"אני רוצה לשחק ברמות הגבוהות בבונדסליגה": עומרי גנדלמן בריאיון

על עומרי גנדלמן מספרים שהוא לא כדורגלן טיפוסי. רק בן 22, שחקנים במכבי נתניה מעידים על הטאלנט הצעיר ששבוע העבודה שלו נראה קצת שונה. "אני מאמין שתמיד צריך להיות בתנועה ואני עושה את הדברים תמיד בדרך שלי", אומר הכישרון הצעיר, "כל מוצ"ש אני ממש מסדר לעצמי לו"ז לשבוע הקרוב, מתכנן כל יום ויום ויודע מה אני עושה בבוקר, אחרי הצהריים, מתי אימון, מתי יוגה ופילאטיס לחיזוקים, מתי אני מפנה זמן למשפחה או החברה והכול מתנהל בצורה מאוד מתוכננת ומסודרת. אני קובע לעצמי משימות והכל כדי להגיע לפיק למשחק עצמו. אני עובד עם מעטפת של אנשים סביבי ומכבי נתניה נותנת לי אנשי מקצוע אדירים שעוזרים. אני עושה המון אימונים של כוח וטכניקה כדי להשתפר ובסוף היוגה והפילאטיס הם גם דרך בשבילי לשבור שגרה".

למה כל כך חשוב לך להשקיע ולעשות את כל האקסטרות האלה?

"אני תמיד שואף להיות 'מומחה' בכל דבר שאני עושה, ובשביל זה צריך לעבוד קשה. זה לא יגיע מאימון של שעה וחצי-שעתיים בקבוצה וזהו".

מאיפה הגיע הרצון הזה להיות מומחה בכל דבר?

"אני בנאדם שקורא המון ספרים, בעיקר ספרים של העצמה אישית. באחד הספרים שקראתי, נתקלתי בחמישה עקרונות שאני לוקח לעצמי וחי על פיהם, חמישה עקרונות שמנחים אותי בכל דבר שאני עושה, כדי להפוך לאדם טוב יותר, אישיות טובה יותר וכמובן שחקן טוב יותר. קודם כל אומץ, לחפש לצאת מאזור הנוחות שלך, מוסריות, לתת כבוד למשפחה שלך, לחברים ולאנשים שעובדים איתך. חדשנות, שזה ללמוד דברים חדשים, לשאול ולהיות סקרן, להיות אותנטי, מקורי ולהאמין בדרך שלי ולהיות מומחה, שזה אומר להגיע לרמת מומחיות בכל דבר שאני עושה. זה תורם לי לרוגע האישי ואני שמח יותר במהלך היום".

גנדלמן עבר בשורה של מועדונים באזור השרון כנער, שיחק אפילו בנוער של ויסבאדן בגרמניה, וב-2018 הגיע למכבי נתניה. בעונת 2019/20 החל להשתלב בבוגרים והיום הוא אחד הכוחות העולים בקבוצה המפתיעה של השנה.

חגגת את הפלייאוף העליון כאילו זכיתם בתואר.

"אני חושב שבסופו של דבר החגיגות האלה הגיעו לנו, כי כל כך רצינו את זה. לא לקחנו תואר ואנחנו לא יוצאים מגדרנו, יש עוד הרבה מטרות לעונה הזאת, אבל היה סוג של לחץ שהשתחרר. התחלנו לא טוב את העונה, אבל ידענו שמכבי נתניה צריכה להיות בפלייאוף העליון. הרגשנו באימונים שהקבוצה שייכת לשם, אבל בהתחלה לא השגנו את התוצאות ואפילו היינו קרובים לקו האדום".

אצל ריימונד אטפלד ראינו נתניה אפורה, כבויה ומשעממת. עד כמה ההגעה של בני לם שינתה את הקבוצה?

"זה יישמע מוזר, אבל גם כשלא הצלחנו המשכנו להאמין בעצמנו עד שהגיעו התוצאות. מרגע שלם הגיע, היה שינוי באווירה. בני הביא איתו את הקטע של 'נתניה'. בני חי את העיר בלב ובנשמה, אתה מסתכל עליו ורואה מישהו שאוהב את המועדון, את האנשים. מהרגע הראשון הוא ניסה להעביר לנו את זה ואני חושב שהוא הצליח. בסופו של דבר יש כאן סגל טוב ושחקנים שיודעים לשחק, ואולי הקטע הזה היה חסר לנו".

יש בנתניה חיבור טוב ובריא של ותיקים, צעירים וזרים. איך זה תרם להצלחה שלכם?

"אחד הדברים שהכי תרמו הוא חדר ההלבשה המאוד בריא שלנו. שחקנים מנוסים כמו שיר צדק, דני עמוס וחן עזרא, ולצידם שחקנים צעירים בנבחרות ושחקנים נוספים שרעבים וסקרנים ורוצים להצליח, כאלה שמחפשים לעבוד ולהשתפר בכל אימון. ויש את עניין הזרים, שאנחנו כל הזמן רוצים ועושים הכול כדי שהם ירגישו הכי בנוח, הכי מחוברים – מזמינים לארוחות, מבלים איתם, שואלים בשלום המשפחה ומתעניינים כל הזמן. לא קל לשחקן זר להגיע לישראל, חלקם עם המשפחות, חלקם מגיעים בלי, אז החיבור הזה בין כולם הוא חשוב".

מכבי נתניה נדחקה החוצה ממועדון הגדולות. העונה משהו מתעורר וגם הקהל חזר ובגדול. מרגיש שינוי?

"אני לגמרי חושב שמכבי נתניה בדרך חזרה לשם, ואני לא מדבר רק מבחינת תוצאות. אולי כרגע לא רואים את נתניה מבחוץ כאחד המועדונים הגדולים, אבל אני רואה איך המועדון הזה מתנהל. לנו השחקנים יש חלק גדול בלהביא אותו למקום הזה ונעשה הכול כדי להצליח. נתניה זו עיר שאוהבת כדורגל".

איך זה לשחק בקבוצה עם אלמוג כהן ועכשיו תחתיו? גם נתנייתי וגם עשה קריירה אדירה בגרמניה.

"אני באמת חושב שאני בר מזל שיצא לי לשחק עם אלמוג ולעשות איתו דרך. יצא לי להיות לצידו בפרק הזמן אולי הכי חשוב בקריירה, שזה המעבר מהנוער לבוגרים. הוא לקח אותי תחת חסותו ולימד אותי המון דברים, מעבר לצד המקצועי. היינו מדברים המון. כשעליתי לבוגרים, היו לנו שיחות וגם כשהוא לא דיבר איתי אלא אמר משהו באימון, על המגרש או בחדר ההלבשה, הייתי מסתכל ולומד ממנו כדי להפוך להיות כמוהו. לקחתי ממנו המון וזה מעצים אותי כשחקן וגם כאישיות".

איך אתה רואה את ההתקדמות שלך וההשפעה שלך העונה בתוך הקבוצה?

"אין ספק שזו שנה מאוד משמעותית בקריירה שלי. אני כשחקן משתדל כל הזמן לפתח את עצמי, לעשות קפיצות מדרגה ואני חושב שעשיתי את זה השנה. אני אחד כזה שכל הזמן מסמן לעצמו מטרות קטנות. התחלתי מלרצות להיות שחקן קבוע בנוער, משם עברתי לרצות להשתלב מדי פעם בבוגרים, להפוך להיות שחקן רוטציה, משם להיות שחקן הרכב. ואז אתה רוצה להיות שחקן מוביל והיה לי ברור שזו הקפיצה הבאה".

הפכת להיות באנקר בהרכב ושחקן מוביל בנתניה. מה גרם לך להאריך חוזה בשלוש שנים נוספות?

"אני יכול להגיד לך, ואולי זה יישמע מוזר לחלק מהאנשים, אבל ממש התרגשתי מזה שמכבי נתניה מציעה לי הארכת חוזה. זה ממש לא מובן מאליו מבחינתי. מכבי נתניה היא בית בשבילי ומרגע שהגעתי לכאן, קיבלתי את כל החום והאהבה שיש. כל מה שחשוב לי זו ההצלחה של הקבוצה ואיך אני משלב את ההצלחה שלי למטרות שלה. אני תמיד שואף להתקדם ולהגיע הכי גבוה שאפשר ואני מאמין שאני גם אגיע לזה".

כשאתה אומר 'להתקדם', מה זה אומר? למועדון גדול יותר בארץ? או שאתה מכוון לאירופה?

"אני מרוכז במכבי נתניה. מבחינתי זה לגמרי מועדון גדול. אמרת אירופה, אז ברור שכל שחקן צעיר שתגיד לו 'אירופה' מכוון לשם, אבל אני מאמין שבשביל זה אני צריך לעבוד מדי יום, לשפר דברים שאני פחות טוב בהם ולהעצים דברים שאני חזק בהם, כדי להגיע לרמות הכי גבוהות".

היה לך ניסיון קצר בוויסבאדן. למה בעצם לא נשארת בגרמניה? מה למדת שם? כמה זה פתח לך את התיאבון?

"לא היה קל. עברתי לשם לבד. שפה זרה, תרבות אחרת. היו גם רגעים קשים, כי אתה לבד ואין עם מי לדבר או כתף להישען עליה. אלה רגעים שחישלו אותי וגרמו לי להבין שאני יכול להתמודד עם הסיטואציה ולא אשכח דברים שלמדתי שם. בחלק המקצועי, זו מעטפת כל כך רחבה בגילאים האלה, מסתכלים עליך כסוג של פרוספקט ועושים הכול כדי להביא אותך למטרה. בכל שבוע הייתה יחידת אימון עם מאמן מיוחד, שעובד על פרמטר ספציפי ומסוים, כל אחד ומה שהוא צריך לשפר. ראיתי את זה, טעמתי מהאווירה והבנתי שאני רוצה להגיע לשם בסופו של דבר, לחזור לרמה הזאת. החוויה שם העצימה אותי מאוד וחזרתי שחקן טוב יותר ובנאדם שלם יותר".

שיחקת בלא מעט תפקידים העונה. מה התפקיד המועדף עליך?

"העמדה הטבעית שלי תמיד תהיה באמצע, בתפקיד של מספר שמונה, אבל אני יכול להגיד שגם כששיחקתי בגרמניה, אחת המטרות הייתה להפוך אותי לבלם. כשחזרתי לארץ אטפלד הציב אותי בעמדה וגם בני נותן לי לשחק בלם, אז אני מרגיש בנוח עם כל תפקיד. אני באמת לא מסתכל על עצמי כאחד שמשחק בתפקיד אחד וזהו. מה שהמאמן יבקש ממני לעשות, אני אעשה".

אתה עושה בשנה וחצי האחרונות אימונים עם רוני כהן, מאמן קוגניטיבי לשיפור קבלת החלטות, בשיטת "אינפיניטי מיינד". אנחנו יודעים שגם שחקנים כמו שרן ייני ודור פרץ עובדים באותה שיטה ומשתפרים עם הזמן. כמה זה שיפר אותך בשנה וחצי האחרונות?

"זה אימון שעובד על מתודה טיפולית של קשב וריכוז ועל הנושא של עיבוד המידע – ריכוז, חדות, מהירות תגובה וקבלת החלטות. דן רומן הביא אותי לאינפיניטי מיינד והכיר לי את כהן, היה לי איתו חיבור מיידי. מה שאני אוהב בעבודה עם רוני זה שיש את האימון הקוגניטיבי למוח והוא מקשר את זה לכדורגל ולדברים שקשורים לעבודה על המגרש, אם זה לסרוק את המגרש כל הזמן, בלי הפסקה, מבטים ב-360 מעלות וקבלת החלטות תוך כדי משחק ומצבי לחץ, להצליח להישאר מרוכז ולעבד את כל המידע שאני מקבל כל הזמן".

איפה הרגשת את זה במשחק עצמו?

"כשעליתי מהנוער לבוגרים, היו לי המון נפילות מתח ושמתי לב שהריכוז היה בורח ואתה עושה פתאום טעויות בלי סיבה. אחד הדברים שעבדתי עליהם, זה הריכוז ועכשיו אני מרוכז 90 דקות בכל משחק, חד ותזזיתי וזה גורם לי להרגיש הרבה יותר חי על המגרש. כמובן ששיפרתי את כל תהליך קבלת ההחלטות ומהירות התגובה וזה אפילו עזר לי בחיים האישיים. כמו שהיוגה מרגיעה אותי, ככה גם האינפיניטי עוזר לי להרגיע את הגוף, ממש כמו מדיטציה עם עצמי. היו שני גולים שכבשתי, אחד בצעירה נגד גרמניה וגם נגד הפועל תל אביב. שלחתי לרוני את הסרטון ואמרתי לו שזה גול שלו, כי הייתי סופר מרוכז במהלכים האלה".

הנבחרת מתכנסת בקרוב, אני מניח שתרצה להיות שם.

"להיות מוזמן לסגל נבחרת זה אחד הדברים הכי גדולים שיש לשחקן. כשקיבלתי את הזימון הראשון, כל כך התרגשתי ורק שבוע אחרי המשחק עצמו, בחוץ נגד אוסטריה, נפל האסימון שערכתי הופעה בנבחרת ישראל וזה דבר עצום מבחינתי. אני מרגיש ראוי להיות שם ומרגיש שייך".

מה החלום הכי גדול שלך?

"אני רוצה להגיע לאירופה, לשחק ברמות הגבוהות בבונדסליגה".