1. ביום חמישי הגרילה מכבי תל אביב יריבה מליגה א' ברבע גמר גביע המדינה. כהכנה למפגש הענקים הזה, התמודדה מכבי מול עוד קבוצת ליגה א', הפועל ירושלים, והתברר לה כי החיים קשים. ירושלים שיחקה כמו קבוצה מליגה שלישית שפוגשת קבוצה בליגה ראשונה – לא שיחקה. הצטופפה, ניסתה לעכב את המשחק, יצאה להתקפות מעבר באיטיות שאפילו בליגה א' אין כמוה. כשזיו אריה דיבר בסיום המשחק על מכבי, הוא כמעט טרף את המראיין רענן ברנובסקי, איך הוא מעז: זו מכבי תל אביב!
להזכירכם, עד אתמול הפרידו בין מכבי תל אביב להפועל ירושלים 13 נקודות, בדיוק הפער שהפריד בין מכבי תל אביב למכבי חיפה, ואני לא זוכר את זיו אריה מדבר ככה על מכבי חיפה, האמת שגם לא את מלאדן קרסטאיץ' (או את המתורגמן שלו).
המאמן הלא שגרתי של ירושלים, סוג של מערבב חושים, ניסה לגרום אתמול לתחושה שהוא משחק מול ברצלונה של מסי, כי זו למשל קבוצה שהייתה מסוגלת לנצח קבוצה נחותה ממנה בתוספת הזמן עם עשרה שחקנים. מכבי תל אביב הייתה אתמול הקבוצה הראשונה בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי שכבשה שני שערים בתוספת הזמן כשהיא עם 10 שחקנים. זיו אריה התכבד להיות שותף להיסטוריה. לא פלא שהוא חטף שריקות בוז מהקהל הג'נטלמני והמיוחד של הפועל ירושלים. גם הוא מרגיש שעובדים עליו.
למזלו של קרסטאיץ', אין ממנו ציפיות מיוחדות והוא יכול לבנות לאט לאט קבוצה על פי הקונספט שלו. עד עכשיו עדיין לא מרגישים שבסוף העונה לא תוגדר העונה הזו כחלשה בעידן גולדהאר. קרסטאיץ' צריך להביא גביע ולסיים מעל הפועל תל אביב, והמשימה הראשונה נראית פשוטה יותר: בחצי הגמר תחכה לו קבוצה גדולה וכך גם בגמר, ומולן מכבי תל אביב שלו משחקת יותר טוב. מול הקטנות, הפועל תל אביב מסתדרת טוב יותר.
נגיעה קלה באביעד שילוח. זה שהוא שופט חלש, אין אוהד כדורגל – שמבדיל בין שילוח לשטייף או לזטלמן – שלא יודע. העניין הוא שהיו אתמול על המגרש קוון, שופט רביעי וגם בעמדת ה-VAR היו יכולים לראות ולקשקש לו (גם אם אסור להתערב) במערכת השמע. איש מהם לא פצה פה כדי להזכיר לאביעד שילוח שגיא בדש בעט במתן חוזז ולא להיפך. דחילק, תצילו את השופט. כולם נאלמו דום. הם אשמים לא פחות ממנו. מוטב כי ישפטו בשבועות הבאים משחקי תשיעיות, שם ילדים בועטים זה בזה לא מעט ואפשר לתרגל את סדר האירועים.
חשוב גם להזכיר שאביעד שילוח הוא לא השופט היחיד על המוקד אחרי אתמול, אלא גם שלומי בן אברהם שהצליח לראות בבלומפילד פאול של פארליי רוסה ולתת לו צהוב, למרות שלא נגע בדולב אזולאי שהתפתל על הרצפה והציץ מדי פעם לעבר הנעשה, כדי לוודא את הצהוב. אהבתי את המימיקה של אזולאי וגם את הדיאלוגים – שחקן שחקן. בן אברהם היה צריך גם VAR כדי להרחיק את רועי שוקרני למרות שמגן העצם של דורון ליידנר כמעט פגע בו. אין ספק, האיגוד משופע בשופטים חדי עין.
2. יואב תומר הציל את הפועל תל אביב פעמיים בתוספת הזמן, אבל זו לא שיטה, ותומר הוא לא ערן זהבי, עדיין. הפועל תל אביב נמצאת במקום שיוכל להוביל אותה לאירופה (אם תקבל רישיון לכך), אבל קשה לראות בה יציבות שמאפיינת קבוצת צמרת. הפועל נוף הגליל שיחקה אתמול כל כך נכון שאם סתיו נחמני נותן את ה-0-3, זה נגמר בהפרש הזה. הקהל החזיר את הפועל תל אביב למשחק, ולקהל הזה – הנכס הכי גדול של הפועל – מגיע יותר.
נתחיל מזה שלמרות ארבעת הניצחונות הרצופים, צפינו אתמול בשורת המחדלים בסגל הפועל תל אביב העונה. בלי אדי גוטליב, התבררו שני הבלמים הזרים, טראורה וקולו (אל תשאלו איזה בדיחות הריצו אתמול ברשתות דוברי הלדינו על השם הזה) כזרים להגנה. השינוי הגורף בהרכב המחלימים, שהשאיר רק את עומר סניור מחבורת הצעירים שהתענגנו עליה בשבוע שעבר, פגם בתזזיתיות שאפיינה את הפועל תל אביב. דווקא מול קבוצה נחותה, שחקנים צעירים מטשטשים את הזלזול המובנה בקבוצות כאלה. הפועל, בבייס שלה, מתקשה עדיין לעכל את העובדה שהיא קבוצת צמרת ולא תחתית.
בניגוד לזיו אריה שהתבטל אתמול טוטאלית מול מכבי תל אביב, שי ברדה החליט שאם הוא יירד עם נוף הגליל ליגה, הוא לפחות ישחק כדורגל. זה ייתן לו נקודות זכות בג'וב הבא. אתמול הוא יצא עם המחמאות ועם נקודה שצמצמה את הפער בינו לבין המתבטל. כמו שנראית מכבי פתח תקוה לכל אורך העונה, ועם איך שמתנהלת בית"ר ירושלים, יש לו סיכוי להפתיע לא רק את קובי רפואה, אלא את כולנו, בטח עם הרכש שנעשה שם. שי ברדה קורא תיגר לאמרתו של אלון מזרחי (שהיא בכלל של עמנואל שפר) שעדיף לחיות מכוער מאשר למות יפה. ברדה רוצה לחיות יפה. דולצ'ה ויטה.
3. בסוף העונה מכבי פתח תקוה עוד תבכה על שתי הנקודות שאיבדה אתמול בסמי עופר, כי לפגוש את הפועל חיפה במדרון שבו היא מתגלגלת כבר כמה שבועות, זה לקבל יריבה בהזמנה, ואם את זה לא ניצחה מכבי פתח תקוה (שני ניצחונות מ-18 משחקים), מתי היא תנצח? למכבי פתח תקוה אין קהל קנאי (חלק מהקהל פונה נגד הלוזונים), וגם לא מספיק קהל כדי לעשות מבצעי הצלה נוסח בני יהודה. נכון שהפער מחוף מבטחים הוא רק ארבע נקודות ויש גם גורם העונה לשם בית"ר ירושלים, אבל כשניכנס לפלייאוף התחתון וכל משחק יהיה כמו גמר גביע, צריך לנצח, ומכבי פתח תקוה לא מנצחת.
בגלל שוער, בגלל חלוץ, לא חשוב בגלל מה – היא לא מנצחת. ולקהל של הפועל חיפה ששורק בוז לאלישע לוי: מקום שמיני הוא מקום ריאלי למועדון שלא נמצא בין חמש הגדולות, לא בקהל, לא בתקציב, לא ברוח מועדון. אפשר עדיין להגיע לפלייאוף עליון, אבל לא דרך מחאה.
