בפסק דין מיום 7 באפריל, בדיון נוסף שקיים בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל, הוחלט, ברוב של שלושה מול שניים, להרשיע את קבוצת הכדורגל מכבי תל אביב בגין התנהגות לא הולמת של אוהדיה, ולקנוס אותה ב-3,000 שקל. במוקד עמדה השאלה האם יש להטיל אחריות על הקבוצה בגין קריאות "הומו" מצד אוהדיה לשוער מכבי נתניה, דני עמוס, התומך בקהילה הלהט"בית.
המשפט והציבור בישראל עברו דרך ארוכה מאז שנות ה-80 כשפרצה למגרשי הספורט קריאת הגנאי "הומו". התפיסה שרווחה בעבר הייתה כי "אין מה לעשות" נגד חופש הביטוי של האוהדים, והם חופשיים לשיר ולצעוק כל דבר כלפי כל בעל תפקיד במהלך המשחק. כדי להבין עד כמה חשוכים היינו כדאי לקרוא שוב את הטענות של עיתון העיר משנת 1994, בתביעת הכדורסלן שמעון אמסלם נגדו, בגין פרסום שהתכתב עם קריאת הגנאי "הומו" לה זכה השחקן מהאוהדים. העיתון טען, בין היתר, כי שתיקת השחקן בעת הקריאות מלמדת כי השלים איתן. הטענה נדחתה, תוך שבית המשפט קבע כי אין מה לעשות נגד קללות של אוהדים, ו"כל ניסיון להיאבק בקריאה היה רק מגביר את שמחתם של האוהדים ואת קריאותיהם". העיתון, אגב, חויב לשלם לאמסלם פיצוי בגין פגיעה בשמו הטוב בסך 1150 אלף שקל.
השנים שחלפו מלמדות שדווקא יש מה לעשות. תקנון פיפ"א קובע כי כל אדם הפוגע בכבודו של אחר בביטוי מבזה או מפלה המתייחס לגזע, צבע עור, לאום, מגדר, מוגבלות, נטייה מינית, שפה, דת, דעה פוליטית ועוד – כפוף לענישה. גם ההתאחדות בישראל תיקנה את התקנון והטילה אחריות על קבוצה להתנהגות לא הולמת של אוהדיה, תוך הוספת סעיף מיוחד לפיו קריאות גזעניות הן התנהגות לא הולמת. מנגד, התקנון בישראל לא כולל רשימת איסורים מפורטת על קריאות הפוגעות באדם בשל נטייה מינית, מגדר, או כל עילה אחרת, שעל פי חוקי השוויון נחשבות כאפליה פסולה. משימתם של דייני ההתאחדות הייתה לקבוע האם שתיקת התקנון הישראלי פוטרת את הקבוצה מאחריות לקריאות אוהדים מסוג זה, והרוב כאמור הכריע שהקבוצה עדיין נושאת באחריות.
כאן עולה השאלה החשובה ביותר ביחס לתפקידה של ההתאחדות, שהופקדה בחוק על ניהול ענף הכדורגל, בעיצוב נורמות חברתיות. הספורט המקצועני נתמך בתקציבים ציבוריים ולכן צריך לשרת ערכים ציבוריים. השוויון הוא זכות יסוד של כל אדם בישראל, לרבות שחקני כדורגל. תקנוני ההתאחדות, מנגנוני האכיפה שלה והטריבונלים המשמעתיים שלה מחויבים ליישר קו להשגת המטרה הזו. גישה סלחנית, המדגישה כי מגרש כדורגל הוא לא "אולם קונצרטים", מחמיצה את תפקידם של דייני ההתאחדות כמשרתי ציבור. אדם לא מפקיד בכניסה למגרש כדורגל את ערכיו, ותפאורת המגרש והאווירה בו לא מצדיקות מתן הקלות מיוחדות להתבטאויות מבזות. ההפך הגמור: המודעות לשלהוב היצרים במגרש דורשת הקשחה מלכתחילה, והתגייסות של הקבוצות עצמן לאכיפה יעילה.
הפסיקה העקרונית, הפוסלת את הקריאה "הומו", בהחלט מבורכת. אבל כאשר הקנס שהוטל על הקבוצה עומד על 3,000 שקל בלבד, קשה להאמין שהמסר המרתיע עובר. ההתאחדות פועלת בימים אלו לתיקון התקנון וכדאי שתשקול לא רק הרחבת העבירות אלא גם קביעת סכומי קנסות משמעותיים בצידן. הקבוצות לא חייבות להמתין עד שזה יקרה. הן יכולות לעשות מעשה בעצמן: בראיון לסדרה "האגרוף" המוקרנת בימים אלו, שעוסקת במאבקי הכדורסל בין מכבי והפועל תל אביב, אמר אמסלם שהדבר שהכי הפריע לו זה שאף אחד מהנהלת הקבוצה היריבה לא עלה מעולם למגרש על מנת לבקש מהאוהדים שיפסיקו לקרוא לו "הומו". מנהלי הקבוצות מוזמנים להרים כעת את הכפפה.
הכותבת היא מייסדת משרד עורכי הדין רובין שמואלביץ ומומחית לדיני עבודה
מה דעתך על הכתבה?