בואו של יוסי אבוקסיס לבית"ר ירושלים אמור להעניק לה שקט, לפחות לתקופה הקרובה, ושקט הוא הדבר הכי חשוב לו זקוקה הקבוצה בימים אלה.
בית"ר מצויה באחת מהעונות המטלטלות שידעה זה שנים רבות מאד. זאת משום שמיקומה בתחתית הטבלה עומד בניגוד לציפיותיה להיות לפחות בפליי אוף העליון. בהיותה שם דבר בכדורגל הישראלי, עם זכיות באליפויות ובגביעי המדינה, הכישלונות בליגה זיעזעו את כל המערכת, כולל את אוהדיה, המתקשים להשלים עם המצב. כאשר המאמן ההולנדי ארווין קומאן, ואחריו יוסי מזרחי, הרימו ידיים ועזבו, התברר שמצבה קשה עוד יותר מכפי שנדמה היה על פני השטח. כי אם מזרחי, שהוא בשר מבשרה, החליט שאינו יכול להמשיך, זו הייתה הוכחה חותכת לכך שהקבוצה על הפנים.
מהר מאד התברר שבבית"ר ירושלים יד ימין אינה יודעת מה עושה יד שמאל. השיא הגיע אתמול: שרון מימר העביר אימון אחד, בשעה שהחלו מגעים עם יוסי אבוקסיס, ללמדנו שהבלאגן אכן חוגג. כל קבוצת ספורט זקוקה בראש ובראשונה ליציבות ניהולית. כשזו אינה בנימצא, אין פלא שהמבנה כולו נתון בסכנת קריסה. לי לא ברור מי האיש הקובע בה את הדברים, וספק אם השחקנים יודעים על כך טוב ממני.
פעם היה זה משה דדש, שסיכם דברים על מפית נייר בארוחת צהריים, ובית"ר ירושלים עשתה חיל והצליחה. פעם, ולא לפני שנות דור, גם היה לה הרכב ירושלמי שגדל מלמטה. פעם היו לה גם זרים איכותיים, דוגמת אישטוון פישונט, אישטוון שאלואי, ואישטוון האמר. השלישיה ההונגרית הייתה אהובת הקהל והקבוצה סיפקה את הסחורה.
יוסי אבוקסיס אינו קוסם, אבל כמו יוסי מזרחי גם הוא ידע כשחקן, ימים טובים בבית"ר. שובו לירושלים, הפעם לעמדת המאמן, הוא הסיכוי האחרון שנותר לה העונה כדי להתחיל להראות כקבוצה. למען האמת, הזמן קצר והמלאכה מרובה. העונה, כמאמנה של קבוצת בני יהודה תל אביב, היה אבוקסיס רחוק מאורות הזרקורים, כמובן מפני שהליגה הלאומית בכדורגל תמיד מצויה בצילה של ליגת העל. הסכמתו לאמן את בית"ר ירושלים נובעת מרצונו העז להזכיר לנו שהוא עדיין מאמן בכיר ונחשב בישראל.
גם אי אפשר להתעלם מהעובדה שיוסי עוזב את בני יהודה כאשר הקבוצה מצויה רק במקום ה 6 בטבלת הליגה הלאומית. אם מישהו חשב שתצליח לכבוש בסערה את הפיסגה ולהשאיר אבק לכל האחרות, התברר לה ולאבוקסיס שכלל לא בטוח אם יעלה בידיה לשוב בתום העונה לליגת העל. זו כשלעצמה סיבה טובה לפרידה ממנה. קרוב לוודאי שככל מאמן אחר בארץ, אבוקסיס יודע שלאמן את בית"ר ירושלים, פירושו לאמן קבוצה שמתמיד חרוט על דיגלה כדורגל התקפי, ושהיא בעלת מסורת של הישגים, ואוהדים רבים בכל עיר, עיירה או מושב.
עכשיו הוא נוחת, במודע, היישר לבלאגן, לקבוצה המצויה בסכנת ירידה, ומקבל את ההזדמנות שלו. נמתין בסקרנות לדעת האם יצליח בתפקיד טוב יותר מקודמיו.
מה דעתך על הכתבה?