לכל שחקן יש את המשחקים הגדולים, אלה שהוא נוצר כל חייו. לאלון נתן, מהשחקנים הבולטים של מכבי תל אביב בשנות ה-80, זה קרה בתחילת יוני 1987, בחצי הגמר נגד בית"ר ירושלים.
"סליחה על החוצפה, אבל זה היה סוג של שילוב השערים הגדולים של מראדונה וליאו מסי. משחק ענק, רגע ענק, גול ענק, כולו ממצה את הכישרון שהיה לי ואת היכולת שאליה שאפתי", הוא אומר. "לפני חצי הגמר עברנו בדרבי את הפועל תל אביב,1:2 ואת מכבי יפו 1:3. באצטדיון ר"ג היו קרוב ל – 50 אלף צופים, אווירה שכבר לא קיימת במעמד הזה, אז משחקי הגביע היו קרנבל כמו בברזיל. קיבלתי את הכדור עשרה מטרים במגרש שלנו לפני קו האמצע. התחלתי לכדרר, עברתי את אופיר שמואלי, חלפתי על פני מאיר קדוש שניסה לבלום, עברתי לפני הכניסה לרחבה את הבלם חנן אזולאי עם מבט לשער. השוער יוסי מזרחי יצא קדימה לסגור ולעצור, אבל עשיתי עליו הטעיה והשכבתי אותו על הדשא. יכולתי להיכנס בכדרור לתוך השער, אבל החלטתי לתת ברגל ימין פס לתוך הרשת, 0:2 שגמר את המשחק. אחרי הגול אלי אוחנה ביקש להתחלף, לפני המעבר שלו למכלן בבלגיה".
נתן נולד ב-26 בינואר 1967. היום הוא הבעלים של חברה לעבודות אלומיניום בבנייני מגדלי מגורים. "יש לי שלוש בנות ובן קטן בן 13, יהלי, שמשחק בקבוצת הנערים ברמת השרון. הקטע של יהלי עם הכדורגל עושה טוב לכל המשפחה".
ואם כבר מדברים על ילדים וכדורגל, איפה הכול התחיל?
"אפשר להגיד שנולדתי עם הכדור שנדבק לי ברגליים במקום המגורים ברמת אביב. אבא שלי שלמה (מוני) היה אוהד ומקורב למכבי יפו. כשהייתי בן 7 שכנה שלנו לקחה את הבן שלה ואותי לבית נוער באוניברסיטה בתל אביב, אבל להפתעתנו הגענו לאימון כדורגל של ילדי מכבי תל אביב. המאמן יהודה ליבני שאל בני כמה אנחנו, וכשאמרו גיל 7 הוא ביקש מאיתנו להגיע אליו רק בעוד שנתיים. מנהל הקבוצה ביקש שיבחן אותנו מספר דקות. אחר כך הוא צירף אותי לקבוצת בני 9 עם כרטיס מזויף".
"הייתה כעבור שנה הרפתקה בהפועל תל אביב.
"אותו סיפור עם השכנה, הבן שלה ואני. נסענו ליפו לאימון ילדי הפועל תל אביב. הכניסו אותנו לאימון ואחרי 10 דקות המאמן עזב ורץ להביא את יו"ר מחלקת הנוער רחביה רוזנבוים. " בוא תראה מה יש לנו כאן", אמר והצביע עלי. רוזנבוים צינן את ההתלהבות כשפלט בשקט: "אתה עושה צחוק? זה אלוני ממכבי תל אביב, אין סיכוי שנוכל לצרף אותו אלינו".
כבר בגיל 15 העלה המאמן דוביד שוויצר את נתן לקבוצה הבוגרת, אם כי בשל גילו הצעיר לא היה לו אישור לשחק. כעבור שנה עלה בהרכב אצל יצחק שניאור – וכבר במשחק הבכורה כבש שער בכורה – בדרבי. "בגיל 14 ו-15 הייתי בנבחרת הנערים של ישראל והשתתפתי בטורנירים ברחבי אירופה. בסיום טורניר יוקרתי בשווייץ הגיש לי המנהל המקצועי שלנו לוניה דבורין את תעודת בחירתי על ידי הוועדה המארגנת, כשחקן המצטיין של המשחקים בשוויץ".
ואז הגיעו הבוגרים. "כמעט ולא שיחקתי בקבוצת הנוער של מכבי תל אביב", הוא נזכר, "הייתי בן 16 וכמה חודשים כשהגשמתי חלום לכבוש בדרבי לעיני 20 אלף צופים בבלומפילד לרשת של השוער האגדי אריה בז'ראנו. בגול ראיתי את בלומפילד כאילו נדלק".
ביום שאחרי הייתה חגיגה תקשורתית ענקית.
"הייתי תלמיד כיתה י' בתיכון חדש והגול עשה הד גדול בתקשורת . הטלוויזיה באה לצלם בבית הספר, המנהל, המורים והתלמידים היו שותפים לחגיגה גדולה של התלמיד הכובש".
היו לך עוד גולים דרמטיים נגד בז'ה.
"ב-1984/5 היה דרבי ביום גשום מאוד בבלומפילד. הפועל הובילה בדקה ה-90 1:2, כשאז לא היה עדיין את נושא תוספת הזמן הקצובה. שעונו של השופט יצחק בן יצחק, שידענו שהוא הגון ביותר גם כאוהד הפועל תל אביב, נעצר בשל הגשם השוטף, הוא לא שרק לסיום והמשחק המשיך לו. בדקה ה- 97 בעטתי מ-20 מטר כדור חזק ושטוח שתפס תאוצה במים ובבוץ וטס לרשת, 2:2 דרמטי". זה היה המפגש השני באותה עונה. בראשון נתן כבש בראש את השער הראשון מבין שלושה. מכבי ניצחה 0:3, שקטע בצורת של שש שנים ללא ניצחונות בדרבי".
כמעט והפכת לשחקן של טוטנהאם.
"היה למכבי תל אביב מחנה אימונים שסידר יוסלה מירמוביץ' בלונדון. נערך משחק אימון ידידותי נגד טוטנהאם, בו גיליתי יכולת מטורפת. בערב הגיעו אלי מנהלי טוטנהאם והבהירו לי שאני נישאר אצלם בלונדון. מירמוביץ' צינן את ההתלהבות של התרנגולים כשהבהיר להם שאני עדיין חייב להשלים את השרות הצבאי שלי. כאן זה נגמר".
היום מכבי תל אביב סגורה ומסוגרת. איך היה אז חדר ההלבשה של הקבוצה?
"הניהול אז לא היה הכי מתקדם. חדר ההלבשה היה מעט בעייתי, האווירה הייתה מתוחה מאוד. היה סיר לחץ, כי היה סגל שחקנים רחב של 24 שחקנים, בתוך ליגה קצרה, ללא אירופה וכולם רצו לקבל את החולצה היוקרתית. היום, שלא כמו בעבר, אנשי תקשורת לא יכולים להסתובב חופשי בקריית שלום ולא בתוך חדר ההלבשה".
ובכל זאת, רק משחק אחד בנבחרת.
"זה אכן היה המצב. עליתי כמחליף של אלי דריקס באצטדיון רמת גן, נגד ברזיל בהפסד שלנו 0:4 מצמד של דונגה וגולים של רומאריו ופאולו. רק טעימה, למרות שהאמנתי בתחילת הדרך שיהיה לי רצף ארוך ומכובד של משחקים והישגים".
ואז, משום מקום, בגיל 22 וחצי אתה מודיע על פרישה מכדורגל.
"אחרי 6 עונות במכבי תל אביב, לפני גיל 23 ובלי סיפורי פציעות, החלטתי לעזוב את הכדורגל, שהיה אהוב עלי יותר מכול דבר אחר. זו הייתה יד הגורל, בעיה משפחתית ואשפוז של אבא שלי בבית החולים. יש דברים בחיים שיותר חזקים מאיתנו. בדיעבד זה לא היה צריך לקרות, אבל זה קרה, עם המון עצב וכאב".
ואיך אתה רואה את זה עכשיו?
"בהחלט מהלך שגוי שלי, פספוס גדול מאוד של הקריירה. אם זה היה קורה פעם נוספת, הייתי עושה את הדברים אחרת לחלוטין".
אחרי מספר חודשים בית"ר ירושלים ניסתה להחזיר את נתן לשחק. "המאמן של בית"ר היה זאביק זלצר והכוונה בבית וגן הייתה להקים קבוצה חזקה. קראו לי להתאמן שם והכוונה הייתה לצרף את אפרים דוידי, את יעקב אסייג ועוד שמות אחרים. אבל לפתע הם ביטלו את החוזים, המצב הכספי הגרוע הוביל את המועדון לעונה פיננסית. בסיום העונה בית"ר נשרה לליגה הארצית יחד עם הפועל כפר סבא".
ואז אתה מקבל הזמנה מגיורא שפיגל להגיע לשכונה, לבני יהודה.
"נפגשתי עם גיורא אחרי שחצי שנה לא בעטתי בכדור, אמרתי לו שבתקופה הזאת אפילו לא עליתי במדרגות. אבל לגיורא לא יכולתי להגיד לא. חזרתי לחצי עונה, בה היינו בפלייאוף התחתון והצלחנו למנוע את ירידת הקבוצה לליגה הארצית. שם תם רשמית פרק הכדורגל שלי".
את מי אתה אוהד היום?
"מבית אבא אני אוהד היום את מכבי יפו, המשך של הקבוצה ההיסטורית האגדית. וכמובן, מכבי תל אביב בליבי ובנפשי בכל יום".
