1. אם מכבי חיפה תזכה באליפות – והמילה "אם" היא רק לצרכי רייטינג – היא תצטרך לשאול את עצמה איך מול קבוצות שמתחרבשות בתהיות על העונה הבאה, היא לא מצליחה לסיים את העונה הנוכחית. אחת הקבוצות היותר איכותיות של מכבי חיפה לא מצליחה להביא אנרגיות כל שבוע כדי ליהנות מהעונה הזו.
בכל פעם שמכבי חיפה נתקלת בקבוצה שרוצה יותר, היא לא מצליחה לייצר מעצמה לא איכות ולא עוצמה. חלק מהקבוצות מתבטלות מולה או פשוט מנסות איזה פתרון טקטי. מכבי נתניה רוצה יותר מאז שהגיע בני לם, אבל לא מדובר בקבוצה שמכבי חיפה לא מסוגלת לצלוח או פשוט להכות בנקודות התורפה שלה. נתניה משחקת בלי לחשוב יותר מדי מי עומד מולה, עניין של מוטיבציה גבוהה והבנה מוחלטת בשביל מה משוחק המשחק הזה – בעבור הקהילה.
חיפה שיחקה אתמול את המשחק ה-52 שלה העונה ואת הקרטוע שלה בדרך לקו הסיום והפודיום, אפשר לשמוע מקילומטרים. יכול להיות שברמה הפרקטית קרה לה דבר טוב: לחטוף תבוסה במצב של 7 נקודות יתרון בפסגה זה לשמוע את השעון המעורר.
חיפה תצטרך להבין שמולה משחקות קבוצות שכרגע האג'נדה שלהן היא כדורגל חיובי – הפועל באר שבע ומכבי נתניה – או פזילה למקום באירופה כמו סכנין והפועל תל אביב, או קרב על יוקרה כמו מכבי תל אביב. אין משחקים קלים בפלייאוף עליון, אין ימים שמותר לנוח ויש הפרש כזה שבשני אסונות ספורטיביים יכול להימחק. אני בטוח שברק בכר שמע את קריאת ההשכמה הזו.
2. ההופעה של עדן קארצב ופארפה גיאגון אתמול ובכלל העונה, נותנת איזו אינדיקציה למדיניות הרכש הכושלת של מכבי תל אביב. תזכורת: גבי קניקובסקי נמכר למכבי תל אביב תמורת חצי מיליון יורו, העברתו של קארצב ושאילה לעונה של גיאגון, עם אופציה להמשך התקשרות. קניקובסקי כבש העונה בליגה שלושה שערים ובישל עוד שישה, הוא עדיין לא השתלט בלעדית על עמדת הקשר היצירתי של מכבי תל אביב, כי דן ביטון מגיח מדי פעם, ועכשיו גם נכנס לתמונה אוסקר גלוך. זה בדיוק מה שקרה לדני נוימן שהגיע למכבי בעסקת ענק וגילה לידו את מוטי איוניר בן ה-16 וחצי. 40 שנה עוברות והדברים לא משתנים בקרית שלום.
בכל מקרה, בהשוואה לעונה שעברה בה כבש בנתניה 9 שערים ובישל 9, קניקובסקי לא מספק את אותה סחורה. לעומתו גיאגון וקארצב יחד הפיקו מעצמם 6 שערי ליגה ו-5 בישולים. קארצב הוא בכלל קשר אחורי, אבל אם המשחק הנהדר שלו בעונה שעברה מול זלצבורג, כולל השער המרהיב, לא שכנעו את מכבי שאיבדה את כרטיסו, אז אולי העובדה שהוא הולך ומתפתח כמהדורה אלגנטית יותר לדן גלזר, תשכנע את כולנו כי מדובר בטעות.
גיאגון זה עוד אחד משחקני הרכש הצעירים שמכבי לוקחת לקבוצת הנוער שלה, מעבירה אותם דרך בית"ר תל אביב/בת ים, והם משמעותיים יותר בקבוצות אחרות. עברו במכבי תל אביב בשנים האחרונות – חלקן מוצלחות מאוד – זרים שלא נתנו עשירית תפוקה ממה שנתן גיאגון בשנתיים האחרונות היכן ששיחק, ודי אם נזכיר את אורוש ניקוליץ' או ברנדלי קובאס או אפילו אנדרה ז'ראלדש. ועל זה מגיע שאפו למכבי נתניה שהזרים שלהם נראים בינגו למרות שהסגל הישראלי שלה הוא לא מהמשובחים. זה נקרא לסחוט מהלימון לימונדה.
די היה לצפות אתמול בפריים קצר שתפס את אייל סגל לופת את ראשו ומחייך בדרך שלא הייתה יכולה להסתיר את מה שמתחולל בראשו: אנחנו עושים את מה שחלמנו שיעשו תמיד במכבי נתניה.
3. בסוף העונה הזו יצטרך אבי לוזון להסתכל במראה ולשאול את עצמו, איך 30 שנה לאחר עונת מלחמת המפרץ, שהחזירה את מכבי פתח תקוה לליגה הראשונה, העבירה את השליטה במועדון לידיו ולידי משפחתו וקיבעה אותם בחיק הקבוצות הגדולות לרצף של יותר מ-20 שנה, שנים שייצרו כישרונות, הביאו אותם לאירופה, ושינו את ההגמוניה בעיר – איך אחרי כל זה, הם חוזרים לאותה נקודת פתיחה: הפועל פתח תקוה עשויה הערב לעשות צעד משמעותי לעבר חזרה לליגת העל, מוקפת ב-6,000 מאוהדיה, כשמכבי פתח תקוה נמצאת במקום הכי קרוב לחזור לליגה השנייה, בפעם השלישית בתוך עשור. איך עם כל האקזיטים והכסף הגדול שנכנס למועדון, יש למכבי פתח תקוה בשלב הזה של העונה את הקבוצה הכי גרועה בליגה?
למכבי פתח תקוה נותר עד לסיום העונה משחק נוח אחד, אם אפשר לקרוא להפועל חדרה הבלתי צפויה משחק נוח. פתח תקוה צריכה לנצח בטדי פעמיים, את בית"ר ירושלים והפועל ירושלים, כדי להישאר בליגה. אם משווים את זה ללוח המשחקים של הפועל נוף הגליל שחלפה על פניה אתמול – כשעל הדרך מחייה בה שי ברדה את לוואגה קיזיטו וג'ון אוגו – לה מחכים משחקים מול 3 קבוצות שגמרו את העונה, כולל הפועל חיפה המפורקת וקרית שמונה של החבר סלובודאן דראפיץ', אז המצב של מכבי פתח תקוה קשה פי כמה. איך מייצרים 9 נקודות בלי תמיכה של קהל (ויש אפילו מחאה) ועם מנהל מקצועי שהפך למאמן כמעט בעל כורחו? זו שאלה שאפילו הזחיחות/יהירות המובנית של הלוזונים, לא יכולים לענות עליה.
4. מי שכן היה בטוח בזכייה בשלושה ניצחונות במחזורי הסיום היה זיו אריה, בטחון שהפך בסוף המשחק אתמול לראיון סטייל קרסטאיץ' – שירי אלג'ם. זיו אריה עמד מול נטע לוינסון ופשוט זלזל בה ובשאלות הטריוויאליות שהמטירה עליו, מבלי לזכות לתשובה הולמת.
יחסית להישגיו בכדורגל, בוודאי העונה, אריה הוא דוגמא רעה להתנהלות של מאמן. "זה סיפורה של כל העונה שלנו", חזר מהנדס התודעה על הקלישאה שמלווה כל ראיון שלו בסיום כל הפסד. הפועל ירושלים ניצחה הכי מעט משחקים בליגה, כבשה הכי מעט שערים (0.7 שערים למשחק), יש לה את הסגל הכי חלש, היא משחקת בדיוק 20 דקות בפתיחה ואז מתחילה לעשות שטויות. והוא עומד ומשדר איזה מסר שאמור להגיע למעסיקיו – הקהל הוא הבעלים בהפועל ירושלים – ולשכנע אותם בצדקת הדרך.
שיילך לבדוק מה באמת חושבים עליו ביציע ומה חושבים שם על העונה המבוזבזת הזו שעשויה בהחלט להסתיים בירידת ליגה בתום עונה אחת בלבד בליגה העל, כשעל הפרק עוד מחכים דיונים על הקטנת הליגה והעמדת מחסומים גבוהים יותר לכניסה חזרה למועדון היוקרתי. הפועל ירושלים – כמו שהיא מנוהלת ומאורגנת – הייתה צריכה להישאר בקלות בליגה החלשה הזו, בוודאי כשהיריבה העירונית שלה נראית הפוך ממנה, אבל היא בחרה שלא להחליף מאמן, ונתנה להנדסת התודעה האינסופית הזו לדרדר את המועדון כמה צעדים אחורה.
ברגע שבית"ר ירושלים הביאה את יוסי אבוקסיס היה ברור שבסוף זה ישתלם לה – בלי דרך, בלי חזון, בלי יותר מדי עתיד – והיא תקבל עוד צ'אנס לעבור לידיים נורמליות יותר. הפועל ירושלים מילאה במשך שנים דלי, הצליחה איזו עונה לא לבעוט בו, ובסוף טבעה בו.
5. הפועל רובי שפירא ירדה העונה לליגה ב'. לא רק ירדה, אלא נדרסה והושפלה בתוצאות מחרידות לאורך כל הסיבוב השני. מעבר לעובדה שקבוצות אוהדים לא צריכות לרדת ליגה – גם הפועל ירושלים – הייתה פה פגיעה ברעיון: להקים אלטרנטיבה מחאתית נגד הניהול של יואב כץ. לאמור: מאז שם רובי שפירא קץ לחייו לפני 20 שנה ויואב כץ קיבל את זכויות הניהול, הקבוצה הגיעה פעמיים בלבד לפלייאוף העליון, זכתה פעם אחת בגביע, והפכה להיות קבוצה לא תחרותית ובעיקר לא מעניינת. גם כמות הקהל היפה שהביאה לחצי הגמר בבלומפילד לא תשנה את הנרטיב: הפועל חיפה הפכה לסתם קבוצה.
ההשפלה אתמול בקרית שמונה הייתה כאין וכאפס לעומת ההשפלה שעבר כץ לאחר המשחק, כשכ-20 אוהדים – למקומות כמו קרית שמונה, למשחק חסר חשיבות, מגיעים אלה שהפועל חיפה היא כל חייהם – דפקו לו על האוטו באקט שאפשר לראות בו אלים. לא הצלחתי להבין אף פעם מה היה חשוב לשחקן עבר של הפועל חיפה בכדורסל, רואה חשבון מוושינגטון שהצליח בעסקיו, לקחת את מועדון הכדורגל מבלי שיש לו יכולת או רצון למנף אותו. בשביל מה הוא היה צריך את זה?
מה דעתך על הכתבה?