כוח המחץ: סיפורה של הכח וינה

למרות "יהדות השרירים", חזונו של מקס נורדאו, אנו לא רגילים למצוא סיפורי הצלחה וגם גבורה בתחום הספורט היהודי לפני קום מדינת ישראל ב-1948. יש סיפורי תהילה מוכרים של אינדיבידואלים, אבל בספורט הקבוצתי ההישגים היו דלים.

לפיכך, סיפורו של מועדון הכח וינה חריג ביותר. אחרי הכול, קבוצת הכדורגל האוסטרית-יהודית הייתה מוכרת בכל יבשת אירופה וארצות הברית. כאן, בארץ ישראל תחת המנדט הבריטי וגל העלייה השלישי מאירופה, כולם דיברו עליה בהערצה.

בשנת 1909, התקבצו מספר חברים חובבי כדורגל בוינה. שמותיהם היו ארתור באר, איגנץ' קרנר, לאיוש וייס ודוד ויינברגר, והם החליטו להקים בתוך מועדון חברים יהודי קטן, שהיה סניף של מכבי וינה שהוקמה 11 שנים לפני כן, קבוצת כדורגל. על החולצות הופיע מגן דוד בעיגול ובתוכו האות ה'. באר, שהיה בעברו כדורגלן בסלביה פראג, היה מופקד על הצד המקצועי ושלושת האחרים על הנושא הניהולי והכספי. הקבוצה נרשמה לליגת החובבים הרביעית, כשבאוסטריה כבר היו באותה עת מספר קבוצות יהודיות, בהן מכבי וינה והגיבור וינה.

במקביל לקבוצת הכדורגל החל המועדון לפרוח, ועד פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 היו בו מאות ספורטאים וספורטאיות בכל ענפי הספורט, ובעיקר באתלטיקה, ממנה יצאו מיטב אלופי אוסטריה. ב-1920 מנתה הכח וינה מעל 5,000 חברים שרובם עסקו בספורט. באר הביא מפולין, הונגריה וצ'כוסלובקיה כדורגלנים יהודים מצטיינים. עד 1915, השנה שבה הופסקה הפעילות הספורטיבית בשל המלחמה, הקבוצה התקדמה לליגה האוסטרית השנייה. ב-1918 חודשה הפעילות, ובתום עונת 1919/20 עלתה הכח וינה לליגה האוסטרית הראשונה. הפרס על ההעפלה היה מסע משחקים בן 6 שבועות לפולין, גרמניה, ליטא ורומניה, והניצחונות שהושגו שם הציתו את הדמיון בכל הקהילות היהודיות ובעיקר בפולין.

הכח וינה קיימה את משחקיה באצטדיון בשם 'הו הא וארטה', משחקים אליהם היו מגיעים מעל 50 אלף צופים. הקבוצה מינתה לתפקיד המאמן את הסקוטי בילי האנטר, שבשנים הראשונות הביא את הקבוצה למאבקי הצמרת.

לפני למעלה מ-20 שנים שהיתי עם חברי דני דבורין בוינה במשחקה של נבחרת ישראל נגד אוסטריה. בבית קפה וינאי צנוע פגשנו זוג קשישים אשר התעניינו באמירות שלנו על הכח וינה. בני הזוג החביבים התבררו כהורים של חלוץ נבחרת אוסטריה במונדיאל 1978 הנס קרנקל. האב סיפר כי בילדותו נהג להגיע עם אביו למשחקי הכח וינה והשמיע בבית הקפה את קריאת העידוד " הכח, הכח, הכח". והכול בזכות הקבוצה שהוקמה על ידי באר ושותפיו.

מי היה אותו ארתור באר? מדובר בדמות ספורטיבית מוכרת באוסטריה והונגריה. הוא היה ידידו של הוגו מייזל, אבי הכדורגל האוסטרי בשנות העשרים והשלושים, שהקים את 'נבחרת הפלא' האוסטרית. באר, שקיבל בתחילת שנות ה-30 הצעה ממכבי תל אביב להגיע לשורותיה, התמהמה ועלה לארץ ישראל ב-1937, ממש לפני סגירת השערים. כאן הוא קיבל תפקיד בהתאחדות לכדורגל ואחרי קום המדינה היה המנהל המקצועי של נבחרת ישראל (מה שנקרא אז 'מרכיב'). מאוחר יותר שב לאוסטריה ושם הלך לעולמו.

רטנר הפולני, המוכר בכינוי ' לומק', שיחק בקרקוב ועבר להכח וינה אחרי מלחמת העולם הראשונה. לומק עזב את אוסטריה ועלה לארץ ישראל בסוף 1920, בה החל לעבוד בסלילת כבישים בעמק. בהפסקת העבודה התגלגל כדור בין העובדים אל לומק שהחל להקפיץ אותו באומנות. מיד נשמעה הקריאה "זה לומק מהכח וינה". מנהלי מכבי תל אביב הגיעו והזמינו אותו לפגישה, בה סודרה לו עבודה במועדון, דירת מגורים ותפקיד מאמן שחקן במכבי תל אביב. לומיק שינה את שם משפחתו ללאומי, שינה את הכדורגל במכבי תל אביב והפך אותו למקצועי נוסח הכח וינה כבר בשנות ה-20, העשור שבמהלכו היה הכדורגלן הטוב ביותר בארץ ישראל. הוא אימן את נבחרת ארץ ישראל בשני המשחקים במוקדמות אליפות העולם 1934 נגד מצרים.

זו הייתה קבוצה מיוחדת. קובי נוימן היה מנחה מפורסם, נורברט כץ היה פסנתרן, פליקס סלוצקי נגן צ'לו, קרל דולדינג פסל מפורסם ואגון פולאק זמר אופרה. בלה גוטמן, יליד 1901, שיחק בקבוצה היהודית מ.ט.ק. בודפסט והגיע לוינה ב-1920. הוא נחשב לרץ המרכזי הטוב ביבשת. בתחילת שנות ה -60 אימן את בנפיקה ליסבון וגילה לעולם את החלוץ אוסביו. עם בנפיקה זכה גוטמן באליפות אירופה. שחקן בולט אחר היה לאיוש הס, יליד 1904. ב-1933, אחרי עליית הנאצים לשלטון, עזב אוסטריה ועלה לתל אביב. שיחק מעט במכבי תל אביב, ממנה עבר לבית"ר תל אביב. הס אימן את נבחרת ישראל ב-1949 במוקדמות אליפות העולם בברזיל נגד יוגוסלביה וכעבור 6 שנים, במהלך אימון של בית"ר תל אביב, הלך לעולמו על המגרש.

ב-1923 ביקרה בוינה ווסטהאם הלונדונית. 60 אלף צופים ראו את הכוח מגלה עליונות במשחק שהסתיים בתיקו 1:1. מנהלי ווסטהאם ביקשו בערב במסיבת התה מפגש גומלין במגרשם בלונדון והמהלך נחתם באותו ערב. בחודש ספטמבר 1923 יצאה הכח וינה ללונדון דרך פריז, שם שהו ובילו השחקנים במשך שבוע. ללונדון הגיעה הכח עשרה ימים לפני המשחק. הם היו אורחים של ווסטהאם באימונים והאנגלים באו לצפות באימוני הכח וינה.

לעיני 30 אלף צופים באפטון פארק עשתה הכח וינה היסטוריה והפכה לקבוצה האירופית הראשונה אשר מנצחת קבוצה אנגלית באנגליה. צמד שערים של נאמש ובודד של הס קבעו 0:3 בהפסקה. במחצית השנייה הקונצרט המשיך ושערים נאמש והס קבעו 0:5 לוינאים.

בדצמבר 1923 יצאה הכוח וינה לסיור משחקים במצרים וארץ ישראל. המסע החל ברכבת לטריאסט, באוניה לברינדיזי דרך הים האדריאטי ובאוניה 'האלואן' לאלכסנדריה. בספרו 'כדורגלן בחמש יבשות' כתב אגון פולאק: " ערבים בכפיות ותרבושים , חלפני כספיים, ומוכרי סיגריות וירקות הקיפו אותנו. צחוק, צעקות ועמידה על המקח. חלום אלף לילה ולילה , סבלים שצבע עורם שחור או חום, נשים רעולות וריח חדש ומתוק מעל הכול. השמיים עמוקים וכחולים, נהדר".

באלכסנדריה התקיים נשף של החברה הגבוהה לכבוד הווינאים, נשות העיר הופיעו בלבוש הדור עטויות במיטב תכשיטיהן, אותם ראו השחקנים לראשונה בחייהם. במשחק נגד נבחרת אלכסנדריה הובילו המארחים 0:2. פולאק מתאר את הגול שספגה קבוצתו: "סופת התלהבות של עשרות אלפי צופים שאין לתארה במילים. התפרצות המונית כדי לנשק את פניו, ידיו ורגליו של הכובש. למשטרה לקח רבע שעה להחזיר פעמיים את הסדר, שאחריו ניצחנו 2:4".

הכח סיירה בפירמידות, ביקרה במוזיאון הלאומי בקהיר, בו הוצגו אז לראשונה אוצרות תות ענח' אמון, והמומיה של פרעה רעמסס השני. משלחת הכח מנתה 70 איש. היא יצאה לפורט סעיד, משם ברכבת לאורך תעלת סואץ לקנטרה ושם המתין לה נציג מכבי תל אביב יוסף יקותיאלי, שנסע עימה ברכבת לילה מקנטרה לתל אביב לתחנה של בית הדר.

משלחת הכח סיירה במקווה ישראל בית הספר החקלאי, הייתה אורחת של ראש העיר מאיר דיזנגוף, ביקרה בקריית ענבים, בית לחם וחברון ובירושלים בכותל. המשחק הראשון נגד מכבי תל אביב התקיים במגרש בו נמצא היום שוק לוינסקי, פינת רחוב צ'לנוב, ביום קר וגשום מאוד של 8 בינואר 1924. המארגנים דאגו להביא חמורים שנשאו שקי עפר שפוזר על השלוליות כדי לייבשן . תלמידי בתי הספר שוחררו מוקדם כדי לצפות במשחק , אליו הגיעו אנשי צבא ומשטרה בריטים וערבים רבים. הכח ניצחה תוך תצוגת כדורגל קלילה ומשחק צירופים שגרר תשואות רמות. בוינאים הובילו בדקה ה-80 בתוצאה 0:5. אז סימנו פולאק וגוטמן לחבריהם דבר מוסכם ואפשרו לחברם שמעון לומיק לכדרר לרחבה ולהבקיע שער כבוד 1:5.

כעבור שנה חזרה הכח וינה לארץ ישראל ופגשה ב -13 בינואר 1925 פעם נוספת את מכבי תל אביב. הווינאים לא ריחמו על הארץ ישראלים והביסו אותם בתוצאה המכרעת 1:12. הכח שיחקה בירושלים נגד נבחרת הצבא הבריטי לעיני רבבת צופים וניצחה 2:4. שני שחקנים בריטים נכנסו לחדר ההלבשה הוינאי, קונור ופארקר וסיפרו כי חזו בלונדון בניצחון של הכוח על הפטישים 0:5. בעונת 1924/25 הדהימה את אוסטריה והפכה לקבוצה היהודית הראשונה שזכתה באליפות המדינה. ההכרעה הייתה במחזור האחרון נגד קבוצת ב.ס.וינה. במצב של 2:2 נפצע השוער פביאן, שהועבר לתפקיד קיצוני שמאלי בעידן של אי החלפות שחקנים בליגה. בדקה האחרונה הגיע הכדור אליו, והוא בעט אל בין חיבורי הקורות פנימה , 2:3 ואליפות ענקית.

באותה שנה יצאה מכבי תל אביב לסיור משחקים באוסטריה ופולין, שם הובסה שוב 5:1 על ידי הכח וינה. מאמן הכח האנטר התלהב ממשחקו של מגן תל אביב מייק אקרמן והצליח לשכנעו לחתום לעונה אחת, אחריה חזר אקרמן בשל געגועים לארץ ישראל. בשנת 1927 הפליגה הכוח וינה למסע משחקים חלומי בארצות הברית. השחקנים התלהבו מארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. הם צפו במשחקי הבייסבול ונפגשו עם הכוכב הגדול של ניו יורק יאנקיז בייב רות. לבית המלון של הווינאים הגיע אלוף העולם באגרוף בני לאונרד, שהזמין לקרבות ידידות מספר שחקנים שהאגרוף היה מוכר להם. הם נפגשו עם השחיינית גרטרוד אדלה, האישה הראשונה שצלחה בשחייה את תעלת למאנש. בין המשחקים היו פגישות עם כוכבי וכוכבות הקולנוע האמריקאי. השחקנים הוזמנו למופעי קרקס והצגות, ועבור דולרים מזומנים מהירים ביד הראו את אומנותם בהקפצות כדור ארוכות ללא נפילה על הרגל והראש.

בחשאי ובחדרי חדרים התקיימו פגישות בין הקבוצות האמריקאיות לשחקני בכוח וינה. האמריקאים הציעו מענק ראשון של עשרת אלפים דולר, אישור שהייה משפחתי בארצות הברית וחוזה כספי ומענקים שבאירופה רק חלמו עליהם. יומיים לפני ההפלגה לוינה הודיעו תשעה שחקנים, בהם גוטמן, פולאק, מקס גולד , ארנו שוורץ ומוריץ הויזלר כי הם נשארים באמריקה ותם מבחינתם פרק הכדורגל של הכח וינה. אחרי ששבו לאוסטריה, 4 שחקנים נוספים עזבו עם משפחותיהם את אוסטריה וחתנו במועדונים אמריקאים.

פולאק חזר אחרי שנה וחצי וחזר להכח וינה. הוא פגש בקבוצה אחרת מזו שהכיר. הקבוצה ירדה לליגה השנייה ותהילת השנים הקודמות נעלמה לה. היא החתימה את שחקן הפועל חיפה יעקב יינה שטרן, שאחרי תקופה קצרה עזב. פולאק קיבל הצעה להגיע למכבי תל אביב. עליית היטלר והנאצים לשלטון בגרמניה הביאו אותו להגיע ב-1934, לעמדת המאמן. הוא השתתף במסע מכבי תל אביב ב-1936 לארצות הברית וגם במסע בן 127 הימים לאוסטרליה. הוא נשאר במשך שנה וחצי ביבשת החמישית ובשל מלחמת העולם השנייה לא הצליח להביא לשם את משפחתו. הוא שב לארץ ישראל, והיה המאמן הלאומי הראשון של מדינת ישראל ב – 1948 במשחק בניו יורק נגד ארה"ב בו הפסידה ישראל 1:3. בשנות השבעים שב לגרמניה שם הלך לעולמו.

בשנות השלושים עזבו את במועדון שחקנים נוספים כמו הס, פריץ דוננפלד, אלכסנדר נאמש, פאול קסטנבויים, חיים רייך וצבי ארליך. לארץ ישראל הגיע ד"ר איגנץ קרנר, שעזר להקים את קבוצת הכח תל אביב, שהורכבה מיוצאי הכח וינה וכדורגלנים יוצאי יוון. בהכח שיחק גם הרמן צבי ראפה, שחקן בר כוכבא ליפציג. גביע הנוער בכדורגל נשא את שמו של קרנר, עד ששמו הוחלף לזכר אבי רן.

מועדון הכח וינה נסגר סופית ככל שהתגבר שלטון הנאציזם. שניים מהשחקנים של תור הזהב, יוסף אייזנהופר ומשה שויער, שהחליטו לא לעלות לישראל, נלקחו לתאי הגזים באושוויץ יחד עם בני משפחותיהם, שם נרצחו ונשרפו על ידי הנאצים ועוזריהם יחד עם דמויות בולטות נוספות בספורט האירופי של אותם ימים.

המועדון הוקם מחדש עם סיום מלחמת העולם ב -1945. הקהילה היהודית רכשה את השטח שעליו הוקם המועדון המקורי על גדות הדנובה. קבוצת הכדורגל נקראת היום מועדון ספורט מכבי וינה, ויש בו 171 שחקנים בקבוצות גיל שונות בליגות אזוריות נמוכות.