1. זהו, אפשר בהחלט להכתיר את מרוץ האליפות של עונת 2021/22 כמרוץ דו ראשי. מכבי תל אביב נשרה אמש (רביעי) מהמרוץ. נכון, היא כבר הייתה בפיגור כזה אחרי מכבי חיפה בעונת 2002/3, אבל אז היא רצה אחרי קבוצה אחת. כאן נמצאות מעליה, ובאופן ברור שתי קבוצות, ולאף אחת מהן אין שום איגביני שאפשר למכור בינואר לפורטסמות'.
למי שהיה נדמה שהריצה בצמרת של הפועל באר שבע שוות ערך לריצה של בית"ר תל אביב במקום הראשון בעונת 1988/9 או לזו של בני יהודה בעונת 2003/4, מתחוור שזה לא הסיפור. באר שבע מתעצמת מרגע לרגע, ומתחילה לחבר את כל המערכים שלה. זה כבר לא רק מיגל ויטור בהגנה, רמזי ספורי בקישור וניקיטה רוקאביצה בהתקפה, זה כבר כולם יחד, ולחשוב שהקבוצה הזו משחקת כמעט מתחילת הדרך עם שוער המשנה שלה. מדהים.
זו כמובן לא באר שבע של וואקמה, מליקסון ובן שהר, אבל יש לה משל עצמה עוצמות בלתי רגילות. אפשר היה לראות את זה בחגיגה של השחקנים בסיום. רוני לוי הצליח – וזה לא פשוט – לתמרן בין האגואים. כולם שם שמחים גם אם מקבלים רסיסי דקות. באר שבע שכנעה אותנו אתמול שהיא לגמרי בשלה לרוץ עד הסוף, גם מול מכבי חיפה, שיש לה את הימים בהן היא משמיטה לסתות.
כולם משבחים את ההתקדמות המרשימה של רמזי ספורי. צריך לזכור, לפני כמעט 8 שנים העפילה נבחרת הנוער של ילידי 1995 וקצת מילידי 1996, תחת אלי אוחנה, לטורניר גמר אליפות אירופה. בדרך היא ניצחה גם את איטליה של אלסיו רומניולי ובריאן כריסטנטה. בישראל דיברו אז רק על מיכאל אוחנה, אבל הסגל שלה היה מפוצץ בשמות שמובילים היום בכדורגל הישראלי כמו שון וייסמן, דן גלזר, דור פרץ, שגיב יחזקאל, שון גולדברג ועדן שמיר. וגם רמזי ספורי, כי ספורי כבר שיחק בליגת העל בתקופה ההיא, במדי הפועל תל אביב, וגם כבש שערים מול מועדונים גדולים. ומשום מה דבקה בו תדמית של אדיש, בעייתי ובעיקר לא מחוייב.
בואו, רמזי ספורי צריך להיות יורשו של ביברס נאתכו בנבחרת ישראל, שחקן שעושה משחק מאחור ומשלב במשחק שלו יכולת הגנתית, ראיית משחק, מסירות ארוכות, ביצוע כדורים חופשיים, או כל מה שהיה ביוסי אבוקסיס ושכחנו כבר. הוא היה אמור להיות בהפועל באר שבע מחליפו של דור מיכה, והמציאות התהפכה על שניהם. ספורי נותן לבאר שבע כרגע את מה שעומר אצילי נותן למכבי חיפה: 6 שערים וחמישה בישולים נופלים רק בקצת מ-9 השערים וארבעת הבישולים של אצילי, והם גם השניים היחידים שמופיעים בחמישייה הראשונה של הכובשים והמבשלים. הקרב בין הפועל באר שבע למכבי חיפה הוא במידה רבה הקרב בין ספורי לאצילי, ושניהם בשלים, מאוד בשלים, הן בגיל והן בוותק.
באר שבע ניצחה אתמול את בית"ר ירושלים, כולן מנצחות את בית"ר ירושלים, ארבע פעמים ברציפות ניצחו אותה בשבועות האחרונים ואם הפועל עפולה הייתה מאמינה בעצמה, גם היא הייתה מנצחת. ומתוך הבור העמוק בו נמצאת בית"ר, ניהולית, תדמיתית ובעיקר מקצועית, בולטת אישיותו של יוסי מזרחי קשישא שקיבל את תפקיד האחרון שסוגר את האור, וכמו שאנחנו מכירים אותו, יעשה הכל כדי לא לבצע את התפקיד.
ראינו אתמול ניצוצות בבית"ר ירושלים. אפשר להאמין שנראה את זה בדרבי הקרוב. ניצוצות של מחויבות, של חיבור, אולי של כדורגל. למזלם יש להם את מזרחי, שהוא אולי (נראה) מיושן, אבל יותר בית"רי מכל מי שנמצא היום במערכת, כולל היו"ר. והליהוק הזה, שנראה יותר כמו אילוץ תקציבי, עוד יתברר לבית"ר כשיחוק. אם הייתי אוהד בית"ר והייתי שומע את הראיון המודאג עם מזרחי הייתי יותר ממתעודד. הוא לא התיפייף, וצייר את המצב כמות שהוא ולא אמר אפילו פעם אחת ש"הוא מוכן למות בשביל הקבוצה".
2. הדבר הכי גרוע שאפשר היה להביא למכבי תל אביב זה מאמן שזחוח יותר מפטריק ואן לוון. אחד עמד עם ידיים שלובות והשני עם ידיים בכיסים. הוא קורץ ליושבי הספסל, הוא מראה סימני שמחה גנובים אחרי שערי שוויון. איביץ' היה זועף גם אחרי ניצחון 30 ברציפות ופער של 80 נקודות בפסגה, אבל לא כל סרבי זה איביץ'.
אבל שפת הגוף של קרסטאיץ' היא האלמנט הכי זניח בהופעה של מכבי תל אביב. הסרבי הדיח אתמול מההרכב את דן גלזר, אנריק סבוריט וטל בן חיים. הרעיון היה לכאורה טוב: להפוך את ההרכב ליותר התקפי, אבל היריבה הייתה בני סכנין, הקבוצה הטובה ביותר כרגע מחוץ לשתי הראשונות, שנגדה הדבר האחרון שיש להפגין זו רכות.
מכבי תל אביב לא הצליחה בשוב שלב ליצור יתרון במרכז המגרש, לבטח איבדה את האגף השמאלי שלה ולא היה לה מה להציע זולת מצבים נייחים. נכון שכל מאמן מנסה להביא דגשים משלו לעבודה, אבל בשבועות האחרונים גילתה מחזיקת הגביע התייצבות ושיפור תחת ברק יצחקי, וכנראה שבסרבית (או גרמנית) אין ביטוי שאומר ש"לא מתקנים מה שלא שבור".
אם צריך להחליף את אחד המגינים זה את ג'ראלדש שלא מספק מספרים מאז הגיע למכבי תל אביב, בוודאי שצריך לבחור אחד מבין גולסה או שמיר, כדי לפנות מקום לשחקן אחראי והגנתי, ייני או גלזר או לתת לשניהם לשחק, ומי מוותר על החלוץ הלוהט של השבועות האחרונים, טל בן חיים? ובכלל, מי ממשיך לתת חולצה ללואיס הרננדס שנפל לפתע אתמול עם גיא מלמד בשער שכבשה סכנין?
אולי מכבי תשתפר ותיקח את הגביע, אולי תדיח את פ.ס.וו איינדהובן מהקונפרנס, אבל את האליפות היא איבדה אתמול והחלומות שהוצגו בתחילת המשפט לא יתגשמו אם קרסטאיץ' לא יעשה טוב יותר את שיעורי הבית, ויתחיל לנצח ב-103 דקות משחק קבוצות שמשחקות עם 10 שחקנים.
3. לקובי רפואה אין כזה רקורד מזהיר בהחלפת מאמנים. במכבי פתח תקוה (יחד עם ייטב לוזון) הוא הובס במשחק פהתיחה ולקח 4 נקודות מחמשת המשחקים הראשונים, בקרית שמונה לפני שנתיים, כשהחליף את מסאי דגו, הוא ניצח במשחק הראשון והפסיד את כל הארבעה אחריו. רק בהפועל תל אביב דווקא הולך לו בהחלפות. כך היה כשהחליף את אופיר חיים ושב לעמדת המאמן בעונת 18/19, כשחילף תיקו מדהים בדרבי מול מכבי תל אביב ולקח 8 נקודות מ-15, וכך היה גם השבוע כשחזר מאשדוד עם 1:4 מהדהד. לכן אסור להיחפז למסקנות. הפועל תל אביב אולי קנתה באשדוד הרתעה, אבל איבדה את אלמנט ההפתעה. מעכשיו ייקחו אותה יותר ברצינות, והמשחקים יהיו קשים יותר.
מה שכן אפשר לקחת מהמופע של קובי רפואה, מאחרי הגדר באשדוד, זה את ההחלטה לתת לשלומי אזולאי החלוץ 90 דקות. אם לא סופרים את גביע הטוטו, זה המשחק הראשון מאז תחילת מרץ שאזולאי מסיים 90 דקות (עם צמד ובישול) ופעם הראשונה מאז ה-1 במאי 2016 (אז במדי סכנין) שהוא מסיים משחק עם יותר מכיבוש אחד.
שלומי אזולאי הוא אולי החלוץ הכי אנדרייטד שמשחק בישראל, סובל מחוסר אמון כלפיו בכלל וחוסר סבלנות כלפיו בפרט. אזולאי היה השבוע לשחקן ה-62 בלבד בתולדות הליגה שהגיע ל-80 שערים. בן שהר עוד לא הגיע, לא טל בן חיים ולא יניב קטן, גם לא מוישיק שווייצר או או מאור בוזגלו, גם לא בני לם ומאיר ברד. שלומי אזולאי כן. והקרדיט שהוא קיבל מקובי רפואה – אחד מ-37 השחקנים שהגיע ל-100 שערים – היה אפילו מרגש. כי אזולאי הוא מסוג השחקנים, כמו ירדן שועה, שאיכות המסירה שלו לא פחות טובה מאיכות הכיבוש, וזה נדיר למצוא חלוץ שמפרגן, ומשחק קבוצתי. וחבל שרק מדי פעם מוצאים לאיכות הזו מקום על המגרש ולא רק כמחליף.
4. אל תגידו יותר שאבי לוזון מחזיק את ההתאחדות. לפני 10 שנים הוריד בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל את מכבי פתח תקוה, ויתכן שאתמול הורידה אותו מערכת ה-VAR שהייתה מקולקלת בדיוק ברגע שבו כבשה הקבוצה שער חוקי למהדרין שנפסל על ידי קוון שלא ראה ממטר, לא את מיקום השחקנים בהגבהה ולא את אבי לוזון.
השער בתוספת הזמן הגיע רק כקינוח.
