ברק בכר לא התפתה אמש (ב') להכריז על זכייתה של קבוצתו, מכבי חיפה, באליפות ליגת העל בכדורגל, וטוב שהדף בקלילות את הניסיון למשוך אותו בלשון. הוא בהחלט יודע, כמו כולם, שפער 7 הנקודות על פני הפועל באר שבע, ו־10 הנקודות על פני מכבי תל אביב, הוא משמעותי – אבל באותה נשימה הזכיר לכולם שבקופתה של הליגה ישנן עוד 24 נקודות.
קרוב לוודאי שבלבו פנימה משוכנע ברק שמכבי חיפה, בהדרכתו, כן תזכה העונה באליפות שנייה ברציפות – ובכל זאת, עת לכל דבר. מאמן הרוצה ששחקניו לא יורידו הילוך, נוהג כך, אחרת הם כבר ימהרו לחפש באיזו מגירה בארון איפסנו בחורף את בגדי הים שלהם. אכן, אין טוב מברק בכר להכיר את נפש הכדורגלן הישראלי.
בניצחונה של מכבי חיפה 0:2 על הפועל באר שבע, היה שחקן אחד בדרגה מעל כולם, וזהו עלי מוחמד, קשרה של האלופה. שליטתו במרכז המגרש הייתה מוחלטת, וגם כאשר שחקני הפועל ניסו לתקל אותו, הוא המשיך כאילו דבר לא קרה. מזמן לא ראיתי בארץ כדורגלן מרכז שדה כל כך דומיננטי. הציון שאני מעניק לו הוא 9.
אשר להפועל באר שבע, לא אופתע אם מאמנה, אליניב ברדה, הגיע עתה למסקנה שעדיף תפקיד המנהל המקצועי על פני תפקיד המאמן. הדברים נאמרים לא בגלל ההפסד שספגה נציגת הנגב, שכן הפסדים הם חלק מחייו של כל מאמן, כולל הגדולים ביותר. יוסי בניון כבר עשה את הבחירה הנכונה מצידו, כי כאשר קבוצה לא עומדת בציפיות שהציבה לעצמה, בדרך כלל המאמן משלם את המחיר.
על הרחקתו של כדורגלן הפועל באר שבע, דנילו אספריה, כבר נאמר שהיא שנויה במחלוקת. לא נאמר די על המחצית הראשונה שהייתה רוויית עבירות, עם מינימום כדורגל. חבל ששחקני באר שבע בחרו במשחק נוקשה מאד ועברו לא פעם את הגבול בצורה מוגזמת. המחצית הזאת הזכירה לי משחק רוגבי מאוסטרליה. אולי זו הסיבה לכך שעל סף סיומה פקעה גם סבלנותו של השופט אוראל גרינפלד.
ההגדרה 'משחק העונה', שניתנה למשחק בין מכבי חיפה להפועל באר שבע, התבררה כנכונה רק בזכות מיקומן בצמרת הטבלה. היא לא הייתה נכונה לגבי רמתו. בשבוע הבא, כאשר מכבי תל אביב תארח את מכבי חיפה, נזכה אולי לראות כדורגל טוב בהרבה. מצד אחד, תהיה זו הזדמנות גדולה לצהובים להראות למה הם מסוגלים. מצד שני, לירוקים יהיה אתגר גדול להוכיח, דווקא בבלומפילד, מדוע הם משקיפים מגבוה על כל הקבוצות האחרות בליגת העל.
