מאבק פורח: על עוד מעידה של באר שבע ועוד כישלון של בית"ר

1. שלוש מארבע קבוצות התחתית המובהקות – ששתיים מהן תרדנה ליגה – שיחקו אתמול (שבת) במשחקי הכרעה, כלומר משחקים שהן יכולות לנצח. הפועל ירושלים הצליחה לנצח במשחק עיקש והרבה לחימה, ובלי הרבה כדורגל, את מ.ס אשדוד; מכבי פתח תקוה ניצלה מהחלטת VAR מפוקפקת ומפיגור בדקות הסיום וחילצה נקודה ממכבי נתניה הלוהטת, ובית"ר ירושלים, שהביאה אלפי אוהדים לנתניה מול הפועל חדרה חסרת הדאגות, הצליחה להפסיד, או יותר מדויק: לא הצליחה להשוות למרות שהייתה בפיגור בשלב מוקדם יחסים במשחק.

מדובר ברגע מכונן בעונה הזו, שבו שתי העולות החדשות מתמודדות על חייהן מול שני מועדונים שלא מורגלים בדרך כלל להתמקם במקומות דו ספרתיים בטבלה. בית"ר ירושלים לא שיחקה בליגה השנייה מאז 1992, ונאבקה באמת נגד הירידה רק ב-2002, כשעוד ליקקה את פצעי גד זאבי; מכבי פתח תקוה כבר ירדה ליגה פעמיים בעשור האחרון, אבל ארסנל השחקנים שהיא מגדלת בבית אמור היה להנחיל לה רוח מועדון. בפועל, מה שראינו אתמול היה ניתוץ כל המיתוסים האלה.

הפועל ירושלים משחקת עם שחקני בית, ולמרות שרובם שיחקו כל ימי חייהם בצמרת – אם לא בנוער אז בצמרת הליגה הלאומית – הם שיחקו אתמול כאילו הם נלחמים על עתיד המועדון, שחשוב לציין שגם אם יירד, שום דבר לא יקרה לו. הפועל ירושלים שיחקה אתמול כאילו חייהם של כל אוהד ואוהד ביציע תלויים בה. זה היה מופע מרגש של קבוצה שהבינה שאם יש הזדמנות לקחת 3 נקודות זה בערב הזה, מול מ.ס אשדוד, שהיא בטן רכה או קבוצת מרכז טבלה או כזו שאו עכשיו, או שיהיה מאוחר מדי לנצח אותה.

מכבי פתח תקוה שיחקה מול קבוצה שכל מאווייה כרגע זה טירוף חושים. פלייאוף עליון, תחתון, שטויות. באים ליהנות, מביאים קהל, נזכרים בימים של בני לם ועוד 15. ואיכשהוא זה נגמר בתיקו שהוא לא יותר מדי, אבל הוא לפחות משהו.

ואז מגיעה בית"ר ירושלים, שקיבלה זריקת מרץ בדמות יוסי אבוקסיס, מאמן שיודע להתחבר לשחקנים, שנכנס להם למוח ולקרביים, שמייצר רוח חדשה ומולה משחקת הפועל חדרה, שכל שנה אומרים שהיא יורדת ליגה והיא מבטיחה הישארות בערך במחזור ה-20 ומאותו רגע הורסת לכולם את טפסי הווינר. והנה, למרות שקהל הגיע בכמות גדולה מזו שהייתה מגיעה לטדי באירוע מקביל, ונותן אווירה אדירה – שום דבר לא הולך.

כי בית"ר לא נבנתה לשחק במדמנה הזו, כי השחקנים רוצים ולא יכולים, ורובם גם לא יוכלו כי אין לבית"ר סגל שאפשר לייצר ממנו משהו תוך כדי תנועה, ולמרות שיש עוד 10 משחקים, צריכים לקרות כל כך הרבה דברים כדי שבית"ר תתאים את המוטיבציה ליכולת, ואת זה להרכב נכון ויצירתי, ותעשה את זה מול חרב הירידה ותחת לחץ הקהל.

כן, לפעמים כל מה שאנחנו מטיפים על כדורגל – קהילה, רגש, זהות – לא שווה הרבה במבחן המציאות.

2. שני מלכי השערים של הליגה הם עומר אצילי ודין דוד, עם 29 שערים. יש להם יחד גם 12 בישולים. זו מעורבות ב-41 שערים. לשני שחקני הקלאץ' של הפועל באר שבע קוראים ניקיטה רוקאביצה ורמזי ספורי: 15 שערים ו-7 בישולים, ביחד זה 22. כשאתה ניגש להתמודד על אליפות ולייצר ניצחונות, אתה חייב לייצר שערים, והפועל באר שבע לא מייצרת. משהו בבניית הקבוצה נתקע בדרך להתקפה. אלה לא המספרים של רוקאביצה, וספורי הוא קשר.

אז המיצג בראשות הטבלה, שבו באר שבע מפגרת בנקודה ויש לה משחק עודף ממכבי חיפה, הוא מיצג שווא. הפער האמיתי הרבה יותר גדול. גם למכבי חיפה יש בעיות בסגל, אבל יש לה יותר שחקני הכרעה. היא יכולה לאבד את דוניו בגלל אפנדציט ואת חזיזה בגלל פציעה, והיא התחזקה במאוויס צ'יבוטה. בבאר שבע – ממנה נהנתי לא מעט אתמול – יש את אספרייה החורך כאיילה באגף, וספורי האלגנט, ומרטינס הזריז, ושכטר התחבולן ומהספסל עולה אנסה העוקצני, ואין בה כלים כדי לפרק את המוקש ששמו קרית שמונה. זה אמנם יותר ממה שעשתה מולה מכבי חיפה, אבל אלה בדיוק המשחקים שמהם מייצרים מאבק אליפות, כי גם לזה באר שבע לא מסוגלת העונה.

3. מרוב קווים ישרים ואדומים שאיגוד השופטים מיהר לשחרר בצמוד לתמונת רגע המסירה של פארפה גויאגון ליובל שדה, אי אפשר היה להבין מה הוביל את זיו אדלר להחלטה כי היה פה נבדל. הסתכלתי על התמונה: השחקן הרחוק בנבדל, אבל הוא פסיבי, לא מעורב במהלך. ינון אליהו עם רגל שלמה בתוך הרחבה ויובל שדה רק עם היד. מה קובע, מה הפוטו פיניש, למה 3 דקות התעסקו בדקויות האלה, כאשר יש אפילו ספק קל שבקלים, הולכים עם ההתקפה, כי כך רוצים בכדורגל העולמי: גולים. יכול להיות שבגלל שמדובר בקבוצה המצויה במקום האחרון, ועלולה לרדת ליגה?

העובדה כי מדובר בשופט ה-VAR הכי בלתי תלוי – זיו אדלר פרש כבר משיפוט במגרש – ובשופט הליגה הצעיר המבטיח (לטעמי) יגאל פריד, מלחיצה הרבה יותר. טעויות השיפוט שהיו אמורות להיפתר על ידי ה-VAR רק גדלות תחת צילו. אם בסוף העונה הנקודה הזו תשאיר את מכבי פתח תקוה על חשבון קבוצה אחרת, יפטרו את המאמן ולא ישעו את השופטים. נבדל לא היה כאן ופלפולי זרוע-יד-רגל-ברך לא ישכנעו.

4. אני לא יודע עם שילה מיארה, מאמן השוערים של הפועל ירושלים, שכנע את זיו אריה, או שהיה זה המנהל המקצועי שי אהרון, או שזיו אריה שכנע את שניהם, אבל פרויקט גידול שוער הנוער אדבאיו אדליי בן ה-21 הסתיים אתמול בהצבתו של יהונתן שאבי – בדרך כלל שוער משנה בבני יהודה – במקומו של אדליי, והוא סיים עם אפס ספיגות, והקבוצה עם 3 נקודות.

זה נחמד שמביאים שוער מניגריה בגיל 17 ובונים עליו כשוער ראשון ומגיעים איתו לליגת העל, והוא באמת חתולי, אבל הגול שקיבל בשבוע שעבר כשיצא מהשער ואיבד ריכוז, הוא גול שאיתו יורדים ליגה. אז משמח לדעת שבהפועל ירושלים מסוגלים לפעמים לסטות טיפה מהדרך כדי להתקדם למטרה. כבר חשבנו שמדובר בכת סגורה.