"מכבי ת"א הייתה צריכה להשאיר אותי. פטריק אמר לאנשים שלא אשחק אצלו"

בריאיון חושפני ויוצא דופן שהעניק לפודקאסט "הפודיום" של אורן יוסיפוביץ', איתי שכטר דיבר על הכל בהרחבה: אהבתו הבלתי נגמרת לכדורגל, הקבוצה המיוחדת שנבנתה בהפועל באר שבע, מי הראה לו את הדרך החוצה ממכבי תל אביב, הימים הקשים במכבי חיפה, הרצון לנצח בכל מחיר וכמות הפנדלים העצומה שסחט לאורך הקריירה.

שכטר, שיחגוג בפברואר 35 ומתקרב לגיל בו רבים פורשים, העיד על החיבור העצום שלו לענף: "אני אוהב את הכדורגל היום כמו שאהבתי אותו כשנולדתי. אני לא יכול להפרד ממנו לרגע. אם לוקחים לי את הכדורגל אני מת. אמרתי לכולם – אני אבוא לחדרי הלבשה, אני אפריע לכם, אני אעשה איתכם משחקונים באימונים. אני לא אעזוב אתכם. שואלים אותי 'מה תעשה אחרי. אני רוצה להיות חלק, אני רוצה להיות על הדשא, אני רוצה להשפיע, אני רוצה שיקללו אותי, אני רוצה להיות חלק מזה".

האזינו לפרק המלא

על הקבוצה שנבנתה בבאר שבע: "אפשר להגיד שהקבוצה נבנתה מ-0, בנו קבוצה שהיא אולי לא הכי מוכשרת בליגה, אבל זו קבוצה עם הרבה פייטרים, הרבה מנהיגים, קבוצה שמתחילה להראות שהיא מאוד מאומנת. אנחנו אוספים נקודות בצורה מדהימה".

על חדר ההלבשה והחיבור המיוחד: "אני לא יודע אם אליפויות זו המילה, בעיני זה מנהיגים על הדשא שעברו דברים בכדורגל, שעברו תקופות. יש איזה חיבור טוב השנה בב"ש, הוא נבנה לאט-לאט. אנחנו כקבוצה לומדים אחד את השני ממשחק למשחק ומאימון לאימון. יש כ"כ הרבה שחקנים חדשים, גם זרים בהרכב ובקבוצה, זה קו הגנה מ=0 ל100, זו שיטה שאנחנו לומדים תוך כדי תנועה. יש חדר הלבשה בריא בלי אגו עם המון כבוד אחד לשני, זה נבנה גם בדקות במשחק שהן לא טובות שבהן לא מאשימים אחד את השני, אלא יורדים למחצית ומסתכלים אחד לשני בעיניים. אם יש לך יותר מידי שחקנים עם אגו שמרגישים מעל הקבוצה, מעל הסיטואציה, שהם יכולים להגיד מה שהם רוצים זה פוגע. שחקן צעיר או שחקן מבוגר יכולים להעיר בכל שלב בכל סיטואציה, ברור שאתה נותן יותר כבוד לשחקן הוותיק והמנוסה, אבל לכולם יש סיי. אני תמיד אומר שבחדר הלבשה בריא יש כבוד בין אחד לשני בצורה טובה. אם מתחיל האגו, הוא לא נגמר – לא בדקה ה30, לא במחצית ולא בסוף המשחק, ואז מתחיל בתקשורת כל הדיבורים. חדר הלבשה בריא זה מאוד מאוד חשוב. אני מרגיש טוב בב"ש".

על הרצון לנצח בכל מחיר: "אני מכניס במשחקונים באימונים הרבה מאוד תשוקה. מאז שאני ילד אני עושה את זה. אי אפשר להפסיד סתם במשחקון. מה זה להפסיד סתם במשחקון? אם אני מקבל גול במשחקון בדקה האחרונה אני מתעצבן, אני מקלל, אני רוצה לריב עם כולם והולך הביתה. אם אתה מקבל גול במשחקון ואומר 'לא נורא, שטויות' אז גם במשחק כשאתה תקבל גול אתה תגיד 'לא נורא, שטויות'. לא אוהב להיות נעים. אני אוהב קילרים. בקריירה שלי למדתי משהו – אני יכול לקבל הכל חוץ מנאיביות. אני שונא נאיביות. תהיה הכל,  אבל אל תהיה נאיבי. אין דבר כזה 'לא נורא'. הכל נורא. כשאני יושב על הספסל שחקנים שיושבים לידי אומרים לי 'אחי, אתה חייב להרגע'".

שכטר התייחס לנושא הפנדלים: "הגעתי למצב ברחבה, הבלם פותח שתי רגליים לצדדים ונוגע בי נגיעה קטנה או נגיעה גדולה – הוא גרם לי למעוד. אני אמרתי לו לפתוח את הרגליים? ברגע שסיימתי את המשחק מה אני זוכר? אני לא זוכר את זה, אני זוכרניצחנו ולקחנו את הנקודות וממשיכים קדימה. כמה פנדלים סחטתי? אני חושב שקרוב ל-40 רק בליגה. אני פנדליסט בינוני מאוד, ואם הייתי פנדליסט טוב… סחטתי 40 פנדלים, נגיד קח 30 שהבקעתי… זה יוצא לי קרוב ל-140 גולים בליגת העל. הייתי עובר את זהבי ועטר".

על הפנדל במשחק מול מכבי חיפה וההכנה שמאמנים צריכים לעשות לפני משחקים נגדו: "כשיצאנו (הוא עופרי ארד) למסע ידעתי שיהיה פנדל. אפילו חיכיתי לו. אני הרבה פעמים אומר שאלה דברים שצריך לדעת לעשות – איפה להתקע בשחקנים מסוימים, איפה לא לגעת בהם, איפה לקחת מרחק. אתה עכשיו מאמן קבוצה מסוימת אז אתה צריך לדעת שבאיזורים מסוימים שכטר מסוכן. אין מה לעשות. הוא יכול להפיל אותך בדברים מסוימים".

על מערכת היחסים המורכבת עם ואן לוון ועזיבת מכבי תל אביב: "תשמע, אני אגיד לך את האמת, כשפטריק בא למכבי תל אביב שנה שעברה בינואר, הוא מצא את האיזון בקבוצה. אני יכול להגיד לך שהייתי שם בשבילו מ-0 ל-100, בכל דקה, 80 או 90, כל כך היה חשוב לי לנצח, וסחטתי פנדלים, וכל הזמן הייתי בשבילו, אבל היה לו איזה ניתוק ממני. הייתי כל הזמן דומיננטי בחדר ההלבשה, אבל דומיננטי טוב. בחיים לא נגד, גם אם אני משחק פחות. אחרי משחק חשוב שלא שיחקתי ואיבדנו בו נקודות אז הייתי עצבני, זעמתי, היה לי קשה לקבל את זה כי ידעתי שאני יכול להשפיע ואם היו נותנים לי את המושכות הפלייאוף בעונה שעברה, יכולתי לסחוב אותם לאליפות. בדקות ששיחקתי, השפעתי. גם בחצי גמר נגד חיפה כששיחקנו בלי זרים, הוא לא נתן לי להשתתף בלב שלם. הייתי שם כל דקה אפשרית למכבי תל אביב, שמתי את החיים שלי, גם בשמחה בסוף המשחק לא היה איזה פירגון ענק, הלך הרוח שלו לא היה בעדי. היה לו קשה איתי, וכשנגמרה העונה ידעתי לאן זה הולך. בעיניי, מכבי תל אביב כמערכת, היו צריכים להשאיר אותי. אבל ראיתי שאני ופטריק לא נסתדר.

"אני יכול להגיד שאהבו אותי במועדון. עם כל האהבה והכבוד לפטריק, הוא לא מאמן בוגרים 15 שנה, הוא אימן חצי שנה. יש מועדון ומערכת חזקים, יש אנשים דומיננטיים. הייתי דומיננטי חיובי, הייתי שם בשביל הקבוצה בכל דקה בכל רגע בלי פציעות, את החיים נתתי, אליפויות, גביעים. קיבלתי הודעות מאוהדים, ואלפים! מכל הלב. אני יכול להגיד לך שיכול להיות שפטריק, עם כל הדברים הטובים שהוא הביא למחלקת הנוער והכל, הוא לא רצה אחד דומיננטי כמוני. הוא אמר לאנשים בחדרי חדרים אחרי העונה האחרונה, המשמעותית שנתתי, ו'איתי שכטר לא יכול לשחק אצלי', זה מה שהוא אמר. הוא לא רצה אותי, אתה יכול להגיד מקצועית, אישית, הוא לא רצה אותי. אני חושב שיש לי במכבי תל אביב אהדה אמיתית ונקייה מהשחקנים. אני לא סמל, אבל בתוך חדר ההלבשה הייתי מאוד דומיננטי לטובה, לחיוב. יכול להיות שהוא ראה שאנשים אוהבים אותי, ואני באימונים ובמשחקים צעקתי, צרחתי, והוא לא היה יכול לשמוע אותי יותר".

על הנסיקה של רמזי ספורי: "זו אחת ההפתעות שלי כשחקן. בדרך כלל כששחקן פורץ אתה רואה את זה לפני ומוכן לזה. הוא עושה דברים מדהימים השנה. יש לו מכה ברגל שהיא נגד הטבע, וזה נדיר לשחקן ימני גם במצבים נייחים וגם כשהוא משתחרר באמצע ומרים לעומק. הוא בכושר מצוין והוא המוציא לפועל שלנו היום'".

לסיום, שכטר התייחס לתקופה הקשה במכבי חיפה: "אתה מכיר אוגר שרץ בתוך כלוב? ככה הרגשתי במכבי חיפה. קודם כל אני לוקח את זה על עצמי, יכול להיות שהקבוצה, המערכת לא הייתה מספיק, זרים, ישראלים, החיבור, קללה…הייתי במקומות שלא הייתי טוב, אבל שם לא הייתי אני. אני נוסע באוטו לא שמח וחוזר לא שמח. אין לי כלום נגד אף אחד, לא הצלחתי ולא הבאתי את עצמי בחיפה".