"זו הייתה השטות הגדולה של חיי, עד היום אני מצטער על זה. אמרתי לדאלאס שאני מעדיף לחזור לשמש של ישראל, למכבי נתניה. הם ניסו לשכנע אותי שארוויח אצלם כסף גדול ותמיד אוכל לשוב לישראל. טיפשות על גבי טיפשות. אולי אם הייתי הולך עם הראש ולא עם הלב הייתי מתראיין איתך היום באנגלית".
משה גריאני, היום בן 64, מתגורר במושב גאולים ועובד בנתב"ג במחלקת התעבורה. מסלול החיים שלו, תרתי משמע, יכול היה להיות שונה לחלוטין לו רק היה אומר אז לדאלאס "כן" במקום "לא". זה קרה ב-1981, כששיחק בברייטון האנגלית, קדנציה קצרה שהסתיימה עם משחק אחד בלבד בו שותף. משם הוא בחר לחזור לארץ, למכבי נתניה, מהלך שתגמל אותו מקצועית. כלכלית? זו כבר שאלה אחרת.
גריאני נולד ב-1957 בטבריה. "הוריי עלו לישראל מקהיר מצרים לשיכון ד'. כילד, כמו כולם, עסקנו בעיקר במשחקי כדורגל במרחב הפתוח ביום, ולאור עמודי החשמל מעץ עמוק אל תוך הלילה. אז לא היו לילדים מחשבים וטלפונים, הכדור העגול היה מלך השכונות".
הוא זוכר את אלילי ילדותו מהפועל טבריה הנוסטלגית, ששיחקה בליגה העליונה וגם בליגה השנייה – יעקב גולדפרב, יאז'י סוסנובסקי , וובה רוגוז'ינסקי, האחים פרג', יהודה פדאל, יצחק ניזרי וחבריהם. "ירדנו ברגל מהשכונה, מנסים להתפלח לתוך המגרש ההיסטורי. אלו שנים בלתי נשכחות מהעבר הטברייני".
הוא בחר דווקא במכבי טבריה, בליגה ג'. מפגש במשרדי ההתאחדות לכדורגל סידר לו את מכבי נתניה. "אבא שלי פגש במסדרונות ההתאחדות לכדורגל את עסקן מכבי נתניה ראובן פריזנר. הוא הבטיח לא לפספס ולבדוק את היכולות שלי ככדורגלן. בגיל 16 נרשמתי לפנימייה קדם צבאית בכפר סבא. הוזמנתי להתרשמות אצל המאמן שמואל פרלמן. אחרי מבחן בן 5 דקות, פרלמן אמר לפריזנר לקחת אותי מיד לקבוצה".
ההשראה שלו כילד הייתה מוטל'ה שפיגלר. "רק הוא היה לי בראש, גדול הכדורגלנים שראיתי. יום אחד, בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים, באו לקחת אותי מהפנימייה בכפר סבא למשחק אימון של הנוער נגד הבוגרים. היה לי משחק ענק, עברתי בכדרור ארבעה או חמישה שחקנים והבקעתי. מוטל'ה נכח במשחק וביקש להבין מי זה. הוא הבהיר להנהלה שמקומי בבוגרים".
ומה הייתה עונת הפריצה?
"בעונת השיא 1977/78. לביא הבקיע 16 שערים בליגה, מכנס הוסיף 14 ואני כבשתי תשעה. והייתה גם הזכייה ההיסטורית והיחידה של מכבי נתניה בגביע המדינה. במאי 1978 הגיעו כמעט 50 אלף צופים לרמת גן לגמר נגד בני יהודה. עודד מכנס ואנוכי כבשנו שני שערים בתוך 16 דקות לרשת של השוער וסרשפרונג. בן טובים רק צימק בדקה האחרונה בפנדל, 1:2 בסיום וחגיגה בלתי נשכחת בעיר".
השכר שהרווחתם אז לא היה דומה לכסף של היום.
"אין מה להשוות, שיחקנו כמעט בהתנדבות. השחקנים הבכירים קיבלו חוזה למשך 3 שנים ובסיום קיבלו דירה. דירה הייתה שווה בתחילת שנות השמונים כ-50 אלף דולר, וכשמחלקים זאת לשלוש שנים, זה כמעט כלום בהשוואה להיום".
ואז חלום מתגשם – אתה חותם בברייטון.
"ברייטון באה לישראל וקיימה משחק ידידות נגד נבחרת ישראל באשקלון תחת המאמן ג'ק מנסל. היה לי משחק מצוין, וכבר בסיום בא אלי כדורגלן מכבי תל אביב, האנגלי בארי סילקמן, ואמר לי שהם נדלקו ורוצים להחתים אותי לאלתר, הצעה שאסור לפספס. פניתי ליו"ר מכבי נתניה רוני שר טוב וביקשתי לשמוע את דעתו. נמכרתי תמורת 50 אלף לירות שטרלינג, סכום אדיר".
השכר באנגליה היה גבוה?
"לעומת השכר היום באנגליה? זה כמו גרגר אפונה בשטח של 50 דונם".
ברייטון לא הייתה סיפור הצלחה.
"הגעתי לשם והצטרף גם המגן הנפלא יעקב כהן. שותפתי רק במשחק אחד, נגד סאות'המפטון. למאמן אלן מאלרי לא הייתה סבלנות להתאקלמות שלי. נשלחתי לשחק בקבוצת המילואים".
שם החל הרומן שלו עם דאלאס. "דאלאס שיחקה במפגש ידידות נגד מילואי ברייטון. ניצחנו כמו בשכונה 0:9 וכבשתי 6 שערים. האמריקאים לא הבינו מי מלהטט מולם". באותו ערב קיבל הצעה חסרת תקדים. "הם נפגשו איתי והציעו לי חוזה כספי בליגה בארצות הברית, רצו לרכוש את הכרטיס".
כפי שכבר הבנתם, זה לא קרה. גריאני חזר למכבי נתניה "כמעט באותו סכום שנמכרתי לברייטון". בעונת 81/82 ממש פרחתי, חבל על הזמן. עונה של 0:6 נגד מכבי תל אביב, 1:6 נגד בית"ר ירושלים , 2:5 נגד האלופה הפועל כפר סבא. אלה היו משחקים שבהם אם היינו בועטים בכדור ליציע, הוא היה נכנס לרשת, הכול הלך לנו". אחר כל הגיעה עונת 'נתניה ועוד 15', עונה מדהימה עם כדורגל של כיף תחת שפיגלר".
אבל בנבחרת ישראל היו לך רק 10 משחקים.
"משחק השיא היה באוקטובר 1981 בקדם המונדיאל ברמת גן, נגד נבחרת פורטוגל. ניצחון ענק שלנו 1:4 משלושה שערים של בני טבק וגול של דמתי, הכול במחצית הראשונה".
אחרי עונת 1985 אתה עוזב את נתניה למכבי תל אביב.
"כנראה נגמרו אצלי כל המצברים. מרכז מכבי, שהיה אז הקובע בנושא העברות שחקנים, ביצע סבב משולש בין הקבוצות שכלל את מיקי בן שיטרית, ניסים ברדה ואותי. הגעתי לתל אביב לעמדה של מיקי בן שטרית. זה יצא טוב לכולם".
בגמר הגביע ב-1987 הוא הבקיע לרשת של אבי רן, במשחקו הרשמי האחרון לפני שנהרג בתאונה בכנרת. "הגול הראשון במשחק היה שלי, בנגיחה בדקה ה-54 ממסירה של ארז לולו. אני נזכר ורואה את אבי רן מול העיניים ,זה משחק שנכנס לפנתיאון הכדורגל".
אבל הוא היה שותף גם לרגע פחות נעים, רגע השפל בהיסטוריה של מכבי תל אביב. "כן, שיחקתי ב-10:0 בחיפה. כבר מהפתיחה לא הבנו מה קורה לנו, ירדנו למחצית עם 7:0 משפיל. בכל 9 דקות קיבלנו גול, זו הייתה אם כל התבוסות, משהו לא נורמלי. המאמן גיורא שפיגל לא ביצע שום חילוף כל המשחק" .
כעבור חודש הוא חווה תיקון – זכייה שנייה ברציפות עם מכבי תל אביב בגביע, אחרי 1:2 על הפועל תל אביב בגמר. "זה הוריד מהגב של הקבוצה את העשירייה בקריית אליעזר", הוא נזכר. את הפרק במכבי תל אביב סיים לאחר אותה עונה ("דני לאופר הגיע לניהול, והם הביאו את איציק זוהר ממכבי יפו לעמדה שלי"). הוא עבר למכבי יבנה, איתה החמיץ את העלייה במאבק מול הפועל רמת גן. "שיחקתי בליגות נמוכות כולל קלנסוואה ופרשתי מכדורגל בגיל 37 עם המון זכרונות מהדרך שעשיתי".
