אנשי הפועל תל אביב נראו בהלם אתמול (שני) אחרי התבוסה 5:0 בדרבי. אחרי שמונה שנים ללא ניצחון בקרב העירוני, הייתה לפני המשחק תחושה שהפעם יש הזדמנות חד פעמית לתפוס את מכבי תל אביב שבירה, אחרי ההדחה שלה מהגביע והכישלון בליגה, אך המחצית השנייה אתמול תלווה את הקבוצה זמון ארוך. עשרות אוהדים הגיעו לחודורוב לאחר המשחק אך מרבית השחקנים עזבו לביתם עצמאית פרט למרקו ינקוביץ', פרדי פלומן, בוגדן סרנבסקי ומספר צעירים.
שי אליאס, שהורחק בגלל יריקה והותיר את חבריו בעשרה שחקנים, היה במוקד בסיום. רפואה ביקר את חוסר האחריות של הקשר ואמר שזה יטופל, והשחקן עצמו נראה מרוסק. שחקנים ניסו לעודדו אך הוא מלמל "איזה בלגן, איזה טעות, אני מצטער" וחשש מההשלכות של האירוע, כולל תגובות של אוהדים. שחקנים בקבוצה דווקא גיבו את אליאס ואמרו: "הוא יודע שהוא טעה ובגדול, אבל לא יעזור לתלות אותו עכשיו, הוא אחד מעמודי התווך של הקבוצה, נותן את כל הלב והנשמה, צריכים לדעת גם לסלוח".
ואכן, האמת היא שהרחקה של שחקן וירידה למחצית ב-0:0 היא לא תירוץ לספיגה של חמישייה, גם לא של שלישייה, ואין ספק שהשבוע מספר שחקנים עומדים לשמוע מקובי רפואה את כל מה שהוא חושב על תפקודם. אחד מהם הוא מרקו ינקוביץ', שנעלב שהוא לא בהרכב, נכנס כשהוא לא לוחץ יד לדוידה ואף נותן לו קטנה עצבנית עם הגוף, ולאחר מכן על המגרש נראה שבור ו"עושה טובה" שהוא בכלל רץ. בהפועל ישנה אכזבה גדולה מהמונטנגרי, שלא צפוי להמשיך בעונה הבאה. שחקנים בקבוצה אמרו על הקשר: "הגיע הזמן להגיד את זה, הוא עושה טובה שהוא בהפועל".
גם פרדי פלומן הציג סף שבירה נמוך בחצי השני. רפואה גער בשניים וניסה להעיר אותם אך זה היה מאוחר. בסיום התייחס לכך רפואה ואמר: "ראיתי הכל וניתן את הדעת על כך, עכשיו הכל חם אחרי המשחק ועדיף ללכת קודם כל להירגע אבל שום דבר לא נעלם מהעיניים שלי, ראיתי הכל".
עם כל הכאב, בשורה התחתונה ניצחון למכבי משקף את יחסי הכוחות בין המועדונים. הפועל מנסה לצמצם פערים אבל זה כמעט אף פעם לא מספיק. ינקוביץ' ופלומן הם דוגמה מצוינת. כמו סרנבסקי, אילו ברירות מחדל של הרגע האחרון, שחקנים שהגיעו לחודשיים-שלושה כי זה הם או כלום ו"אין מה להפסיד".
התוצרת של מחלקת הנוער מקבלת מחמאות רבות. מדובר בשחקני ליגת העל לגיטימיים שיוצאים שנה אחרי שנה, אך יש הבדל עצום בין שחקן ליגת העל לגיטימי לשחקן שיכול לעזור להפועל תל אביב לנצח דרבי. שלא לדבר על היח"צ שנעשה לשחקנים כמו אושר דוידה ודורון ליידנר, שמתקשים להתרומם. דוידה אתמול כמעט ולא הורגש, איבד כדורים באיזור רחבת האדומים, לא שיחרר כדורים בזמן וגם העבודה שלו על המגרש לא הייתה בכיוון שרפואה ציפה לו. כבר הרבה זמן שדוידה לא שם, מדי פעם יש לו הבלחה עם מהלך יפה או שער יוצא דופן, אך בסיכום הכולל התרומה שלו לאדומים הולכת ופוחתת ממשחק למשחק, ונראה שגם הוא קצת התבלבל בין הסופרלטיבים למציאות.
בסופו של יום, הפועל תל אביב רוצה אך מוגבלת. יש בה רעב ואנרגיות אך היא עולה לדרבי עם בלמים בני 17 ו-18 כאשר על הספסל אין בלם מחליף. כשגוטליב חסר, אין מחליף. כששלומי אזולאי החלוץ חסר, אין מחליף. ולא שמדובר פה על שחקנים שהגדולות מחכות להם. הפועל זה מועדון גדול, עם קהל נאמן ומחלקת נוער בריאה, אך שם זה גם נגמר, וזה לא מספיק. זה שווה במקסימום פלייאוף עליון ולא יותר, וגם זה בעיקר בזכות ישראלים כמו איינבינדר, בן ביטון, גוטליב ושלומי אזולאי, שהחלו את השינוי במועדון עוד בעונה שעברה. יכול להיות שהפועל תל אביב תנצח בדרבי הבא, או בזה שאחריו, אך כל עוד פערי הניהול והתקציב בין המועדונים יישארו בעינם, סביר להניח שלא תחווה הרבה ניצחונות כאלה גם ב-8 השנים הבאות.
המחזור הבא בפלייאוף העליון
הפועל תל אביב – מכבי חיפה
מכבי נתניה – הפועל באר שבע
בני סכנין – מכבי תל אביב
