להציץ מבעד לפאסון: כשבכר נחשף באנושיותו

למחצית השנייה באצטדיון טרנר אתמול (שני) עלה ברק בכר כשמבחינתו העולם כולו נגדו. תחושת הגזל היתה עמוקה, העצבים עלו לטורים גבוהים: אחרי מחצית ראשונה מבריקה, פתאום צץ הכרטיס האדום הזה במנהרת השחקנים. זה יכול להביא כמעט כל מאמן לאבדן של קור הרוח, וכך נוצרה הזדמנות נדירה להציץ מבעד לפאסון המוכר של בכר. מקסים היה לגלות: מאחורי המקצוענות בעבעו אמוציות עמוקות.

כך, כשהוא עצבני, כשעיניו בורקות מכעס, ראשו מסרב להירגע ופיו פולט עוד ועוד הערות זועמות, שקע בכר בתחושת עוול קשה שנעשה לו. כל זה, כזכור, לא פחות ולא יותר מאשר באמצע משחק עונה – משוואה שהיא בדרך כלל מתכון בטוח להפסד. אבל, אצל בכר אין מתכון אפילו לתיקו, גם כשהוא מאבד מהרובוטיות ונחשף באנושיותו.

הרזומה של בכר מראה שהוא מבין ויודע כדורגל ברמות שכנראה לא הכרנו בארץ. בגיל 42 בכר דוהר לעבר האליפות החמישית שלו. שיאים היסטוריים בכדורגל הישראלי עומדים להישבר, מיתוסים יתנפצו בקרוב לרסיסים. דוגמאות: דרור קשטן – שש אליפויות; דוד שוויצר – שש אליפויות; אברם גרנט – חמש אליפויות; שלמה שרף – שלוש אליפויות. אמציה לבקוביץ' – שלוש אליפויות; בכר כבר נוגע בשיאים, מלטף אותם עם מקדמה נדיבה של 25-20 שנים מראש. יש מישהו שמוכן להמר נגד זכיות נוספות של בכר באליפויות במרוצת השנים הבאות?

יש לבכר עיניים שרואות אחרת את המשחק. אתמול, סמוך לפתיחה, הוא עוד עמד רגוע, עטוף בסוג של מעיל דובון בגרסה מודרנית של מותג על, ידיו בתוך כפפות, ארשת פניו לאס וגאס, ביטחון שנרקם בסבלנות אין קץ. שתיים-שלוש מילים עם השופט רועי ריינשרייבר שביקש לתדרך את המאמנים לפני שריקת הפתיחה, הנהון קטן, וזהו, אפשר להתחיל. אבל בכר כנראה כבר ידע: סיכוי טוב שזה יסתיים עוד לפני שיתחיל. בדקה ה-28 ההפרש כבר היה כפול, והקריירה המשיכה לטפס לעבר קצה הפירמידה של המאמנים בישראל.

למשחק העונה הוא עלה ללא מגן שמאלי. ככה פשוט – לא צריך. מגן שמאלי זה כנראה לחלשים. בשביל החלטה כזו צריך תכונות מגוונות מכמה שדות: מוח יצירתי, רעיונאות, אומץ וחוסן נפשי לא לחשבן מה יגידו. ובכן, בואו נאמר ככה – איפה בכר ואיפה מה יגידו.

מנגד, הפועל באר שבע, עם הפסד שני רצוף, נמצאת מילימטר מלהפוך למכבי תל אביב בהיבט הלא נכון. באר שבע עדיין חולמת, אבל כנראה בלי בסיס. רוני לוי שנאחז מתחילת העונה במבחן התוצאה המוצלח מול מבחן הדרך הכושל, הולך ומאבד גם את הצד היפה של המשוואה. בקצב הזה מה יישאר ללוי להציע למועדון חסר הסבלנות שבו הוא עובד?

ההבדל בין לוי לבכר – שני מקצוענים חסרי פשרות – הוא במקוריות ובתעוזה. לוי מנסה בכל פעם לשחזר את מה שהצליח לו בעבר. בכר, לעומתו, מרבה לנסות בכל פעם מחדש דברים שלא ניסה מעולם. אם לוי היה עוזר המאמן של בכר, הוא כנראה היה משתומם מההרכב שבו עלתה אתמול חיפה, אולי היה שואל אותו אם השתגע, מסביר שזה משחק עונה וממש לא זמן טוב לעריכת ניסיונות. נו, אוקיי, בואו נישאר עם זה ששניהם מקצוענים חסרי פשרות.

אפשר להניח שבכר ורוב שחקני חיפה התקשו להירדם אתמול בלילה, ולא בגלל הקרב שמחכה להם במחזור הבא מול תכנית המשחק שמכין להם זיו אריה. בכר ושחקניו עברו אתמול חוויה ששווה פרק יפה בספר של מועדון. הכל הלך נגדם, והם ניצחו את הכל. השער המוזר שספגו, האדום בחדר ההלבשה, הקהל בטרנר – השחקנים של חיפה דיברו בסיום זה על זה במונחים של "גברים", מה בעצם משמעות הסופרלטיב? נדמה כי מעבר לאיכות, חיפה היא אחת הקבוצות עם היחסים הבינאישיים הטובים ביותר בליגה. נחשו מי אחראי גם לזה.