אם נסתכל על ההיסטוריה של העידן החדש בכדורגל הישראלי, שתחילתו בראשית שנות ה-90, בית"ר ירושלים לא אמורה לרדת לליגה הלאומית. לאורך השנים פלירטטו הקבוצות הגדולות (באר שבע נכנסה לקטגוריה רק באמצע העשור הקודם, בעידן אלונה ברקת) עם הירידה ושרדו. הסיבה: יש דינמיקה מסוימת, גם קהל גדול ותומך, ובסופו של דבר הקלפים מסתדרים ו"מוצאים" שתי קבוצות גרועות יותר. הפועל ומכבי תל אביב נאבקו נגד הירידה עד מחזורי הסיום ב-2007/8, בית"ר עצמה קרסה בגלל צירוף הצ'צ'נים אבל נשארה ב-2012/13 ואפילו הפועל תל אביב של 2016/17 לא הייתה נושרת אלמלא הופחתו ממאזנה תשע נקודות, בדומה לעונת הירידה הראשונה שלה, כשגם אז הורדו לה ארבע נקודות.
אלא שהחל מהשבוע שעבר בית"ר ירושלים הנוכחית כבר לא נכנסת לתאוריית ה"יש שתיים גרועות יותר". שחרורם של שלושת הזרים, יחד עם המורל השפוף במועדון, הופכים אותה לקבוצה הכי נחותה בליגת העל, בפער. זה עדיין לא בא לידי ביטוי בטבלה, אבל אם התנאים הנוכחיים לא ישתנו זה בוא יבוא. נכון שמכבי פתח תקווה שקועה עמוק בירכתיים, ואם לקרוא את הייאוש על פניו של אבי לוזון היא לא תתאושש, אבל כפי שנראים פני הדברים גם אם היא תהיה היורדת הבטוחה, אפשר לנחש מי תנשור יחד איתה.
לא ברור אם ומה ישתנה בבית"ר בימים הקרובים. הדיבורים על רכישה או הלוואה מציפים את הרשתות ומפיחים תקווה באוהדים, אבל בפועל שום דבר ממשי לא קורה. "רוב השחקנים לא רוצים להיות כאן וזאת התוצאה", אמר גורם במועדון לאופיר סער לאחר התבוסה המביכה להפועל חיפה. אנחנו מצפים משחקני כדורגל להיות מקצוענים, להילחם עד הסוף גם כשמקצצים להם משכורות וכשהם מתנהלים בתת תנאים, אבל אפשר בהחלט להבין אותם. חשבו על עצמכם בסיטואציה דומה, רואים את הבית בוער ולכם אין יכולת לעשות דבר. כיצד בדיוק תביאו את עצמכם לתפקוד של 100 אחוז?
הצרה לא באה רק מכיוון הקבוצה עצמה. יש בבית"ר לא מעט שחקנים שהקריירה שלהם יכולה להיות מושפעת ישירות מהתקופה הנוכחית. לאופיר קריאף דבר כבר לא ישנה, הוא ממילא בדמדומי הקריירה, אבל שחקנים כמו ירדן שועה, אביאל זרגרי, לירן רוטמן או מקס גרצ'קין לא יוכלו לשאת עוד מפלות כאלה, שיפגמו במעמדם וביכולת לקבל חוזים טובים יותר בעתיד.
בית"ר ירושלים היא מועדון שצריך היום הרבה יותר מהנשמה, אבל אף מכונת אקמו לא נראית באופק.
הגיע הזמן לבידוד וולונטרי
בהמשך לטרנד שפשה, באופן מוצדק לעתים קרובות, להביע תמיהה וגיחוך לגבי החלטות שיפוט שונות, קל ללגלג על ההחלטה של לירן ליאני לציין בדוח את האקט של חאתם עבד אלחמיד – "לחיצת יד חזקה מדי ומבט מאיים". מאחר שכמו במקרה ההרחקה של רז מאיר, לא היינו שם כדי לראות מי צודק יותר ומי פחות, ניתן רק להסתמך על התחושות של השופט ולבחור אם להאמין לו או להאמין שבאמת חיפש את השחקן.
כמובן שהאינסטינקט הוא לומר שליאני הגזים, ולראיה הלגלוג שצמח לממדים עולמיים, אבל לזכותו של השופט ייאמר שפנה לספסל של הפועל באר שבע כבר במחצית הראשונה והזהיר אותם מהמזג של עבד אלחמיד, מה שהוביל להחלפתו בהפסקה. וכאן טמונה הבעיה של הפועל באר שבע עם הכוכב שלה: זו לא פעם ראשונה שהוא מצוין בדוח השיפוט אחרי שריקת הסיום, זו גם לא פעם ראשונה שהוא עולה לא רגוע למשחק. אם זה דניאל בר נתן בפעם אחת או ליאני בפעם אחרת, נטל ההוכחה עליו. הוא הבעיה פה, לא השופט ולא החלטותיו, מגוחכות, לכאורה, ככל שיהיו.
האם כך רוצה עבד אלחמיד שיזכרו אותו? שבמקום קריירה מפוארת בסלטיק ובנבחרת ובורג מרכזי באליפות של הפועל באר שבע, ינציחו לו את הוויכוחים, ההרחקות והעימותים עם רוני לוי? האם הוא עצמו לא ראוי לסיום מפואר יותר? עוד לפני ליאני ולפני המועדון, עדיף לו כעת לעשות חשבון נפש ולהעמיד את עצמו לוועדת משמעת פנימית, אבל באמת פנימית, כי ככל שינקוף הזמן יהיו פחות ופחות סלחניים כלפיו.
נקודת פריצה?
עד לשבת האחרונה מלאדן קרסטאיץ' היה "מר מחצית ראשונה". ברוב המקרים, כשעלתה למחצית השנייה מכבי תל אביב הפסיקה לשחק. כך היה מול מכבי פתח תקווה, מכבי חיפה ובשבוע שעבר נגד מכבי נתניה. אתמול באשדוד זה נראה אחרת. זה לא שהצהובים היו פתאום קבוצה לאליפות, אבל במשך 45 דקות הם היו חדים וממוקדים יותר, בהגנה וגם בהתקפה.
מי שמקבל קרדיט ומוכיח שוב ושוב שהוא ראוי לו הוא עדן שמיר. ראינו כבר אין ספור מצבים שבהם שחקן מקבל כדור במצב כמו זה שהגיע אליו ובועט לשמיים. שמיר הוריד את הגוף בצורה מושלמת ונעץ את הכדור ברשת של סהר חסון, שלוש דקות בלבד אחרי השוויון של טל בן חיים, עוד אחד שמקבל צ'אנסים אצל הסרבי אבל לא תמיד מממש אותם.
מי שמסקרן הוא לא שמיר ולא בן חיים, אלא דווקא השחקן שכבש את השער השלישי במשחק, סטיפה פריצה. עד אתמול הקרואטי כמעט לא קיבל הזדמנויות אצל קרסטאיץ', כשהחילוף הכושל שלו בחיפה בוודאי תרם להגדלת חוסר האמון בו. באשדוד הוא קיבל לראשונה הזדמנות בהרכב, ועל אף שלא ממש השפיע על המשחק, השער שכבש לקראת הסיום הראה את היתרון היחסי שיש לו על הגנות הליגה – משחק ראש משובח והתמצאות ברחבה שמביאים תוצרת.
פריצה, על פי ההתפתחויות, מועמד לעזוב את מכבי תל אביב, אם תצליח להנחית פה זרים אחרים עד תום החלון. במהלך השבועות האחרונים עלו, יחד עם הקרואטי, שמותיהם של ברנדלי קובאס ואדוארדו גררו כמיועדים להחלפה. נדמה שלפני שמכבי תל אביב תוותר על אחת האופציות ההתקפיות, ראוי מבחינתה לדון בהמשך דרכו של אנדרה ז'ראלדש, החולייה החלשה ביותר בהגנה הלא יציבה גם כך שלה. אתמול, כמו בשבוע שעבר, הוא "צילם" את התקפת היריבה בדרך לשער קל. התקפית הוא כמעט לא קיים. זה בהחלט לא ז'ראלדש מתקופת איביץ' ולא נופתע אם בעתיד הקרוב יבוצע שינוי גם בעמדת המגן הימני בקבוצה.
טעון בירור
* בשביל מה היינו צריכים את פגרת השזרוע אם אצטדיון טדי נראה כמו ארגז חול?
* למה השופטים כל כך רחמנים עם גל אראל?
* מה הקטע עם הצהוב השני לאור אינברום?
