קוראים לו יוחנן וולך והוא סמל חיפאי, נולד ב 1945, בעל תואר ראשון בהיסטוריה ומדעי המדינה מאוניברסיטת חיפה ותואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת ירושלים. היום הוא משמש כמנהל לשכת הספנות הישראלית. "התפקיד הביצועי הגדול האחרון שלי היה בין 2009 ל-2012 בבייג'ינג", הוא מספר, "פרויקט לאומי של סין לבניית קווי הובלה במסילות של הרכבת טראנס סיבירית למכולות מסין לרחבי אירופה, פרויקט בביצוע התחלתי ישראלי. לאחר מכן נשיא סין דחף את הפיתוח של ההובלה הזו לממדי ענק".
אבל אנחנו לא פה כדי לדבר על עסקים אלא על כדורגל. וגם מהבחינה הזאת לוולך, אחד מגדולי השחקנים החיפאים בכל הזמנים, יש תרומה מכרעת למדינת ישראל בכלל ולעיר חיפה בפרט.
וולך הוא השחקן היחיד של הפועל חיפה שנטל חלק במונדיאל ההיסטורי במקסיקו 1970. לשם עוד נגיע, אבל קודם נלך לנקודת ההתחלה. "בסוף רחוב יגור בקריית ביאליק היה מגרש כדורגל ששימש בזמן המנדט יחידה צבאית בריטית לפני קום המדינה. שם התחלנו את הדרך עם הכדור, מהנערים לקבוצה הבוגרת של קריית ביאליק בליגה ב' צפון א'. בקבוצה שיחקו אורי שגיא (אייזנברג) שהפך לאלוף בצה"ל. השוער שלנו היה ארז בן דב, אביו של מנכ"ל מכבי חיפה הנוכחי, אסף בן דב".
כמנהג הימים ההם, משחקי אליפות צה"ל היו מרכזיים בכדורגל הישראלי ועוררו עניין רב. וולך הוזמן לנבחרת הנח"ל, לצד של שמות כמו יצחק ויסוקר, דרור קשטן, פסח טיטלמן ויקטור סרוסי ואחרים. "הופעתי בשני משחקים כולל משחק הגמר. ניצחנו במשחק הגמר של 1965 את פיקוד הצפון 2:3. זאת הייתה מכה מוראלית למפקד פיקוד צפון דוד (דדו) אלעזר (לימים הרמטכ"ל במלחמת יום הכיפורים, א.ג.) שהיה בטוח בניצחון נבחרתו".
מועדון ספורט קרית ביאליק הציע למכבי חיפה לצרף את החלוץ גבה הקומה, 186 סנטימטרים, אבל הצוות המקצועי שם טען שלא צריך. מי שפעל בנחישות היה קשר הפועל חיפה מרדכי פיקר ז"ל, שהביא את וולך לקבוצה האדומה, אותה אימן היוגוסלבי מיודרג (מינדה) יובנוביץ', שזכה בשתי אליפויות עם הפועל פתח תקווה בתחילת שנות ה-60. "הוא הציב אותי בעמדת החלוץ המרכזי. הקבוצה נפרדה אז מיהודה חדד. לא הייתי החלוץ האידיאלי, לא נכנסתי לתפקיד. בעונה העוקבת הוא הוריד אותי לקישור, ואז הגיע ההולנדי מייק דה יונג".
כאן החלה הקריירה של וולך כבלם. "דה יונג. הציב אותי בעמדה שהכי התאימה לי. עברנו משלושה לארבעה אימונים בשבוע. הייתה לנו קבוצה נהדרת שהייתה יכולה בהחלט להתמודד אז על תואר האליפות".
מי הפריע להיאבק על האליפות?
"הנהלת הקבוצה ומועצת פועלי חיפה היו אלו שהפריעו באופן הניהול שלהם ליכולות שלנו על המגרש. השחקנים ממש לא אהבו את אופן הניהול של המועדון".
היה גם הסיפור של "כדורגלנים בשכר של ברזלנים סוג ג'".
"בעונת 1969 הפועל חיפה הייתה במאבק על האליפות עם 16 משחקים ללא הפסד. באחת האסיפות ביקש הקפטן רובי יאנג את רשות הדיבור. יאנג ביקש תוספת של דמי אימון – 5 לירות לכל אימון בשל המאמץ הרב שהשקענו באימונים. באספה נכח גזבר המועדון מטעם מועצת פועלי חיפה. האיש דפק בזעם על השולחן וצעק שלא ישלם לשחקנים לירה יותר מאשר השכר של ברזלנים סוג ג'".
ואז מה?
"שיחקנו בשבת בבלומפילד נגד מכבי יפו, שיחקנו כמו 'קבוצת ברזלנים', והפסדנו. חלום האליפות נמוג".
אחד המיתוסים הנפוצים הוא שב"חיפה האדומה" היו אז להפועל יותר אוהדים ממכבי. וולך מגלה שזו לא הייתה התמונה המדויקת. "למכבי חיפה היו יותר אוהדים בעיר ובצפון. מועצת פועלי חיפה חילקה לוועדי העובדים כרטיסים בחינם, ונוצר רושם מוטעה כאילו לקבוצה יש הרבה אוהדים. למשחקי הדרבי בקריית אליעזר הגיעו יותר אוהדי מכבי מאשר של הפועל חיפה".
ואז הגיע המונדיאל ב-1970, רגע שלא קשה לנחש, היה שיא הקריירה עבור וולך. "במוקדמות שיחקתי נגד ניו זילנד ולא שותפתי נגד אוסטרליה. עמנואל שפר ביקש לצרף שחקן פיזי לחיזוק של הקו ההגנתי ושל מרכז המגרש במקסיקו. בשל הנתונים הפיזיים שלי והיכולת לקטוע מהלכים של כדורי גובה סביב ובתוך רחבת העונשין, שפר בחר בי. הייתי ושיחקתי באליפות העולם היחידה של נבחרת ישראל".
כמו רבים אז, הוא חש פספוס מכך שהנבחרת לא העפילה לרבע הגמר. "במשחק הראשון שיחקנו נגד אורוגוואי. שפר לא פתח איתי ועלה עם דני רום, כי במשחק הכנה לפני אורוגוואי נגד קבוצה מדנוור הייתי, לכאורה, אשם בשער שספגנו. הוא צעק עלי ועל יצחק שום שיגמור לנו את הקריירה. נבחרת אורוגוואי הייתה עבור המאמן שפר ושחקני הנבחרת נעלם גדול, מלבד השמות הבולטים לא הייתה לנו שום הכרות מוקדמת של נבחרת אורוגוואי. שפר כעס על ההתאחדות לכדורגל לאורך ההכנות על כך שלא שלחו אותו לעקוב ולראות משחקים שלהם. כשנכנסתי כמחליף כבר היינו בפיגור. אני מאמין שאם הייתי פותח בהרכב לא היינו סופגים את השערים ועושים לפחות תוצאת תיקו.
"במשחק השני נגד שבדיה כבר פתחתי בהרכב, אבל דקה וחצי לפני השער של תומס טורסון, במהלך התקפי של שבדיה, הקדמתי אותו בבעיטה בכדור . הוא שם רגל ושבר לי את גב כף הרגל. במקומי נכנס רוני שורוק, דקה לאחר מכן אותו טורסון הבקיע את השער היחיד של השבדים. במבט לאחור, שנים שאני מדמיין שיכולנו לנצח את שבדיה באותו משחק עם הגול של שפיגלר ולעלות שלב. המחשבות האלו תקועות חזק אצלי בראש ולא מרפות.בשיחות שלי עם שפר לאורך השנים הוא טען שעשה שגיאה שלא נתן לי לפתוח נגד אורוגוואי".
נחזור להפועל חיפה ולגביע של 1974.
"יעקב גרונדמן הגיע, מאמן ענק ואישיות גדולה שאהבנו מאוד. גרונדמן כיוון לזכייה בגביע, ודיבר על תואר אליפות ראשון להפועל חיפה בהמשך. זכינו בגביע ב-1974. שנה לאחר מכן גרונדמן הוביל אותנו למקום השני בטבלה והיינו רק 3 נקודות פחות מהאלופה הפועל באר שבע".
במהלך עונת 1977 – רעידת אדמה בעיר.
"הנהלת הפועל חיפה לא רצתה אותי ואת איציק אנגלנדר. חברי הקרוב,שלום ואנו, מראשי מכבי חיפה, פנה אלינו והציע לנו לעבור למכבי חיפה. הוא העריך שנביא איתנו סטנדרטים אחרים של התנהלות כשחקנים ולאחר מכן גם ניהול. עברנו למכבי חיפה שבאותה עונה ירדה לליגה הארצית בפעם השלישית בעשר שנים".
בעונה השנייה במכבי חיפה תם פרק הכדורגל שלך.
"המאמן היה ערן קוליק. הוא היה איש נחמד, שהתקשה לתפקד במסגרת המצב הארגוני של הקבוצה. באחד האימונים הבנתי שהוא לא בונה עלי יותר ואני לא בתוכניות שלו וירדתי מהמגרש לחדר ההלבשה. צביקה ויצנר עוד ניסה לשכנע אותי להמשיך, אבל זה היה סופי מבחינתי לסיים בשקט בלי לריב".
ואז הגיעה ההצעה של ויצנר להיות איש מרכזי בהנהלה של מכבי חיפה, האיש הקובע.
"הסכמתי להוציא את מכבי מהמצב הקשה שלה. לא היה אז כסף לקנות שרוכי נעלים. לא ידעתי שהמצב הכלכלי והארגוני כל כך גרוע, לא האמנתי שהמצב בהפועל חיפה היה בזמנו טוב בהרבה מאשר זה של מכבי".
ומה היה עם קוליק?
"כולם חשבו שאני אפטר אותו. השארתי אותו עד סיום העונה כדי שיסבול עם כולנו, סיימנו במקום החמישי בארצית".
ויש צעדי התאוששות במועדון?
"הצלחתי לגייס כיו"ר הנהלה המועדון את מזכיר ארגון הקבלנים אביגדור הרשקוביץ', איש מכבי ותיק וראוי. קבענו לעצמנו דרך לבנות על שחקני הנוער ולנסות לזכות בתוך 5 שנים בתואר האליפות".
בעונת 1982/3 הגיע לעמדת המאמן האנגלי ג'ק מנסל. "הוא היה מאמן נבחרת ישראל, אבל לא התחבר מקצועית למועדון ולשחקנים. הוא רצה לשחרר את רובם. מנסל לא החזיק בעיקר מרוני רוזנטל ולא נתן לו לשחק. דפקתי על השולחן ואמרתי שאם ישוחררו שחקנים, אני קונה את כרטיסי השחקן שלהם".
ומה לגבי מנסל עצמו? "באחד מימי החמישי של ינואר 1983 הוא הוזמן לפגישה לילית במשרדו של שלום ואנו בעיר התחתית. היה קר, ירד גשם שוטף. מנסל הגיע לפגישה עם מגבת על הראש. הוא הבין לשם מה נקרא ואמר לנוכחים: 'אם אתם כל כך מתעקשים על שיתופו של רוזנטל בהרכב הקבוצה, הוא ישחק מהמחזור ה-17 עד המחזור ה-30 ותראו שלא יבקיע אפילו גול אחד'. כבר באותה השבת, במשחק הראשון שלו נגד מכבי נתניה הגדולה, בעונת 'נתניה ועוד 15', בקריית אליעזר ניצחנו 0:3, רוזנטל כבש כבר בדקה הרביעית. אמרתי לויצנר, ואנו ודני שירן שמנסל הוא ג'נטלמן אנגלי והוא יתפטר מהתפקיד עוד באותו הערב. זה לקח עוד קצת זמן, והוא עזב. עד לסיום העונה הבאנו את ג'וני הרדי וליאון גרוס כמאמנים".
ואז הגיעה עונת 1983/4 עם שלמה שרף.
"העמדנו לרשות שרף קבוצה מוכנה שזקוקה לשני שחקנים חיזוק בלבד, זאהי ארמלי וציון מרילי. לאחר חצי הגמר ההיסטורי נגד מכבי תל אביב שהסתיים בתוצאה 4:4, במכונית בדרכנו חזרה למלון שרף ואני הסכמנו כי הקבוצה מתאימה לאליפות בעונה הבאה ושאברהם אבוקרט הוא השחקן החשוב ביותר בקבוצה. חיפשנו שחקן טכני שיעזור לברוך ממן לנהל את המשחק בלי לפגוע במעמדו הבכיר. ברוך לא התלהב מהגעתו של אלישע לוי מבית שאן לקישור באותה העונה. החתמתו של מרילי הייתה לצורך שיתוף פעולה פורה עם ממן בדרך לאליפות שלנו . גם הבאתו של זאהי ארמלי הייתה בול פגיעה ענק לאליפות הגדולה של 1984".
אתה הישראלי היחיד ששיחק בליגה הבכירה של הונג קונג.
"במסגרת עבודתי בחברת צים הגעתי לעבוד בשנת 1985 בהונג קונג. המשרד היה ליד מגרש כדורגל. הכרתי שם בחור אנגלי שהזמין אותי למשחק כדורגל. הוא סיפר לי שהוא היו"ר של קבוצת 'הונג קונג פוטבול קלאב', מועדון מוכר בכל רחבי האימפריה הבריטית. סיפרתי לו על הרקורד שלי בישראל ככדורגלן. בגיל 40 התחלתי לשחק שם עד גיל 45. זאת לא הייתה הרמה של הליגה בישראל, אבל הפכתי לישראלי וליהודי הראשון והאחרון ששיחק בהונג קונג כדורגל. עלה לי לא מעט כסף לשחק ולהיות חבר במועדון היוקרתי הזה ".
לוולך יש בן, בת ושני נכדים, אבל הוא עדיין מבכה את אבדן רעייתו רחל, שהלכה לעולמה לאחרונה. "קשה לי בלעדיה", הוא מספר, "רחל הייתה איתי 49 שנים, החברה הכי טובה שלי בחיים. זה לא פשוט".
