מיכאל זנדברג, אחד הכדורגלנים הישראלים המעוטרים בהיסטוריה ומאמן קבוצת הנוער של הפועל תל אביב, הגיע לפודקאסט "פראש טוק" מבית "הפודיום", עם בר טימור ורון שושן, ודיבר על המעבר משחקן למאמן, אמבטיות קרח אצל גאידמק, איך זה מרגיש להיות כוכב שמאלני בבית"ר, הדרך הקצרה מהספסל באורווה לליגת האלופות, דעתו לגבי נשיקות הסמל, פרשנות ממקום של פרגון וסרט הפרישה שתוכנן במשך שנים.
"התאמנתי אצל הרבה מאמנים במהלך הקריירה, חלק מהם מהשמות הגדולים שהיו בארץ ולקחתי המון דברים מכל אחד, אבל יותר חשוב – ידעתי גם מה לא לקחת מהם. אני מרגיש שאני במקום שלי ושאני משפיע על שחקנים צעירים. כרגע אני במקום מאוד טוב ונוח ומרגיש בבית, לא יודע לגבי בוגרים ומה הצעד הבא שלי, כי אני לוקח צעד אחד בכל פעם. גם בתור שחקן אף לא אמרתי שאני חולם על לשחק בליגת העל או בנבחרת".
"מבחינתי כדורגל זה לא סמל. אני יודע שזה פופולרי אצל האוהדים והם אולי לא מתחברים לזה כי להם הסמל ממש חשוב, ואני מכבד את זה לגמרי. בכל מקום שהייתי נתתי את כל כולי והתחברתי למקום. אני מחובר מאוד לקבוצה, לאוהדים, לשחקנים, לצוות, לאפסנאי ולכל המעבר, אבל לא לסמל".
"הייתי בהפועל פתח תקווה חמש שנים. המשחק הראשון ששיחקתי אחרי שעברתי מהפועל פתח תקווה למכבי חיפה היה נגדם, קבוצה שיחקתי בה חמש שנים ונתנה לי כל כך הרבה, הלב שלי איתם אני אוהב אותם. דקה 83 התוצאה 1:1 ואני דוחק גול בראש, משחק קשה ולחוץ אנחנו רצים לאליפות. אני חוגג כמו שלא חגגתי בחיים, אז עוד לא המציאו את הלא חוגג אחרי גול. אני נותן גול אני בטירוף ורק אחרי זה אני אחשוב על הפועל פתח תקווה ושליבי איתם. כשאני במגרש המטרה שלי זה לנצח ולעשות את ה100%, וניצחתי ואני אחגוג".
"למפארד שהוא לדעתי הראשון שעשה את הלא חוגג הזה ולדעתי זה היה מוצדק. הוא גדל כל החיים בצ'לסי ובמשחק הראשון שהוא עולה בקבוצה אחרת אחרי שסיטי קנו אותו הוא כובש מולה ועשה את זה אותנטי ראו שזה יצא לו מהלב, היה לו קשה לחגוג ואני מבין את זה, הוא הרים את היד ואני הזלתי דמעה איתו".
"שיחקנו נגד אחי נצרת בגביע הטוטו, באורווה, שבוע לפני פתיחת הליגה. אני לא פותח ומתחמם במחצית. אבא שלי ועורך הדין שלי קוראים לי ואומרים לי: 'אתה חייב לבוא עכשיו, הגענו לסיכום עם מכבי חיפה ואנחנו הולכים לחתום'. בדיעבד זה קרה ככה כי זה היה היום האחרון לרישום לליגת האלופות. הייתי צריך לחתום מהר כדי להעביר את החוזה להתאחדות כדי שיאשרו לי לשחק בצ'מפיונס ליג. שבוע-שבועיים אחרי זה עשיתי את הופעת הבכורה שלי במכבי חיפה באולד טראפורד".
על התקופה בבית"ר ירושלים:
"גאידמק הגיע לבית"ר כרוח סערה. היינו על המגרש שחקנים טובים מאוד, כולם שחקני נבחרת; שמעון גרשון, אריק בנאדו, עידן טל וגל אלברמן, והיו זרים טובים, והכל היה עם רוח חדשה. הגיע הרבה כסף אבל זה הרגיש כמו הילד העני הזה שאף פעם לא ידע להסתדר עם כסף, כי בבית"ר הרבה שנים לא היה כסף, ואז כשהגיע הכסף לא ידעו איך להתנהל איתו".
על המשחק הראשון בליגת האלופות:
במשחק הזה נגד יונייטד באולד טראפורד, הייתי בתוך חלום. לא הייתי שם. ממש הייתי בהלם וגם ככה שיחקתי. זה לא שלא הייתי טוב, פשוט לא הייתי מורגש. גם כמעט לא נגענו בכדור, בעיקר עשינו הגנה ואחרי השער הלכנו אחורה ומולנו קבוצה בהבדלי רמות עצומים. אבל אחרי זה במשחקים הבאים נגד לברקזון ואולימפאקוס היינו שם. פעמים הפסדנו משחקים שהיינו שווים ליריבות".
על ניסיון לפרשנות חיובית:
"לא אדבר על פרשנים אחרים, אבל אם אתה בא ממקום של פרגון, בטח בכדורגל ישראלי, לדבר דברים טובים, בצורה מכבדת מכובדת, אז גם לצופה יותר נעים לשמוע. אני נזהר, בטח בכדורגל ישראלי, ואני עברתי את הדברים האלה. אז עכשיו שאני אגיד על מישהו 'אין לו מושג'? מישהו עושה מהלך יפה, אתה יכול לבקר את ההגנה, או להחמיא לשחקן ההתקפה".
על אחותו תמר:
"איך אני מתמודד עם זה? פשוט נותן לזה לעבור. זה לא מזיז לי. עם השנים למדתי לספוג, למדתי לפתח עור של פיל. לא לענות לכל אחד כי זה לא ייגמר. גם בתור כדורגלן זה לא הזיז לי. מה זה משנה אם אומרים לך 'בן זונה' או 'אשכנזי שמאלני', מה אכפת לי שידברו. דיברנו המון תמר ואני על נקודות ההשקה בנינו ועל הדברים הדומים בין פוליטיקה לספורט – שני דברים שמוציאים מאנשים את התגובות הכי אמוציונליות. היא דעתנית, משפיעה ולא מפחדת ממה שיגידו. ברגע שאתה עושה את הדברים שאתה מאמין בהם והולך אחריהם, אז יש תגובות כאלה ואחרות. אני רואה את מה שהיא נלחמת עליו ואת הערכים שלה, אז אני גאה בזה. גאה בה".
