"כמעט 40 שנים עברו והמשחק הזה עדיין בוער בי. כולם מדברים על גול היד של גילי לנדאו מעל אבי כהן, אבל באותו מהלך מוקדם הייתה עוד נגיעת יד ברורה של לנדאו, אחרי בעיטת הרחקה שלי, כשיצאתי מחוץ לרחבה להרחיק מסירה של סיני. הבעיטה הלכה לעבר הגוף של גילי, שעם יד שמאל הדף את הכדור בקשת מעלי, כדור שהסתחרר, עלה לכיוון השער ואז הוא נגע שוב ביד והכניס אותו. היום , עם ה-VAR, דבר כזה לא היה עובר בחיים. לא הצלחתי להירדם אחרי המשחק, היה דיכאון כללי, אי אפשר להסביר מה עבר עלי ועל השחקנים האחרים. הגוף הרגיש חולה, כבד, כאילו עם 15 קילו נוספים עלי".
הדובר הוא משה מרכוס, שוער מכבי תל אביב בשנות ה-80, "העשור הרע" של המועדון, אבל גם כזה שהיו בו הישגים. למשל, בקיץ 1988, חודש אחד בלבד לאחר ה-10:0 בחיפה (משחק שבו לא עמד בשער) נסגר המעגל. שוב גמר, שוב דרבי – הפעם מכבי מנצחת. "הייתה שם הרגשה הפוכה מהגמר ההוא עם הידיים של לנדאו. אלפי אוהדים ליוו את האוטובוס שלנו, ההתרגשות הייתה עצומה, למרות שהקבוצה זכתה בגביע שנה לפני כן".
מרכוס, 61, הוא היום שותף בעסק הפעלת מזנון בבית ספר יחד עם נכדו של שייע גלזר, החלוץ האגדי של מכבי תל אביב, ובנוסף משמש כמאמן שוערים של ירמיהו חולון בליגה א' ובמחלקת הנוער של מכבי עירוני אשדוד, אחיו הגדול של עדלי, מנכ"ל קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב. "כילד אהבתי לזנק לכל כדור", הוא מספר, "רק עמדת השוער משכה אותי, בגנים הציבוריים ובחצר האחורית של בית הספר תל נורדוי. בגיל 10 הגעתי למכבי תל אביב, בקבוצה איתי היו רוני צמח, פיני דרורי, ריקו שירזי ורביב ספיר, שהיה בעבר הבעלים של הפועל ראשון לציון".
בגיל 16 וחצי כבר קיבל את אפודת השוער. "המנהל המקצועי של מחלקת הנוער, יצחק שניאור, המליץ עלי אצל המאמן יעקב גרונדמן. עד אז, אני חושב שלא היה שוער בגיל הזה בקבוצה הבוגרת. שיחקתי בשבעת המשחקים האחרונים במקומו של יוסף סורינוב. המשחק הראשון שלי היה בניצחון 0:5 על הפועל עכו, אחר כך 0:0 נגד הפועל תל אביב. סיימנו את העונה במקום השלישי בטבלה".
ואז מכבי תל אביב לא נותנת בך אמון, אתה יורד חזרה בהפתעה לקבוצת הנוער.
"זו הייתה אכזבה, כי מכבי תל אביב החתימה את מנו שוורץ והביאה את אבי ששון. אני הייתי סוג של שוער שלישי באימונים ושחקן בקבוצת הנוער שלנו".
שוורץ נותר השוער הראשון, אבל מרכוס היה שותף לאליפות של 1978/9 עם ניסים בכר. "זו הייתה עונה מצוינת ותואר אליפות אחרי קרב ענק נגד בית"ר ירושלים, שסיימה במקום השני וגם זכתה בגביע המדינה. אני במקביל נהניתי מאוד גם מהזכייה באליפות בליגת הנוער".
יש לך סיפור מעניין ממשחק חצי הגמר מאי 1983, ה-4:4 נגד מכבי חיפה.
"באחת ההתקפות של חיפה, כשאני באוויר, בלם חיפה ירון פרסלני בעט לי ברגל ופצע אותי, הוחלפתי על ידי גינצבורג. הכדור התגלגל בלי תגובת השופט צבי שריר וחיפה כבשה מרגלי משה סלקטר . ברור לי ששריר לא טעה במתכוון, אבל המשחק נגרר לפנדלים ובסוף ניצחנו".
ואז הגיע הדרבי ההוא בגמר וההפסד מהשער הכי שנוי במחלוקת בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי. בעונה שלאחר מכן, הפועל שוב ניצחה, הפעם בליגה, 1:2.
דב רמלר אמר בריאיון כאן כי השער שלו במשחק היה כמו חגיגת יום העצמאות.
"אז היריבות הייתה יותר עמוקה בין מכבי להפועל", מסביר מרכוס, "אחרי גול הנגיחה של רמלר כבש משה סיני גול בכדור שהתגלגל לאט כמו צב לכיוון הרשת. הבלם אבי ירושלמי ניסה לעצור ולהרחיק לפני הקו, אבל לא נעל באותו משחק נעליים עם סטופקס והחליק בלי יכולת לבלום את הכדור".
בעונה שלאחר מכן מרכוס הושאל למכבי פתח תקווה. "נוצרה אווירה שלא התאימה לי וגם לא למכבי תל אביב. המאמן איציק שניאור שמונה לתפקיד החזיר ממכבי פתח תקווה את גינצבורג שהיה שם בהשאלה. אני שיחקתי בפתח תקווה שנתיים".
הייתה לך שם תקופה טובה מאוד.
"תקופה נהדרת תחת המאמן משה מאירי. שחקנים מיוחדים כמו דורון רבינזון, עודד וגד מכנס, פרסלני, ניסים ברדה, איל בגלייבטר, גדי בן דרור, מנשה נוריאל ואלישע לוי ואחרים. פספסנו ב-1985 את ההגעה לגמר הגביע אחרי תיקו 3:3 דרמטי הארכה ופנדלים נגד בית"ר ירושלים".
בעונת 86/7 התגלע סכסוך בין מרכוס ליו"ר החדש דני לאופר. זה הסתיים בבית משפט ובמעבר לחצי עונה להפועל ירושלים מהליגה הארצית, עימה כמעט עלה לליגה הלאומית. "מכבי תל אביב הבטיחה לי שדרוג בשכר, ותחת לאופר שהגיע לקבוצה זה לא קרה. היה לי חוזה לשלוש שנים והובלתי מהלך לקבלת שחרור בבית משפט אזרחי. הושאלתי לחצי שנה אחרונה בליגה להפועל ירושלים תחת שייע פייגנבוים. הקבוצה כשלה בשני המשחקים האחרונים נגד צפרירים חולון ומכבי שעריים ולא עלתה ליגה. הבכי והדמעות בחדר ההלבשה של הפועל ירושלים, במגרש ברחובות, היו מחזות שלא שוכחים בקלות כי גם תיקו היה מספיק לעליית ליגה".
היו לך אז הצעות מהפועל תל אביב ומבית"ר ירושלים.
"המעבר להפועל תל אביב היה מאוד אקטואלי ומתקדם, והייתה הצעה של בני נחמיה לחתום בבית"ר. אלו היו ימים של טרום סוכני שחקנים, המרכזים קבעו. מרכז מכבי בלם את המעברים שלי להפועל תל אביב ואחר כך לבית"ר".
סבלת מלא מעט פציעות לאורך הקריירה.
"המון. פציעות בידיים, בכתף ובכל חלק בגוף. הייתי עולה במשחקים רבים עם זריקות הרדמה כי לא הסכמתי לוותר, או שהמאמנים היו זקוקים לי בין הקורות. דוגמה מפציעה שלי הייתה באימון שחרור, כשאיציק זוהר בעט כדור פצצה מחמישה מטרים ובאינסטינקט שלחתי יד ונגרם לי שבר בשורש כף היד מעוצמת הבעיטה. בעונת 1989/90 היו ארבעה משחקים מרתקים נגד בית"ר תל אביב של יצחק שום, שניים מהם הסתיימו בתיקו , 3:3, הראשון אחרי שהובלנו 1:3 בדקות הסיום והשני אחרי שהם הובילו 0:3 במחצית. בראשון הייתה לי בעיה בכתף, ובטעות דוקטור ניסים נתן לי זריקה שהרדימה לי את היד. כשאמרתי למאמן ניסים בכר שאני מתפקד רק עם יד אחת, הוא ענה שאני יכול לשחק גם כך. קיבלתי גול משווה לפני הסיום מקובי סגל כל לא יכולתי לתפוס את הכדור מהקרן".
ב-0:10 בחיפה הוא כאמור לא שיחק. את ההשפלה ראה מהספסל. "נפצעתי בכתף במשחק רבע גמר הגביע בניצחון על הפועל באר שבע 0:1. לא הצלחתי להתאושש עד שבת והוחלט ע"י גיורא שפיגל שאשב על הספסל והשוער יהיה איתי אריכא. זה היה משחק בפליאוף התחתון, ממש הזוי. תרחיש כזה קורה פעם במאה או באלף שנים ולא יקרה יותר בעתיד למכבי תל אביב".
בסיום עונת 1990/1 הגיע לקריית שלום אברהם גרנט. זה גם היה סוף דרכו של מרכוס במועדון בו גדל. "החוזה שלי הסתיים, הייתה לי פציעה בכתף וגרנט כבר יזם מהלך להבאת אלכסנדר אובארוב, שוער דינמו מוסקבה ונבחרת ברית המועצות. אני עזבתי לנס ציונה, שיחקתי במכבי יבנה תחת אבי כהן והמשכתי לקבוצות בליגות הנמוכות".
למרות הטלטלות, הוא לא נוטר למועדון האם שלו. "זה מועדון עוצמתי ענק, בלתי רגיל. במכבי תל אביב הגעתי לשיאים שלי, היא זורמת בנפשי ובגופי".
מה דעתך על הכתבה?