"לא היו לי חברים במכבי של הדאבל. אני אפילו לא יודע אם דיברתי עם אבי נמני או לא. באותה תקופה הייתי מספר 1 עבור האוהדים, הייתה בינינו תחרות ובאיזשהו שלב ניתק הקשר גם בחדר ההלבשה. תבין, אשתו מהמשפחה שלי, וזו משפחה מאוד קרובה, אבל באיזשהו שלב התחלנו להתפצל בחדר ההלבשה. אני הייתי ישות בפני עצמה, לא היו לי חברים. הייתי פותר הכול על הדשא. היו שם דברים שאין להם קשר להישגיות. משם התחילה ההתרסקות של מכבי תל אביב, מהמקום הזה. יש אנשים שראו את זה ולא עשו כלום".
רגע לפני המשחק בין מכבי תל אביב לבית"ר ירושלים הערב, איציק זוהר, שכיכב בשתי הקבוצות בשנות ה-90, התראיין אצל יונתן נמרודי בפודקאסט "ציון 3" ושפך לא מעט תובנות על הקדנציה שלו בשתי הקבוצות בעשור המטורף בקריירה שלו.
זוהר סיפר על תחילת הקריירה במכבי תל אביב, אליה הגיע ב-1988: " עבר המון זמן עד שהרגשתי שייך. אז לא היינו מתאמנים בקרית שלום, אלא באצטדיון המכביה. כשחקנים צעירים התקלחנו באזור של האפסנאי, זו הייתה בושה וחרפה אבל אלה היו הסטנדרטים. השחקנים שהיו שם דיכאו לי את הכישרון, כשבנוסף לא היה לי כסף להגיע לאימונים. מכבי תל אביב רצתה למכור אותי להפועל רמת גן. סבתא שלי, שגידלה אותי, לא האמינה, וגם אני לא. הרי לא יכול להיות שהייתי כישרון כזה גדול שנה לפני כן ופתאום כלום".
ואז הגיע אברהם גרנט והקבוצה פרחה עם אליפות ראשונה אחרי 13 שנים. "גרנט הגיע והאמין בי, אבל את הקריירה שלי אני חייב לעמנואל אופיר, הקואצ'ר הראשון בכדורגל הישראלי", נזכר זוהר, "הכישרון שלי היה גולמי, אבל הייתי מפוזר במחשבה. הייתי בלי כסף וביטחון. אם עמנואל ואברם היו מכביסטים באופיים ולא באים מפתח תקווה, הייתי חוזר למכבי יפו".
ברמה המקצועית מנתח זוהר את עונת הדאבל: "מכבי חיפה לא הצליחה להבין איך למכבי תל אביב יש רק את אבי נמני ואיציק זוהר כשחקנים טכניים, והם משחקים איתנו שווים מול שווים. היה להם סגל מטורף".
בחצי גמר הגביע מכבי תל אביב ניצחה את חיפה 1:2, המשחק עם תקרית האשכים המפורסמת עם איל ברקוביץ'. "אחד הדברים השנואים עליו היה שתדע מה הוא חושב", אומר זוהר, "הוא ניסה לעשות לי הטעיה, שמתי את הגוף וזה עצבן אותו. לתת לי בוקס? לא היה הולך, אז הוא משך לי בביצים בצורה כל כך חזקה, שהלכתי אחר כך לעשות בדיקת זרעונים. גם אני קיבלתי אדום באותו משחק, בגלל רוני לוי שהתבכיין לשופט על בקבוק שזרקתי חזרה לקהל".
לזוהר יש גם תובנות על מכבי חיפה של 1993/4, הקבוצה היחידה בהיסטוריה שסיימה עונה שלמה ללא הפסד. "מכבי חיפה ההיא נותנת למכבי חיפה הנוכחית 0:4 בתשעה משחקים והעשירי מסתיים אולי ב-0:0. זו הקבוצה הכי גדולה של חיפה, אבל לא הקבוצה הכי טובה. הקבוצה הכי מוכשרת שהייתה כאן היא בית"ר ירושלים 1996/7 ששיחקתי בה.
ובחזרה לעונת הדאבל, שבסיומה מונה אברהם גרנט למאמן. "אחרי הדאבל לקחו את הקבוצה לקוסטה דל סול. שם הבנתי שאברם הולך להיות מאמן במקום קשטן. לא הבנתי איך זה יכול להיות, אחרי עונה כזאת. ואז אתה רואה שההנהלה לא מדברת עם קשטן, אני היחיד שישב איתו. בניגוד לתדמית המרוחקת שלו, הוא אחלה גבר, אחרי כל משחק היינו הולכים ל-206 ושותים צ'ייסרים. בסוף זרקו אותו ואותי המנהלים גם לא רצו במועדון כי הפכתי להיות סמל גדול מדי. ואז באה ההצעה מבית"ר ירושלים.
"אלי כהן לא רצה אותי בבית"ר, הוא רצה את אלון חזן. משה דדש אמר לו 'אני לא יכול למלא את טדי עם אלון חזן, אני יכול למלא אותו עם איציק זוהר'".
במשחק השני של עונת 1996/7 אירחה מכבי תל אביב את בית"ר ירושלים עם זוהר. זה נגמר ב-3:3 מטורף, אבל זכור לא פחות בזכות מהלך אחד לפני המשחק – זוהר קיבל זר פרחים ממכבי תל אביב וזרק אותו ליציע של אוהדי בית"ר: "זו הייתה טעות איומה מבחינתי, אבל ידעתי שמכבי ישנאו אותי בכל מקרה ושבבית"ר יאהבו אותי, אז זרקתי להם את הזר".
ומי היה המאמן הטוב ביותר שלו? כאן הוא מפתיע: "אורי מלמיליאן הוא הפספוס הכי גדול ברמת האימון בכדורגל הישראלי. הוא המאמן הכי טוב שהיה לי".
מה דעתך על הכתבה?