועל למכבי. מנהלי הפועל סירבו לשחרר אותי, זה לא היה נהוג אז בשתי הקבוצות, לכן נכנסתי להסגר של שנתיים. נרשמתי לבית הספר החקלאי בפרדס חנה ושם עברה התקופה".
שווייצר עבר לקבוצת הנוער של מכבי תל אביב, זה קרה ב-1970. כעבור שנתיים עלה לראשונה בהרכב הקבוצה הבוגרת. "המאמן יוסף מרימוביץ' הודיע לי כי אשחק בבלומפילד בשבת נגד בית"ר תל אביב. לא ישנתי כל הלילה, התהפכתי במיטה שוב ושוב. הגעתי לחדר ההלבשה, ראיתי את שפיגל, בלו, טלבי, קרקו, מאיר נמני, צביקה רוזן נכנסים והלב הלם בתוכי. המתנתי עד שכולם ייכנסו, כדי לראות איזה קולב נותר פנוי עבורי".
אבל אתה מבקש לעזוב את מכבי תל אביב.
"נכון . לא קיבלתי מספיק משחקים ובעצה אחת עם אבא ביקשתי לעזוב כדי לזכות בדקות משחק ולצבור ניסיון במקום אחר. מזכיר הפועל פתח תקווה אורי קרני מיהר לסגור איתי ועם המועדון על חוזה ארוך טווח לארבע שנים, הפכתי לשחקן הפועל פתח תקווה. היו שם האחים סאלם, גבי רוזנדורן, איציק ויסוקר, בוריס נורמן, יאנק רובינשטיין, גדי צלניקר ואחרים. הפכתי מהר לאחד השחקנים המובילים ודרך הפועל פתח תקווה הגעתי לנבחרת ישראל".
ב-1974 היה שווייצר שותף למשחק זכור היטב בחצי גמר הגביע נגד בית"ר ירושלים, בגלל אירוע חריג מאוד על הדשא. "התקיימו אז שני משחקים", הוא נזכר, "המאמן שלנו היה בועז קופמן ושל בית"ר ירושלים היה נחום סטלמך. הפועל פתח תקווה ניצחה בחוץ 0:1 והגומלין היה באורווה מול קהל רב שהגיע מירושלים. כבשתי ממסירה של שמוליק רוזנטל ועלינו ליתרון 2:3 בדרך לגמר. לפתע הקהל האורח התפרץ לתוך המגרש, הם הניפו צינורות ופגעו בצוות השיפוט ובשחקנים שלנו. ראיתי את סטלמך עומד באמצע המגרש, ביקשתי ממנו להגן עלי והוא ביקש ממני לעמוד לידו. שחקנים שלנו, בהם בוריס נורמן, קפצו מעל החומה והסתתרו בפרדסים שהיו קיימים אז מסביב. ברגע מסוים סטלמך אמר לי 'לך תברח'. הם רצו להרוג אותי".
הפועל פתח תקווה זכתה בניצחון טכני ועלתה לגמר נגד הפועל חיפה. "המומנטום לא המשיך, הפסדנו לקבוצה של יעקב גרונדמן 0:1 מגול שספגנו בדקה ה-117", נזכר שווייצר, אבל האכזבה הזאת הייתה קטנה לעומת ירידת הליגה הכואבת ב-1976. "לא שותפתי במשחק האחרון שלנו נגד הפועל כפר סבא כי היו לי 4 כרטיסים צהובים. הפסדנו 0:1 מהגול של ישראל פוגל והאמירה המפורסמת שלו בסיום 'אנחנו ספורטאים' (פוגל גדל בהפועל פתח תקווה – א.ג.). ירדנו ליגה יחד עם הפועל חדרה, בני יהודה ורמת עמידר".
בליגה הארצית הוא כיכב. "הייתה לי עונה גדולה בה כבשתי 17 שערים, כמו אהוד בן טובים מבני יהודה. סיימנו במקום החמישי ולא חזרנו לליגה הלאומית. החוזה שלי שם הסתיים".
בסיום העונה ההיא, 1976/77, מכבי תל אביב זכתה בדאבל והתכוננה לעונה הבאה. "המאמן יעקב גרונדמן ומנהל הקבוצה האגדי חיים "לייבו" לייבוביץ' נפגשו איתי ואמרו שהם רוצים אותי חזרה במכבי תל אביב. שיחקתי כבר באוקטובר במשחק אלוף האלופים נגד מכבי יפו, בו ניצחנו 2:3 בשיפוטו של אברהם קליין".
לאיזו מכבי תל אביב חזרת?
"את רוב השחקנים הכרתי. סיימתי את העונה עם 11 שערים, טבק כבש 12".
שנה לאחר מכן זכיתם באליפות.
"גיורא שפיגל חזר מצרפת. הייתה עונה נהדרת שלי עם 12 כיבושים, כמו לוויקי פרץ. לא הצלחנו לזכות בדאבל כי הפסדנו 2:1 בגמר הגביע לבית"ר ירושלים".
והייתה את המסירה המושלמת שלך לגול של אבי כהן בדרבי הגשום.
"שער המאה של אביל'ה ייזכר לנצח. הייתה בעיטה חופשית של שייע פייגנבויים שהורחקה ע"י שפיגל. ראיתי את אבי כהן בטירוף להוציא את כולנו קדימה כמו חלוץ מרכזי. אלון קפלן טס עם הכדור ועשה לי עקיפה. בתרגולים הכדור הולך לשחקן העוקף להגבהה. קפלן היה בטוח שהכדור הולך אליו, אבל במיליונית שנייה החלטתי שלא חשוב מי מרים את הכדור הרטוב בין הטיפות לרחבה. לא מסרתי לקפלן, הכדור הגיע לאביל'ה שבעט פצצה מעל השוער אריה בז'רנו" .
באותו ערב, במהלך בילוי, אבי כהן מגלה לך סוד.
"יצאנו כמעט כל שחקני הקבוצה לבילוי במועדון לילה בנתניה. סמוך לחצות, אבי קרא לי החוצה ואמר לי. 'אני מספר רק לך את זה. בדרבי היה סקאוט של ליברפול. נפגשנו במלון הילטון תל אביב, הם רוצים אותי ואתה שותף לזה שאני נוסע לשחק באנגליה. אל תהיה מופתע אם מחר זאת תהיה הכותרת בעיתוני הספורט'".
אבל לשווייצר היה שער בלתי נשכח משלו. "חצי הגמר הענק והבלתי נשכח ברמת גן נגד מכבי חיפה שהסתיים ב- 4:4", הוא משחזר את אחד המשחקים הגדולים בתולדות הכדורגל הישראלי ב-1983, "המגן יעקב כהן העביר כדור לדודי אמיגה, שהרים לי לחזה ואני עם רגל שמאל בעטתי כדור ענק מדהים לרשת. ניצחנו בדו קרב פנדלים ועלינו לגמר. ראינו במשחק הזה שמכאן מכבי חיפה תתחיל להתרומם לשיאים".
ובגמר ספגתם את שער היד של גילי לנדאו.
"עד היום ההרגשה של כולם במכבי תל אביב היא שהפועל גנבו את הגביע. זה היה סיוט, אתה סוחב את ההפסד כשאתה הולך לישון וקם. אלו דברים שקורים, אבל הזיכרונות נותרים איתך".
היה סיפור שדוביד מגיע לאמן את מכבי, לוקח ממך את סרט הקפטן ומעביר אותו לאבי כהן.
"מכבי תל אביב קיימה אספת קבוצה במלון רמת אביב. כל הקבוצה וההנהלה הייתה נוכחת, אני הייתי אז הקפטן. דוביד פתח ואמר שהוא מעביר ממני את הסרט לזרוע של אבי כהן. הוא הבהיר 'משפחת שווייצר לא תשתלט על מכבי תל אביב'. הייתי בהתחלה המום, אבל מיד פרגנתי לאבי, היינו חברים טובים והיה ברור לי ולכולם שאבי כהן זה אבי כהן".
היה לך גם סיפור עם שערים עצמיים.
"ב-1977 שיחקנו בסידני נגד נבחרת אוסטרליה וכבשתי גול עצמי לרשת של יוז'י סורינוב. שער עצמי, למרות שהוא ניתן לאוסטרלי מוניס. 12 דקות אחר כך כבשתי את שער השוויון, נגמר 1:1. גם במשחק נגד מכבי יבנה כבשתי שער עצמי, וכשדוביד שאל בספסל מי כבש ליבנה פחדו להגיד לו שזה הבן שלו. כשגבי לסרי אמר לו שזה מוישיק, אבא אמר שאני גם אשווה וכך היה. סיימנו ב-2:2".
דוביד ביקר את היכולת שלך לאורך הקריירה?
"דוביד רצה את טובתי ואמר לי את האמת כמו 'ראיתי אותך, אתה לא טובר ועוד. שמעתי בקולו, עשיתי אימונים אישיים ותמיד אבא צדק בביקורת שלו".
לא הייתה לך הנחת הבן היקיר.
"ממש לא. דוביד רצה מכל שחקן משמעת והתנהגות התואמת נבחרת או קבוצה. באחד מאימוני הנבחרת הלאומית ברמת גן, בתרגול בעיטות לשער, בעטתי כדור גבוה מעל המשקוף. דוביד צעק לי וביקש ממני להוריד את הגוף לפני הבעיטה ולשפר אותה. כשעניתי לו, 'כן אני יודע', הוא צעק לעברי 'מי אתה שתענה לי? עוף מכאן מהר הביתה'".
דוביד שווייצר נוזף במושיק שווייצר (6:50 דקות בסרטון)
שווייצר היה שותף גם למשחק בטהרן נגד איראן בגמר משחקי עמי אסיה ב-1974. "בדרך לשם ניצחנו את מלזיה 3:8, את הפיליפינים 0:6, את יפן ואת בורמה 0:3. בטהרן הייתה אווירה אנטי ישראלית בשיאה אז במהלך המשחקים, ובעיקר לקראת הגמר נגד אירן. לבית המלון שלנו הגיעו מאות יהודים שסיפרו כי החנויות שלהם סומנו בצבע באות איקס. הובהר ליהודים גם בערים אחרות כי יפגעו בהם ויעלו באש את בתי העסק. הפסדנו לעיני עשרות אלפי אוהדים קנאים שמילאו את האצטדיון מהבוקר 1:0 מגול חצי עצמי של יצחק שום מכדור שבעט עבדול חאני. גם מדליית כסף הייתה בסדר".
ההישג הענק היה הניצחון על דרום קוריאה והעליה לאולימפיאדת מונטריאול 1976. היה שם גם נאום של דוביד.
"מאז מונטריאול 1976 אין שום הישג לנבחרת ישראל. באסיפה לפני המשחק אמר דוביד לשחקנים 'בואו נעשה טוב לתושבי מדינת ישראל, העוברת תקופה קשה. שיקומו בבוקר וישמעו שעשינו תוצאה טובה בסיאול'. ניצחנו שם לעיני 50 אלף צופים 1:3 מצמד שערים של גידי דמתי וגול שלי, וסללנו את הדרך לקנדה, שם הפסדנו ברבע הגמר 4:1 לברזיל".
ולפתע – פרישה בגיל 30.
"סיימתי חוזה במכבי תל אביב. קיבתי הצעה טובה מהפועל לוד של המאמן דרור קשטן, בעונה שבסיומה הם זכו בגביע המדינה 1983/84. הייתי עם אשתי בחופשה במונטה קרלו, ובמהלך סקי מים קרעתי גיד ברגל. החזרתי ללוד 15 אלף דולר דמי חתימה, ויתרתי על חוזה מצוין. עברתי ניתוח אצל ד"ר פואד ניסים ואחריו פרשתי מכדורגל".
היום אתה אוהד מכבי או הפועל תל אביב?
"אני עם מכבי תל אביב כי שם עברתי את השעות הכי יפות. אני בקשר עם הדובר עופר רונן וכול בקשה שלי נענית בחיוב".
