בשורה מצוינת לשוחרי הספורט בישראל: ההתאחדות לכדורגל החליטה השבוע שבסמכותה לפעול משפטית נגד אוהדים שמתפרעים ביציעים. על פי חוות הדעת המשפטית של עו"ד עמית פינס, כפי שהוצגה להנהלת ההתאחדות ביום שני השבוע, יוכל הגוף שמנהל את הכדורגל בישראל, לתבוע באופן אזרחי אוהדים שהורשעו במעשים פליליים במגרשי הכדורגל או בסביבתם. ההחלטה בעניין אושרה פה אחד על ידי הנהלת ההתאחדות.
לנו, אוהדי הספורט שומרי החוק, לא נותר אלא לברך. הנה ההתאחדות לכדורגל מגינה על המותג האהוב כל כך. רק שיש בעיה אחת, קלה. קלילה אפילו. מספר ימים לפני ההצבעה החשובה כל כך נחשפנו לאירוע הממלכתי, המכובד והספורטיבי שבמסגרתו מאמן מכבי פתח תקוה – כלומר, בעל תפקיד בכיר בקבוצה בליגת העל – איים מול מצלמות על אוהד.
מספר ימים אחר כך הגיע תורו של בן משפחה אחר, תמיר לוזון, מאמן קבוצת הנוער המשפחתית, שאחרי משחק מול הפועל רמת גן תקף מילולית את שחקני היריבה. אחלה דוגמה, יופי של חינוך, מעניין מה יש לתובע ההתאחדות להגיד על זה.
השורה התחתונה היא פשוטה: המהלך של ההתאחדות הוא מבורך, וחשוב שיהיו צעדים הרתעתיים נגד אוהדים שמתפרעים בכדורגל או סביב הכדורגל. אבל תתכבד ההתאחדות ותעשה נאה דורש ונאה מקיים בכל הקשור למתפרעים אינהאוס, כלומר בעלי תפקיד בכדורגל.
ועוד קצת לוזונים: אפשר היה לקרוא השבוע אצל השופרות של המשפחה איך מי שאשמים בקריסה של הקבוצה הם האוהדים. מרגיש קצת מוזר להתמודד עם הטענה שכמות אנשים שלא ממלאת מיניבוס יכולה להפיל קבוצת כדורגל שלמה בליגת העל, אבל יאללה, ננסה, מה יש להפסיד: מה הסיכוי שהלוזונים קרסו בגלל קללות מהיציע ובגלל אוהדים שצילמו את גיא לוזון משתולל ואז גם הפיצו את הסרטון, ולא משום שכל שחקני המפתח מהעונה שעברה שוחררו והקבוצה נחלשה משמעותית?
כמובן שאם נצמדים לטענות מקצועיות, אז צריך לייחס את האחריות לטעויות האלה לאנשים שפחות כיף להתעסק איתם – אבי לוזון למשל, שזכה גם כאן לשבחים אחרי שליטש ומכר את היהלום ששמו ליאל עבדה. אבל גם העובדה שלא נעים להעביר ביקורת על המשפחה הלוחמת לא אמורה לשחרר אותם מאחריות – אבי שחרר ומכר, גיא זרם עם זה – בכל קבוצה נורמלית אחרת המאמן היה עולה על בריקדות כבר בקיץ ולא מגיע לסוף דצמבר עם 20 אחוזי הצלחה ואז מתפטר במין פסיב-אגרסיב לא ברור.
את הטעות הזו של הלוזונים עוד אפשר לתקן – לדעתי האישית אפשר היה לעשות את זה גם עם גיא על הקווים – באמצעות רכש בינואר. כלומר, עכשיו מתחיל המבחן האמיתי של אבי לוזון. רק חבל שבינתיים מי שסופגים את האש על הטעויות שלו הם האוהדים של הקבוצה (כולל אלה שנסעו לקרית שמונה ביום של סופה באמצע שבוע).
ואם כבר טעויות, השבוע הזה עמד בסימן הפשלה של זיו אריה וצוות האימון של הפועל ירושלים בדרבי. נכון, זה לא אמור לקרות בליגה מקצוענית (וגם לא בליגה נמוכה, האמת), ונכון, כולנו טועים מפעם לפעם כי אנחנו כולה בני אדם, אבל וואללה – מזיו אריה אפשר היה לצפות ליותר. בכל זאת, מדובר בבנאדם שבכל פעם שהוא מדבר אתה שומע ילד שמשחק בפלייסטיישן על רמה 1 ותוך כדי מתווך לעצמו את האירועים דרך משקפת מאוד סלקטיבית.
מי שלא מכיר את הליגה הישראלית ושומע רק את זיו אריה, בטוח שהפועל ירושלים משחקת מה שנקרא בשייע פייגנבוימית מדוברת "כדורגל טוטאל", שזו אחת הקבוצות המסודרות והמאורגנות בליגה מבחינת טקטיקה, ושבעצם מדובר בפרשן כדורגל שהתברג, אלוהים יודע איך, למשרת אימון בליגת העל.
בקיצור, נראה שאריה לא הכי מחובר למציאות, ואוחז בכל הנאיביות ויכולת הערבוב של מאמנים שמורידים קבוצות ליגה בסופו של דבר. והנה, נקרתה בפני הנהלת הפועל ירושלים הזדמנות יקרה מפז, כשאחרי הטעות בדרבי אריה הגיש את התפטרותו. זו הייתה הזדמנות נהדרת להיפרד יפה, בלי טינה, להביא מישהו שכנראה קצת יותר מתאים לסיטואציה שבה הפועל ירושלים נמצאת כרגע בטבלה. החבר'ה בהנהלה בחרו לדחות את התפטרותו של אריה, והנה הם צועדים יד ביד אל עבר ינואר הקר. קל זה לא יהיה.
