"אם הייתי נשאר בבית"ר, הייתי יכול להפוך לסמל"

1. המספרת בבאר שבע: "לא הבנתי מה עובר עליי"

"זה היה משחק נגד הפועל חיפה, עליתי מהספסל בדקה 70 בערך, ב-0:0, כשאנחנו נאבקים על האליפות. אני מקבל כדור ממליקסון, מחזיר לו עם החזה, הוא מחזיר לי בגובה, אני עולה לנגיחה בתוך הרחבה, אני רואה את מליקסון מולי וכיף לפרגן לו, אבל בסיטואציה שהייתי בה אמרתי שאני עושה משהו אחר, שאני הולך למספרת. הלכתי על זה והכדור יצא מושלם, פגע קצת במשקוף וירד לשער. זה היה אחרי תקופה ארוכה שלא הבקעתי, הייתי בטירוף, הורדתי חולצה, את ה-GPS, רציתי להוריד הכל, לא הבנתי מה עובר עליי. מאז שאתה ילד אתה חולם על גול במספרת, אז לעשות את זה בסיטואציה כזאת? זה חלום, ולעשות את זה במשחק כזה, בטירוף כזה, אחרי כזאת בצורת, זה רגע שלא אשכח כל החיים".

2. שלושער מול אזרבייג'ן: "מרגיש פספוס בנבחרת"

"הייתי שחקן צעיר שהוזמן לנבחרת, כולי בהתרגשות, והבקעתי שלושער במשחק הבכורה. רק אני וזאהי ארמלי עשינו את זה. לכבוש במדים הלאומיים זה כבוד גדול, רגע גדול בקריירה. לא משנה נגד מי, אפילו באימון קשה לכבוש שלושער וזאת הייתה הרגשה מדהימה. בגדול, אני תמיד מרגיש שהייתי שווה יותר בנבחרת, יש כאן פספוס. היו לי 14 הופעות, אבל לא קיבלתי זימונים גם בתקופות טובות. הייתי יכול להיות יותר דומיננטי, להיות חלוץ מוביל בנבחרת".

3. המעבר לבלגיה: "היה שם משהו מעבר לכדורגל"

"חלום של כל שחקן לצאת לאירופה, ואני הגשמתי את החלום. נהניתי מאוד. איפה ששיחקתי כבשתי שערים, השאיפה הייתה להתקדם משם לליגה בכירה יותר, אבל זה לא קרה. השנה הראשונה בגנט הייתה מצוינת, אבל אחרי שהוחלף מאמן היו שם דברים הזויים – אתה לא מתלבש או לא משחק כשאין חלוצים בסגל, כל מיני דברים הזויים. היה שם משהו מעבר לכדורגל. עדיין, יכולתי להתקדם יותר, אבל אני תמיד גאה על הקריירה שם".

4. המשחק מול מאלמו: "עובר לך שחור בעיניים"

"הייתי שחקן צעיר שהגיע למכבי חיפה, ונכנסתי כמחליף במשחק סופר חשוב עבור המועדון. אתה יודע שתיקו או ניצחון יעביר אותך לשלב הבא. אתה שם גול גדול מול בלומפילד מלא, גול קשה, מוריד חולצה ומקבל צהוב. אחרי זה הרמה לרחבה, הכדור כבר היה בחוץ, נגעתי ביד מעבר לצד באטרף כדי שימשיכו את המשחק, וקיבלתי אדום. ישבתי בצד עם דמעות בעיניים, ואחר כך ספגנו גול קריטי עבור המועדון ועבור הקבוצה, הפסדנו המון כסף למועדון ואתה יודע שיש לך חלק בזה. עובר לך שחור בעיניים, אתה מבין את ההשלכות. זה ליווה אותי תקופה וגם אחרי שהתאוששתי ידעתי שיש לי חוב שאני צריך להחזיר".

5. שער בפלייאוף ליגת האלופות באוסטריה: "סגרתי את הפינה ממאלמו"

"זה היה נגד זלצבורג. גם במשחק הזה נכנסתי כמחליף ב-1:1, בעוד משחק סופר חשוב עבור המועדון. גם כאן ידעתי שתיקו זאת תוצאה טובה לקראת הגומלין. קיבלתי כדור ברחבה מרפאלוב בזווית לא קלה מול השוער, הרמתי את הראש ובעטתי בשכל ובחכמה לפינה הרחוקה. שער כמו שחלוץ צריך לסיים. נכנסתי לאטרף, רצתי לצד השני של המגרש לעבר האוהדים, 1:2 לנו. הגעתי בסיום לחדר במלון כל כך מבסוט, הרגשתי שהחזרתי את החוב ממאלמו. זה ליווה אותי המון זמן והייתי חייב את זה לעצמי. הרגשתי בעננים, רגע גדול לסגור את הפינה הזאת, עשיתי את זה בגדול".

6. השוואת השיא של אלון מזרחי – 28 שערים בעונה אחת: "נתונים טובים משל זהבי"

"עונה לפני כן הייתי כמה חודשים בהפועל תל אביב, ואמרתי שהעונה הזו תיראה אחרת לגמרי. עשיתי הכנה מצוינת בקיץ, רק עבודה. לקח קצת זמן עד שהסכר נפתח, אבל לאט לאט זה בא בצרורות. כבשתי 28 שערים ובחלק מהמשחקים עליתי כמחליף. בחלקים מסוימים בעונה בכלל הייתי פצוע. ביחס של גול לדקות משחק, הנתונים שלי טובים יותר משל אלון מזרחי או אפילו מהעונה שערן זהבי כבש 31 שערים. אני זוכר שעשו כתבות גם באירופה על כמות השערים שלי ביחס לדקות משחק, זה היה כבוד גדול. מה שהיה חסר באותה עונה כדי שתהיה מושלמת זה הגול ה-29 נגד בני יהודה שהייתה מסדרת למכבי חיפה אליפות".

7. בית"ר ירושלים – משער הבכורה עד קיבוץ עינת: "הייתי יכול להפוך לסמל"

"הגעתי באמצע העונה מטוברוק, ילד בן 17, חנן אזולאי היה אז המאמן. אני מגיע מבית ספר למועדון ענק כמו בית"ר, בטירוף, אתה מסתכל ורואה שחקנים שגדלת עליהם. פתאום מכניסים אותך למערכה בתור מחליף נגד אשדוד בחוץ, ילד עם קוצים שמתלהב שבכלל נותנים לו לשחק, בדקות הראשונות רק עשיתי גליצ'ים כדי להוכיח את עצמי. פתאום הייתה הרמה לרחבה, אני עולה ונותן גול, מקבל גם בוקס לעין תוך כדי, אבל לא רואה בעיניים ורץ לקהל. שם גם הם התחילו להתאהב בי, זה היה משהו שלא קורה הרבה, חיבור מטורף עם קהל אדיר, בתוך זמן מאוד קצר לשחקן צעיר שבא מבחוץ פתאום היו השוואות לאלי אוחנה, אנשים מעריצים אותך, כל התקשורת עליי כחלוץ הבא. זה היה כבוד שאי אפשר להסביר אותו.

"ואז משום מקום מעבירים אותי להפועל פתח תקוה, בשיא האהבה של הקהל, עם כל הטירוף, מחליטים בשבילך מכורח הסכם שהמועדון הגיע אליו עם אריק איזיקוביץ', ואני צריך למחרת להגיע לאימון של הפועל פתח תקוה. אימון ראשון בפתח תקוה בקיבוץ עינת, עשרות אוהדים של בית"ר אומרים לי 'תרד'. אני על סף דמעות, מסמן להם עם הידיים שאני רוצה רק בית"ר ואני לא יודע מה לעשות, אבל אל תדאגו, אני אעשה הכל כדי לחזור. אחרי חימום של כמה דקות לא יכולתי וירדתי לחדר ההלבשה, לא ידעתי איך אני יוצא מזה, אבל עדיין הייתי בטוח שזה זמני ושאוטוטו אני חוזר לבית"ר. באמת עשיתי הכל כדי לחזור, הפכתי עולמות, מאיר שמיר כבר הסכים, אבל פניג'ל אמר לו שהוא לא רוצה לשלם לאיזיקוביץ' ולקבל אותי חזרה, שאין להם כסף. תמיד עובר לי בראש מה היה קורה אם הייתי נשאר בבית"ר. היו אחרי זה שנים גדולות, אבל אם הייתי נשאר אולי הייתי היום אחד הסמלים של המועדון. זה היה יכול להיות משהו מיוחד, אבל זה לא היה תלוי בי".

8. פאס פאס איטס א קאם: "תמיד אישאר גאה ברגע הזה"

"אתה מגיע למדינה זרה, בלי לדבר אנגלית, הגיע תורך לדבר, המאמן שולח אותך לדבר ואתה הולך, מנסה לעשות את הכי טוב שלך. חשבתי שעבר בסדר, אבל אחרי יום-יומיים אני רואה את החגיגות. ערוץ 10, ערוץ 2, לא הבנתי מה עובר עליי, עליהום מטורף ומהר מאוד גם הצעות לפרסומות באנגלית. לא הבנתי מה עשיתי ומה קורה כאן. עד היום אני אומר – אני לא מתבייש שעשיתי את זה, אפילו גאה. לא ידעתי אנגלית טוב, אבל הלכתי עם ביטחון. הגעתי לחו"ל בלי אנגלית וכמה חודשים לפני הריאיון הזה התחלתי ללמוד. אני תמיד אישאר גאה ברגע הזה. וכל עוד מדברים עליי וזה מעניין את כולם, זה טוב".

9. שער ההישארות בהפועל חיפה: "הייתי חייב להחזיר ליואב על האמון"

"הייתה תקופה שיואב כץ עמד לעזוב את הארץ ולא ידע מתי יחזור, הוא עשה אסיפה לשחקנים ואמר, 'שלומי, אני סומך עליך שתשאיר אותנו בליגה'. אנחנו מגיעים למשחק קריטי עבור המועדון נגד בני יהודה שחייבים לנצח. הולך קשה, אתה בפיגור, ופתאום מגיע מהלך שבעטתי מזווית 0 כדור שנכנס ולמעשה השווה ל-1:1 והשאיר את הקבוצה בליגה. זה היה כל כך חשוב לי בשביל יואב, לא הלך לי בהתחלת השנה והוא כל כך האמין בי וסמך עליי. בעלים שאומר לך דבר כזה ליד כולם בתקופה קשה – אתה חייב להחזיר לו בגדול".

10. האליפות שהלכה: "החגיגות של הפועל היו על הראש שלי"

"זו לא בני יהודה, אנחנו הפסדנו את האליפות במו רגלינו. לא הלך כלום, מהשנייה הראשונה רק מחטיאים, רן קדוש תופס יום גדול, אתה בפיגור ו'יושב' על בני יהודה וכלום לא הולך. הצלחנו להשוות, אבל כלום לא הלך. דבר כזה לא יכול לקרות – גם הקיזוז, גם צברנו יותר נקודות, גם הפועל תל אביב מנצחת את בית"ר בטדי בדקה ה-92 בצורה בלתי נתפסת, הכל הלך הפוך. איך שנגמר המשחק האוזניים ישר הופנו לטדי, אתה מבין מה קורה וכולם על הדשא גמורים, אתה לא מעכל שזה קרה, עד היום אני לא מעכל. יכולים לקרות דברים בכדורגל אבל כאלה דברים? תחבר את כל האירועים שקרו באותו יום ובאותה עונה, וזה בלתי נתפס. הכי גרוע שבאותה תקופה גרתי ליד פארק הירקון בתל אביב, חזרתי הביתה והחגיגות של הפועל היו על הראש שלי, שמעתי הכל וזה קרע לי את הנשמה".