כדורגל הוא משחק נפלא, תשאלו את אחי נצרת. אתה יכול להוביל 0:2, היריבה בעשרה שחקנים, ועדיין לאבד את היתרון בדקות האחרונות. אתה יכול לדרוס במשחק עונה, להוביל 0:2 במחצית, ושהגיבור שלך בדקות האחרונות יהיה ג'וש כהן.
נתחיל בשורה הכי תחתונה: מכבי חיפה זכתה אתמול באליפות שנייה ברציפות, הטקס ייערך רק לקראת סוף מאי. היא זכתה לא רק בגלל שניצחה 1:2 את הפועל באר שבע בטרנר, ולא בגלל שהובילה ב-0:2 מוחץ וקטלני, אלא כיוון שהחזיקה מעמד מחצית שלמה בעשרה שחקנים וטראומת הרחקה, וסיימה את המחצית השנייה ב-0:0. כוחה של אלופה לא נמדד רק ביכולות ההתקפיות וההגנתיות שלה, אלא בזכות כושר העמידות שלה. ומכבי חיפה עמדה אתמול בכל התנאים במשחק שלה, כי היתרון שלה על פני שאר הליגה שהיא מסתגלת לתנאים, ושומרת על הפאסון.
מה שהכריע את משחק העונה הייתה הגישה. הפועל באר שבע ראתה במשחק הזה הזדמנות להפוך את הקערה, צומת דרכים חשוב מאוד בחזרה לפסגת הכדורגל, הוכחה ניצחת לעליונות של הסגל שלה, אולי גם שובו של טרנר המלא להטיל מורא על היריבה.
מכבי חיפה לא ראתה כלום, היא באה לשחק את המשחק שלה, שמרה על פאסון. הנה, הפועל באר שבע ניצחה בסיבוב הראשון גם את מכבי תל אביב וגם את מכבי חיפה והגיעה למשחק הזה בפיגור נקודה. ברק בכר מבין – וזה ניסיון של זוכה באליפויות שבגיל שלו לא היה לאף אחד בהיסטוריה – שבאליפות זוכה מי שתזכה בהכי הרבה נקודות, ולא מי שתנצח רק משחקי עונה. ולכן, אין אצלו משחקי עונה, בטח לא במחזור 18.
מאז המשחק ביניהן בחיפה במחזור החמישי התקיימו 13 משחקי ליגה, באר שבע לקחה בהם 29 נקודות (אחוז הצלחה נאה של 74.4) בעוד שמכבי חיפה לקחה 37 נקודות, 8 נקודות יותר מבאר שבע, 12 ניצחונות ותיקו, 94.9 אחוזי הצלחה. היא גם כבשה 42 שערים בסיבוב המדומה הזה, לעומת 22 של באר שבע. אין דרך אחרת לתאר הבדלים כמו שורת המספרים הזו. ובכל זאת, היו מקרים בהיסטוריה שבהם היעיל הכריע את הנוצץ. זהו, שכאן היעיל הוא גם הנוצץ.
חיפה שיחקה ללא התרגשות, לא הרגשת משקולות על הרגליים. ההרכב המוזר שבו חוסה רודריגס מגן שמאלי ושון גולדברג בלם במערך של 4 שחקני הגנה, הוכיח שלא משנה איך תעמוד, אלא כיצד תשחק. נכון, אצילי עשה ז'ינולה והשער השני היה עצמי וספק אם היה נכנס אחרת, אבל זה לא משנה את העובדה שחיפה העלימה את באר שבע, חיסלה אותה, שיחקה נגדה כאילו מדובר בביקור בנוף הגליל.
השער של באר שבע – טעות של דולב חזיזה שדרך על הבלטה של רז מאיר, לא פחות מזו של ג'וש כהן שתפס אוויר – הגיע משום מקום, תוסיפו את ההרחקה, ואת ההתנהגות הבעייתית של ברק בכר ששדירה לשחקנים שלו איבוד פאסון, ועדיין באר שבע לא הצליחה לחזור למשחק. אי אפשר לנצח משחק עונה כששלושת הכלים המרכזיים שלך העונה – בלם, קשר וחלוץ; ויטור, ספורי ורוקאביצה – לא טובים.
נהוג לומר שהמשחק הזה הוכרע במחצית הראשונה, אבל הוא הוכרע למעשה כבר בחדרי ההלבשה בכפר גלים, כבר בשיחות עם המאמנים המנטליים, שם נבנה האופי של השחקן, שם נרקמת אליפות.
האירוע במרכזי במשחק הזה התרחש בכלל במחצית. על פי דוח השופט רועי ריינשרייבר הטיח רז מאיר באנשי הפועל באר שבע "כולכם קוקסינלים". על פי הנאמר לריינשרייבר, רז מאיר עבר על תת סעיף בחוקת השיפוט: "שימוש תוקפני בהערות פוגעניות ומעליבות". לא דחף, אלא ניאץ. התפיסה לפיה קללות פוגעניות מתסיסה את הרוחות פוגעת בסדר ובמשמעת עומדת מאחרי ההרחקה הלא שגרתית הזו.
עכשיו השאלה, למה תקרית במסדרונות חדר ההלבשה, שלא נראית לציבור, שאין בה אלימות פיזית אלא מילולית בלבד, צריכה לגרום לשופט שלא צפה בה – אלא דווח לו – להרחיק שחקן?
רועי ריינשרייבר הוא השופט הכי טוב בישראל, זו כמובן דעתי, אבל גם באופ"א חושבים שהוא לפחות אחד משני הישראלים הבכירים, כי לצד אוראל גרינפלד, גם ריינשרייבר מפתח קריירה בינלאומית. ריינשרייבר, וזה הוא, פוסק על פי החוקה. אוהד תוקף את ערן זהבי? ברגע שזהבי משיב אש, זה נגמר. שחקן עונה על הגדרות החוקה הבינלאומית ומקלל בדרך שאין להגדירה אחרת מאשר "שימוש תוקפני בהערות פוגעניות ומעליבות", מורחק כבר במחצית, ולא על המגרש.
הסיטואציה הזכירה מאוד את מה שהתרחש בדקה השנייה של גמר גביע המדינה 1991. גיא גת מהפועל פתח תקוה תיקל מאחור בצורה קשה את אייל ברקוביץ' ממכבי חיפה, והשופט עובדיה בן יצחק שלף לו אדום והותיר את פתח תקווה בעשרה שחקנים כמעט מפתיחת המשחק, משחק אותו הפסידה.
אברהם גרנט, אז מאמן פתח תקוה, השתולל, לא נרגע, ובמשך דקות ארוכות התעקש להתעסק רק בזה, בדיוק כמו ברק בכר אתמול. בן יצחק היה אז בשלהי הקריירה שלו, אבל הוא התאפיין בכך שהוציא לפועל הוראות חוקה, בדרך לא פופולרית: הוא הרחיק שחקנים שעמדו בחומה שלא עמדה 9 מטרים מהכדור, העניש קפטנים על עבירות קולקטיביות, וגם הרחיק שחקן הוגן על עבירה קשה מאחור בדקה שנייה בגמר גביע.
אנחנו מקטרים על רמת השיפוט בארץ, על טעויות זיהוי, על פרשנות לא נכונה לנעשה במגרש, על התערבות VAR שאינה במקומה. זה עיוור, זה פנקסן, זה נקמן, זה אין לו מושג. ריינשרייבר שורק לפי הספר. אם על זה נתלונן, מי יישאר לכבות את האור?
#בוקר_טוב לעומר אצילי 🚀🌤 pic.twitter.com/SE1aFBGVEv
— מנהלת הליגות לכדורגל (@IPFL_FOOTBALL) January 18, 2022
עומר אצילי מתעקש לנתץ את התדמית שיצר לעצמו במעשים. כל רגע שהוא על המגרש אתה מוקסם, בטח כשהוא כובש שער מטורף. אבל אצילי מסתובב עם אות קלון על המצח והרגולציה מתקשית להתמודד עם זה. הוא מוסר כמעט בקביעות מכל פרסום שמייצג את הכדורגל הישראלי, הוא תכל'ס מודר מהנבחרת, הוא פרסונה נון-גראטה.
אבל המספרים, ובעיקר היכולת על המגרש, מעמידים את הרגולציה במבוכה. אם לא יתנו לעומר אצילי את תואר כדורגלן העונה, למי יתנו? ונשאלת השאלה בפעם המאה – אצילי יוצר את סימן השאלה – האם אפשר לנתק יכולת מדרך ארץ? אצילי מוכיח שאפשר.
