עד קיץ 2019 היה אבי פרץ משדרות אלמוני לחלוטין לחובבי הכדורגל הישראלי. מי שממש מתמצא הכיר את אסעד עמאשה ואת הפרויקט שבונה עירוני אשדוד, ויותר אנשים הכירו את נסים אגברייה בזכות קריירת המשחק שלו, אבל מעט מאוד שמעו עליו כמאמן. ואז הגיעה העונה הראשונה של הסדרה הדוקומנטרית "ליגה ג'" ששודרה בכאן, והפכה אותם בין רגע לשמות מוכרים בהרבה.
בקרוב גם השופטת ספיר בוסקילה, המאמן יוסי סופר וקריירת האימון של שחקן נבחרת ישראל לשעבר עבד רבאח יקבלו דחיפה דומה בזכות העונה השנייה של הסדרה שתעלה במוצאי שבת (21:45, כאן 11 ומכאן 33). "לא הערכתי מספיק את העוצמות, לא חשבתי שזה יהיה עד כדי כך", מספר היוצר של הסדרה רובי אלמליח בראיון לוואלה! לרגל חזרת העונה השנייה של הסדרה. "למשל המישור של הטוויטר, כל הוידאונים, הסיפור עם 'הנה הגיע חנן', לא הערכתי את זה. אתה שם דברים שמצחיקים אותך, דברים שמדברים אליך, לא ידענו אם זה ידבר לאנשים או לא. זה היה מפתיע. העונה הזאת היא יותר דרמטית, הסחלה של הסחלה של הפריפריה, הקורונה, הכול מאוד עמוק. לשמחתי גם שם מצאנו את הדרך, גם הדמויות, הגיבורים, שומרים על האופטימיות".
הכדורגל ברמות הללו בדרך כלל קרוב יותר לפרודיה. אתם נוגעים בדברים מאוד עמוקים.
"מאוד אהבתי את זה, הקומיות הולכת עם העצב והטרגדיה. החיים הם לא חד גוניים, גם כשאנחנו בעצב הכי עמוק אנחנו צוחקים אחרי זה. אני מאוד אוהב שזה הגיע למקום של הספורט, אני רוצה שאנשים ירגישו את כל מגוון הרגשות. אני במאי קולנוע ורוצה לייצר בידור, הדרך שלי לייצר בידור היא בין הטרגיות לקומיות".
העונה השנייה של ליגה ג' נוגעת בארבע קבוצות. הפועל שדרות עם הכוכבים מהעונה הקודמת אבי פרץ ואפרים סיאדה, מועדון כדורגל צפת אותה מאמן יוסי סופר והכוכב שלומי אביסידריס שמגיע מבית"ר ירושלים, איחוד בני שפרעם והפועל עראבה של המאמן/שחקן עבד רבאח. בנוסף זרקור משמעותי מופנה לשופטת ספיר בוסקילה בניסיון ההתקדמות שלה בכדורגל הישראלי.
"אנחנו מתקשרים לכל הקבוצות בליגה ג', עושים תחקיר טלפוני, אם מזהים שהקבוצה סבבה, מבקרים שם ומחליטים. פגשנו לפחות 40-50 קבוצות, היו קבוצות שהתחלנו לצלם וירדו בסוף. צילמנו את הפועל קרית חיים והיא ירדה בסוף. הדמות הייתה שוטרת והמשטרה לא נתנה לה בסוף אישור צילום, אז עוד לא צילמנו את הדברים המהותיים. מ.כ ירושלים עם לורנט לוי – תיעדנו אותם במשך הרבה זמן, יש לנו את עליית הליגה שלהם מצולמת".
נתקלתם באנשים שראו את העונה הראשונה וחששו לשתף איתכם פעולה?
"יש כאלה שזה גרם להם לחשוש ויש כאלה שזה גרם להם לרצות. היה מישהו שרצינו ללוות אותו והבין שזה הולך למישור האישי וזה חונק אותו, והוא ירד. זה הולך גם לכאן וגם לכאן. המון פניות של קבוצות שרוצות להשתתף בזה".
בחרתם להמשיך עם שדרות כקבוצה היחידה מהעונה שעברה.
"אם לא היה עניין, לא הייתי שם. היה עניין, תמיד הייתי בקשר עם אבי, ברגע שהבנתי שאפרים הולך לכיוון של לקנות את הקבוצה חשבתי שזה מעניין. אבי פרץ זה ליגה ג', הוא ההתחלה של ליגה ג', איתו התחלתי. זה התחיל עם סרט שהתרחב לסדרה, הייתה מחשבה לעשות סרט עליו. בלי אבי זה לא יהיה ליגה ג'".
שתי דמויות מרכזיות, שלומי אביסידריס ועבד רבאח, מוכרים בנוף הכדורגל הישראלי. זה היה שיקול בבחירה?
"הסיפור של שלומי אביסידריס עניין אותי, מי שהיה בטופ לזמן קצר הנפילה של ליגה ג' סיקרן אותי, מה עובר על בן אדם כזה. אנחנו משתדלים לא להיכנס לענייני שמות, אלא לסיפורים. עבד רבאח מוכר, אבל הסיפור של שני המורים מעראבה שמנהלים את הקבוצה היה מאוד מרגש".
אתם נוגעים באלימות בחברה הערבית.
"היה לי חששות מאוד גדולים. אתה בחור יהודי ישראלי, גר בתל אביב, מה אתה מתחיל לדבר על האלימות בחברה הערבית, מי אתה שתעשה את זה? הקסם של ליגה ג' זה דרך הכדורגל לספר את הסיפור שלכם, דברו אתם. דרך הכלי הזה, ההתבוננות באנשים האלה, במוטיבציה שלהם להוציא את הסיפור שלהם, זה גבר על התחושות שלי. עבדתי עם כאן שעזרו לי עם מה שאנחנו טועים, זה נתן לנו את הביטחון שאנחנו עושים את זה נכון".
ספר קצת על הבחירה בספיר בוסקילה.
"חיפשנו שופטת והיא הייתה היחידה במחוז הזה בליגה ג'. היה לנו המון מזל איתה. ספיר היא אישה מאוד חכמה ומבריקה היא עוברת תהליך עם אמא שלה, היא זיהתה בנו את ההזדמנות לנהל את השיח עם אמא שלה. היה לה קשה, היא רצתה לספר את הסיפור שלה לא רק בשביל עצמה, אלא בשביל הרבה מאוד נערות כמוה, היא אישה כל כך מדהימה שעשתה את זה בצורה מעוררת השראה. כתבה לנו כמעט את כל הסצינות, ידעה לאן להביא אותנו".
אלמליח עבד על העונה הראשונה של ליגה ג' כשהוא לוקח הלוואה בשביל ליצור אותה עד שכאן הצטרפו אליו. הפעם הוא עבד בסטנדרטים אחרים לגמרי. "שדרגנו את היכולת שלנו לצלם, בעיקר את המשחקים, קפצנו רמה באיכות. בעונה הראשונה הייתי עם ניסן מיקרה, בעונה הזאת הייתי עם סקודה סופרב מנהלים".
עד כמה שאבת רעיונות מדוקו ספורט שיצא בעולם באותה התקופה?
"לעשות ליגה ג' זה לא כמו שום דבר אחר שאני ראיתי. כן הסתכלתי על לסט צ'אנס יו בנטפליקס, וסנדרלנד יצא ביחד איתנו בערך, ליגה ג' מביא אותך לסוג של יצירה מסוימת. אתה נוסע עם האוטו, עושה תחקיר, מגיע למקומות שריגשו ועניינו אותך. אתה חי את החיים שלהם, של הקבוצות האלה במשך הרבה זמן, בערך שלוש שנים. זה לחלוטין דוקו ספורט, זה ז'אנר שממש עובד ומעניין".
לקראת העונה הזאת הוא התלבט רבות על הנושא, אך החליט ללכת למקום קצת שונה. "היה לי ברור שאני לא עושה עוד עונה בהתחלה, הייתי כבר במקום הזה. אני לא עושה את ליגה ג' לבד, יש איתי את מיטל צביאלי עורכת התוכן, עליזה אסקירה העורכת, רונן קוק הצלם, יואב לשם המפיק, חשבנו ביחד איך עושים את זה שונה. אמרנו שאם עושים שוב ליגה ג' שוב, נלך למקומות שלא נגענו בהם בעונה הקודמת. נלך לפוליטיקה, נבין מה מעסיק את העיריות, את החברה הערבית. כשבאתי לשפרעם שאלו אותי מה אני רוצה לעשות, אמרתי להם שיספרו את הסיפור שלכם דרכי. תזעקו את הזעקה דרכי. תביאו את שיחות הרחוב שלכם למסך".
עד כמה העונה הזאת הייתה קשה יותר והקורונה שיחקה תפקיד?
"העונה הראשונה הייתה קוף על הגב, וזה הצליח. זה הוביל לקראת העונה הזאת להתקפי חרדה עם מה שאתה לא רוצה, הקורונה הייתה הקוף ששבר את גב הגמל. הכל הלך רע וקשה, באה הקורונה ונתנה כאפה לכל ההפקה. שלושה שבועות לפני כל האטרף, לפני רגעי ההכרעה. רוב הצילומים מהעונה הקודמת היו ברגעי ההכרעה כי הדמויות יותר חיות. פתאום בום, אין שום רגעי ההכרעה, התכוננתי לרגע הזה, צוותי צילום שיהיו עם כל הקבוצות, הייתה אסטרטגיה לסיים את העונה בצורה מדהימה, וזאת עונה עם תיקואים כל הזמן, קטסטרופה, באה הקורונה ואתה מקבל כאפה. אתה מדמיין איך גומרים אותך בעיתונות והלכה לך הקריירה, תקופה קשה. מכל הסבל הזה יצאה סדרה אחרת, השלמתי עם זה, השלמתי עם הסדרה שצצה, המשכתי לצלם בכיוון הזה. אני ממש גאה בעונה הזאת".
איך התחושות שלך לקראת השידור? אתם מקבלים טיים סלוט מאוד נחשב של מוצאי שבת.
"אני מתרגש מזה, אבל הפעם אני יותר בטוח. יש לי ביטחון במה שעשינו, אנחנו יכולים להיות גאים, יצירה עמוקה ורחבה. עשינו משהו שאנחנו בטוחים בו ומקווים שהוא ידבר לאנשים. מבחינת המקום שלנו, בסופו של דבר, יש תחושה שבין כל החושך הזה שיש בעולם ליגה ג' מביאה טיפה של אור. על זה אנחנו גאים, על טיפת האור שאנחנו מביאים. אני מרגיש כבוד, כאן התאגיד זה גוף שכיף לעבוד איתו, הם אוהבים את ליגה ג', הם נתנו לי גב לעשות את זה כמו שאני אוהב וחולם. זה יפה שזה יהיה במוצאי שבת. ליגה ג' רצה ברשת, זה המקום של זה, זה השיח. הטלוויזיה היא מבחינתי הולכת ונהיית פחות רלוונטית בשידור שלו. שיראו כמה שיותר אנשים, זה כל כך כיף שזה פתוח, אנחנו עושים את זה כדי שיראו את זה".
את הראיון אנחנו מקיימים בסטודיו בנווה צדק, כשהפרק החמישי והאחרון עדיין בשלבי עריכה אחרונים. אלמליח שומע את ההגדרה שלו כיוצר דוקו ספורט ונשאל על התגובה הכי חזקה שקיבל מהסדרה. " אני לא רואה את עצמי בתור יוצר דוקו ספורט, מבחינתי ליגה ג' הוא עוד תחנה ביצירה שלי, עשיתי סרטים לפני, ואני לא יכול למתג את עצמי בתור יוצר דוקו ספורט. הסצינה של אבי פרץ ואבא שלו, מה שהיא עשתה לאנשים, התגובות שקיבלתי על הסצינה הזאת, זה לא קורה הרבה. כשאתה עורך הרבה פעמים את אותה סצינה וכל הזמן בוכה בה. התגובות שזה עשתה לאנשים, אנשים אמרו לי שזאת הסצינה הכי טובה שנעשתה בטלוויזיה הישראלית".
מה הדבר הבא בשבילך? מתי תתחיל לעבוד על העונה השלישית?
"אני כרגע לא סוגר דלתות בפני כלום ולא פותח. אני רוצה לנוח אחרי התקופה המטורפת, יש לי גם מחויבויות שאני אמור לסגור. אני לא אעשה את העונה השלישית אם תהיה, בטוח. אם הם יחליטו עם מישהו אחר, אני מעביר את השרביט בשמחה. זה מקום שאפשר לספר בו בלי סוף סיפורים. במישור האישי זה מאוד קשה אם אתה מנהל משפחה וילדים, כל המשחקים בשבתות, אצל היהודים בשישי, אצל הערבים בשבת. אין חיים במשך הרבה מאוד זמן. נראה מה יהיה. זה פרויקט מאוד קשה כי כמות הדמויות, במיוחד בעונה הזאת, היא כמות מאוד גדולה. בדוקו מעקב שעוקבים אחרי כל כך הרבה, בדרך כלל עוקבים אחרי שתי דמויות, לא אחרי 20 ומשהו ביחד".
