1.
אם בבית"ר ירושלים דיברו לפני המשחק נגד אשדוד על ניצחון שיביא לבריחה מהתחתית, אחרי המשחק הציפיות כבר היו אחרות. זה לא רק שבבית"ר מבינים שהקבוצה תהיה בתחתית עד סוף העונה, איתמר ניצן אמר אתמול (ראשון) את מה שמרגיש כל מי שקשור במועדון הזה, וזאת העובדה שמדובר בקבוצה החלשה בליגה, שקשה לראות כיצד היא שורדת בליגת העל.
גורמים במועדון אמרו בסיום ש"זה מהרגעים הכי מבישים של בית"ר, אחד המשחקים הגרועים בתולדות המועדון, מול אשדוד להתבטל ככה בבית? אם לא איתמר ניצן זה היה נגמר 4 או 5, איך אפשר להיראות ככה? אז מה אם יש בעיות, איפה הכבוד העצמי של כל אחד ואחד לקריירה שלו?".
יוסי מזרחי הרגיש לאן זה הולך יום לפני המשחק וזרק במהלך האימון: "מה זה, כל אחד היה קצת פצוע או חולה ועושה טובה שהוא משחק? איך אפשר להתמודד ככה שכל הקבוצות בתחתית נותנות את הדם? שכל אחד ייקח את עצמו בידיים".
הדברים של מזרחי לא עזרו יותר מדי. במחצית המאמן זעם על שחקניו: "אתם חסרי מודעות לאיך שאתם נראים, זאת פשוט בושה שאני לא זוכר כמותה, לא לרוץ, לא להילחם, אתם מבינים בכלל איפה אתם נמצאים?". לאחר שמזרחי סיים התחילו השחקנים גם בחילופי האשמות ועצבים שנמשכו כמעט עד העליה לחצי השני.
2.
הבעיה היא שעם כל הטענות לשחקנים, הגיע הזמן שבבית"ר יבינו שהתהליך הזה התחיל מהראש. הבעלים נוטש, ממנה נאמן שנותן לאי וודאות להיכנס לתוך חלון ההעברות, שחקנים שומעים שאוטוטו קיצוצים, שחרורים, אולי חדלות פרעון, כל היום הם מול הסוכנים ומאמני יריבות שמדליקים אותם. המצב הזה מייצר אנדרלמוסיה, שמקשה מאוד לפקס את השחקנים על ההצלחה של בית"ר ירושלים.
לדוגמה, לפני המשחק קלט אחד מעובדי המועדון את אחד השחקנים מדבר עם הסוכן שלו, הוא העיר לשחקן שיתרכז במשחק ונענה: "אני מתרכז, אבל צריך גם לדאוג לעצמי. כשחוגג רצה אותי הוא התקשר אליי במיוחד ואמר שהוא בונה עליי, עכשיו לאף אחד לא אכפת מה יהיה איתי. אני רוצה לעזור לבית"ר אבל מבולבל בראש, הכל כאן בלאגן".
ושלא תהיה טעות, בית"ר קבוצה חלשה בכל מקרה. יש שמות על הנייר אבל אף אחד לא באמת יודע לעמוד בלחץ או מנסה לקחת מנהיגות. יוסי מזרחי כל כך רוצה שינקוביץ' ייקח אותה, אך המונטנגרי מתעקש שלא. ממיכאל אוחנה מבקשים כבר חודש לפתוח בהרכב אך הוא מחליט שהוא רק עולה מהספסל. לא מעט שחקנים לא מתאימים כלל לרמות הלחץ של בית"ר. כל שחקן שני שמוחלף בועט בבקבוקים או יורד לחדר ההלבשה, וזה הדבר הכי גרוע שיצרה הסיטואציה הזאת – היום כל שחקן מרגיש מעל המועדון, סוג של "עושה טובה" שהוא נשאר, וזאת כנראה הבעיה הכי גדולה של הקבוצה הרבה לפני החלק המקצועי.
3.
איך יוצאים מזה? אולי טוב שזה קרה לבית"ר עכשיו. עסקת המכירה תקועה כרגע, אם וכאשר זה ייקח עוד כמה שבועות, עד אז בית"ר חייבת להתחיל בתכנית החירום, וזה מה שיקרה כבר בימים הקרובים. קיצוצים, שחרורים נקודתיים (ג'סי כבר קיבל הודעה) וניסיון לייצר איזשהו תסריט שבסופו הקבוצה גם תוכל להתחזק בשחקן או שניים בסיום החלון. זה נשמע בלתי אפשרי אבל זה האתגר של יונגר והנהלת המועדון, אחרת קשה יהיה לשרוד בליגה.
ג'וסואה מחיאס, שאמור היה לנחות בישראל, מעכב את הגעתו בטענה לעניינים פרוצדוריאליים ובמועדון כועסים על הבלם מונצואלה, שבכל מקרה לא יהיה כשיר לפני פברואר. בשורה כלכלית טובה עשויה להגיע לבית"ר מכיוון מתאוסיניו, כאשר המועדון משלם כ-12 אלף יורו משכרו בכל חודש, אך השחקן צפוי לעזוב את אשדוד ולעבור לברזיל לקבוצה שתממן את כל שכרו ותחסוך את החלק של בית"ר.
4.
יש לא מעט אוהדים של בית"ר שהרימו ידיים, כבר לא רואים ירידת ליגה כאסון, ומבחינתם אחרי השנים האחרונות בליגת העל, אולי לא נורא לרדת להיבנות מחדש. אלה שעדיין מאמינים ומגיעים, לא מבינים את התמיכה שהשחקנים זקוקים לה. השחקנים במצב עדין, חלקם לא עומדים בלחץ או לא רוצים להיות במועדון, זה לא עוזר לקלל כל המשחק, לשרוק בוז, לקרוא כל רבע שעה "אין לכם כבוד" ו"תורידו את החולצות". וכמובן יש את הצד הגזעני של אלה שרק מחכים להתחיל עם קאמסו מארה בשריקות בוז ונהמות.
כמעט אף שחקן בבית"ר לא גדל ביציע המזרחי או בעל סנטימנטים יוצאי דופן, ואם הקהל לא יכבד אותם הוא יקבל מהם הרבה פחות. הקהל של בית"ר הוא היתרון הכי גדול שלה בקרבות התחתית, אם הוא יבין את המשמעות שלו ומה באמת יגרום לשחקנים להרגיש חוסן ותמיכה, זה הסיכוי הכי גדול של הקבוצה הזאת להישאר בליגה.
