שריקת סיוט: השערורייה התורנית של איגוד השופטים

מעניין יהיה לראות, בסוף העונה, מה תהיה מידת ההשפעה של השער שכבשה מכבי נתניה בדקה ה־93 מול מכבי פתח תקוה בשבת האחרונה, ונפסל על ידי השופט יגאל פריד בטענת נבדל, אחרי דקות ארוכות של בדיקה ב-VAR. הרי מישהו יהיה חייב לאכול אותה מהמהלך הזה: אולי נתניה, שלא תגיע לפלייאוף העליון בגלל נקודה חסרה, אבל הרבה יותר הגיוני שהאפקט המשמעותי יהיה בתחתית: האם הלוזונים יישארו בליגה בזכות נקודה שלא היו צריכים לקחת? ואם כן, על חשבון מי זה יבוא?

במשך שנים שמענו על הצורך במערכת אלקטרונית שמאפשרת לשופט מבט רחב, נוסף, מגוון – על אירועים שנויים במחלוקת. האם אנגליה הייתה זוכה במונדיאל ב־1966 אם היה אפשר ללכת ל-VAR? ומה היה עושה צבי עם הגול של גיל לנדאו ב־1986, והאם בכלל היה הולך ל-VAR? ומה היה עולה בגורלו של דייגו ארמנדו מראדונה חודש אחר כך? וכן הלאה וכן הלאה.

אז בשעה טובה, יש מערכת אלקטרונית כזו, אנחנו מכירים אותה כבר כמעט חמש שנים. אבל הנה, בסופו של דבר, אנחנו עם אותה הרגשה בדיוק – אי אפשר לברוח מהטעויות האלה, שמכריעות משחקים ולפעמים יכולות להרוס עונה שלמה לקבוצה (שבכלל לא קשורה לטעות הרלוונטית, לעתים).

בסופו של דבר, גם אלף מסכים לא יצליחו לנתק את הגורם האנושי ובטח שלא לקחת לו את המילה האחרונה. ואם יגאל פריד ראה אופסייד במהלך האחרון של המשחק במושבה בשבת האחרונה – ועוד אחרי שצפה שוב ושוב (ושוב!) בהילוכים חוזרים של המהלך – מה עוד אפשר לעשות? לדעתי הצנועה לא היה שם נבדל, וכל משחקי הסמנטיקה על "היד של השחקן הרחוק במהלך" ביחס "לרגל של שחקן ההגנה הקרוב" הם שטויות מתאמצות שבמקרה הטוב מנסות לחפות על טעות שיכולה להוריד קבוצה ליגה.

בשעות שאחרי הטעות התייצבו פקידי ההתאחדות בתקשורת כדי להסביר למה ההחלטה לפסול את השער נכונה, אף על פי שברור שכל השחקנים עמדו בקו אחד ברגע המכריע של מסירת הכדור. יד של מישהו שמושטת קדימה, מעבר לקו שבו נטועה רגל של שחקן אחר – היא לא יתרון להתקפה. עם כל הכבוד, ויש כבוד. ה-VAR אמור לסנן התחזויות ברחבה, כדורים שעברו את הקו במלוא היקפם, עבירות גסות שנעלמו מעין השופט, שערים שהובקעו ממהלכים שהתחילו באופן לא חוקי וכו'. כל אלה הורסים את המשחק. מה שלא הורס את המשחק זה שערים חוקיים שמובקעים מבלי שיש להתקפה יתרון אמיתי על ההגנה – בדיוק כמו השער של יובל שדה שנלקח ממכבי נתניה בדקה ה־93 של המשחק בשבת.

במשך שנים התלוננו כאן על רמת השופטים בישראל. הנחת העבודה הייתה שכשיגיע ה-VAR, טווח הטעויות יירד משמעותית, משום שלחבר'ה עם המשרוקית יהיה גיבוי טכנולוגי שיעזור להם להימנע מהמבוכות שהם כל כך נהנים לדהור אליהן בשמחה כמעט מדי שבת. אבל גם עכשיו, כשהטכנולוגיה כבר פה, והם נעזרים בה אל מול עינינו המשתאות – הם ממשיכים לטעות.

אי אפשר להגיד שאיגוד השופטים לא משקיע בחבר'ה האלה. מה שכן אפשר להגיד, זה שלפעמים מתקבלת התחושה שיש כאלה שנזרקים מהר מדי למעלה, או מקבלים ליטופים סלחניים על טעויות מחפירות שהם מבצעים. הדבר בולט במיוחד במשחקי הליגה הלאומית (נטולת ה-VAR) – אליה מוגלים מדי פעם החבר'ה שחטאו בליגת העל. השופטים האלה, שמתגלגלים לליגת המשנה עד שכל הכעסנים בתקשורת יפסיקו לצרוח, לא מפיקים כלום מה"עונש" שהם זוכים לו. ואז הם חוזרים אל הבמה המרכזית מבלי שלמדו שום לקח או הסיקו שום מסקנה.

לטעות כמו של יגאל פריד בשבת האחרונה יכולה להיות השפעה של מיליוני שקלים על הקבוצה שתרד ליגה בסוף העונה. אף אחד, כמובן, לא יגלגל אליו או עליו את עלות הנזק שעלול להיגרם, במידה שאכן ייגרם כזה. אבל אם פעם אחת, אפילו אחת, שופט יקבל בראש – מקצועית! – על טעות שמכריעה לא רק גורל של משחק אלא, אולי, זהות של קבוצה שנושרת מהליגה, ולא רק יישלח לשפוט במשך שבועיים את ריינה נגד עפולה, יתחיל פה תהליך של הרתעה, למידה ולקיחת אחריות