1. ביום ראשון הבא יתקיים משחק העונה. לא מכבי חיפה-מכבי תל אביב, לא מכבי חיפה-הפועל באר שבע, אלא הפועל ירושלים – מכבי פתח תקוה. המשחק הזה יתקיים לעיני לא יותר מ-2,000 (ואני לארג') צופים בטדי, אבל הוא לא רק יקבע מי לשבט ומי לחסד, מי ללאומית ומי תישאר בליגת העל, אלא יצטרך להחליט מאיזו דרך מבורכת נאלץ להיפרד.
יש מצב שאלה שתי הקבוצות עם מספר שחקני הבית הגדול ביותר. יכול להיות שבנקודה כזו או אחרת מ.ס אשדוד קוראת תגר על הקביעה הזו – והזכייה המתקרבת שלה באליפות המדינה לנוער רק מחזקת זאת – אבל לאורך השנים האחרונות, מכבי פתח תקוה החזיקה במספר שחקני הבית הגדול ביותר, וכשהפועל ירושלים עלתה נדהמנו לגלות שיש עוד אחת.
זה כמובן עניין של מדיניות. הפועל ירושלים תקועה שנים בליגה השנייה לנוער וייתכן – מירב הסיכויים – שתישאר שם גם בעונה הבאה. ובכל זאת, עלייתה של קבוצת הבוגרים לליגת העל חיזקה את הקשר בין הפועל ירושלים למחלקת הנוער שלה. הקונספט הזה הוא פשוט: אם אין לך מספיק כסף כדי להביא שחקנים שוברי שוויון, ואתה צריך להסתפק בשחקנים בינוניים יחסית, עדיף שתיקח כאלה שגדלו איתך, שמזוהים איתך, שיתאבדו בשבילך. אפילו אגאדה ואדליי גדלו אצלם בנוער. ובעניין הזה, הפועל ירושלים נמצאת 3 נקודות ממכבי פתח תקוה, ערב המשחק הקובע ביניהן, כי יש לה עם מי לצאת למלחמה.
ועדיין, גם תיקו ביום ראשון הבא לא יספיק להפועל ירושלים לחגוג את הניצחון הקטן הזה, כי הפרש השערים שלה לא טוב והיא יכולה לרדת במחזור האחרון. ובעניין הזה, היא צריכה להיות מודאגת מההופעה של מכבי פתח תקוה אתמול בטדי. נכון, זה נגמר 2:2 מול קבוצה שגמרה את העונה, והיו שם שחקני הגנה שנראו כמו מצלמות אבטחה – מצלמות הכל, אבל לא מונעות דבר – אבל היה שם ניצוצות של כדורגל, שזה בדיוק מה שלא היה, או כבר אין, להפועל חיפה, זו שהפסידה העונה 7 נקודות להפועל ירושלים.
וכמה חבל שגם אחרי שהפועל ירושלים מנצחת מסיט זיו אריה את הפוקוס לכיוונו. "יש הרבה אנשים שלא אוהבים את המועדון הזה", הוא זרק בסוף המשחק והבטיח להרחיב בסיום העונה. תגדיר הרבה אנשים: אוהדי הפועל ירושלים הישנים? בית"ר ירושלים? כמה זה הרבה?
אין סיבה לא לאהוב מועדון שהשבוע חגג את עליית קבוצת הנשים שלו לליגת העל, שיש לו כנראה את כמות הנשים הענפה ביותר בכדורגל הישראלי, וכך גם פעילים בליגת השכונות, וכמובן שאר פעילויות חברתיות. הפועל ירושלים מועדון שהולך הפוך מכפי שהולך הכדורגל הישראלי, וגם מול הגל העכור הזה הוא משאיר ראש מעל המים.
אז על מה מדבר זיו אריה?
2. ה-VAR עוד בייבי במונחים של תולדות הכדורגל. הוא היה אמור לפתור הרבה אי בהירויות ולעזור מאוד לשופטים. בפועל, וכדי למנוע את שטף המשחק, הוחלט שה-VAR יתערב רק במקרה של אדום ישיר או ביטולו, פנדל, ואישור שער. זה הרבה ועם זאת זה מעט. יש לא מעט החלטות שיפוט מוטעות שהופכות לשערורייתיות ואין VAR שיתערב בהן.
אחת מהן הייתה אתמול בסכנין. דן גלזר גלש בצורה מסוכנת לרגליו של גבי ג'ורי מבני סכנין, והכשיל אותו על סף הרחבה. ההכשלה הייתה גסה, וכבר בה כשל השופט ארז פפיר, שהתעלם ממנה, או יותר נכון: לא ראה אותה. ההכשלה הזו הייתה מייצרת מצב מסוכן לטובת בני סכנין ובעיקר הייתה מחייבת הוצאת צהוב לגלזר, במקרה הזה צהוב שני ואדום. אלא שאין ביכולת שופט הוידיאו להתערב במה שאינו ברחבה ומה שאינו אדום ישיר וכל האירוע הזה התנדף בתוך דקה.
במקרה הזה נעשה צדק וסכנין ניצחה משחק שהייתה יכולה לנצח עוד קודם אלמלא דניאל פרץ, אבל תארו לעצמכם שגיא מלמד לא היה כובש שער ניצחון וסכנין הייתה מוצאת את עצמה חסרת שתי הנקודות שהיו מבדילות בין מקום חמישי או שישי למקום בקונפרנס ליג בקיץ?
סכנין ניצחה את מכבי תל אביב אתמול בלי מספר שחקני הרכב משמעותי, בעיקר בירם כיאל, ועם קהל דליל ביציעים. זה אומר הרבה על מכבי תל אביב ועל העונה שלה: יותר מדי שחקנים בינוניים, פחות מדי שחקני הגנה סבירים. 0:5 בדרבי זה נחמד, אבל אמר כבר מישהו שעדיף לנצח חמישה משחקים 0:1 מאשר משחק אחד 0:5.
3. פעם, לפני לא מעט שנים, יצא לי להיפגש עם איציק ראט, האיש מספר 2 ב'מודיעין אזרחי', ומי שהיה אחראי על אגף החקירות של החברה. כשמישהו בהתאחדות לכדורגל היה אומר: "העברנו את החקירה למודיעין אזרחי", הקונוטציה הראשונית הייתה NYPD. חדר ישיבות ענק, שבו כל החוקרים מתכנסים ומקבלים כיווני חקירה, עושים מעקבים, פורצים לבתים, מקיימים מספר חקירות במקביל ומעמתים חשודים.
ראט שפך מים צוננים על עולם הדמיון שלי. "יש פה חוקר אחד, ואני לפעמים עוזר לו", הדהים אותי. מודיעין אזרחי התעסק בעיקר באבטחת מתקנים, לא בחקירות כדורגל. תמורת הריטיינר הדליל שהגיע מההתאחדות לכדורגל מדי חודש, היה אפשר להעסיק אדם אחד. זהו.
גם וייצמן-יער זו לא איזו חבורת חוקרים קשוחה. זו חברה ששמה מורכבת מהשמות אשר וייצמן ודורון יער, שחברת החקירות שלהם זכתה במכרז של ההתאחדות לכדורגל.
הכלים של כל חברת חקירות מוגבלים. זו לא משטרה, ואין לה סמכויות אכיפת חוק. אי אפשר לפתוח עצמאית בחקירה אלא אם התקבלה תלונה, אי אפשר לזמן לחקירה באזהרה, ואם אדם לא מתייצב לחקירה, תובע ההתאחדות יכול לכל היותר להעמיד אותו לבית דין משמעתי על אי התייצבות לחקירה, אבל עדיין אין ראייה שקושרת אותו לדבר עבירה. ואם יש כבר דבר עבירה – במישור הפלילי – החקירה חייבת לעבור מיידית למשטרת ישראל שידועה בזלזול שלה בכל מה שקשור לחקירות מתחום הכדורגל. זו הסיבה שבכדורגל הישראלי יש מעורבות עזה של עולם תחתון ושום חקירה לא מתנהלת בנושא.
חברת חקירות אולי יכולה לעלות על שחקן מזויף בילדים ב', אבל הסיכוי שתמצא הוכחה להטיית תוצאות משחק תלויה לחלוטין בראיות שיועברו אליה מבעוד מועד.
ולכן, הבקשה של חוקר וייצמן-יער להיכנס אתמול לחדר ההלבשה של הפועל חדרה ולדבר עם השחקנים – מה, שיחת אזהרה או שיחת מוטיבציה? – גבלה בחוצפה, שלא לומר הסגת גבול. וטוב שמנחם קורצקי העיף משם את החוקר לכל הרוחות. חוקר וייצמן-יער צריך לחקור אפשרות לדבר עבירה, לא לקיים שיחות אזהרה עם שחקנים שלא מקבלים ממנו משכורת, ואין לו אחריות פלילית כלפיהם.
הגיע הזמן שההתאחדות לכדורגל תשקיע הרבה יותר כסף – מיליון שקלים בשנה גם יספיקו – כדי למצוא גורמי חקירה שייכנסו לעומק הסחל'ה שבו שוחה הכדורגל הישראלי. כרגע, אין שום דבר שירתיע את העבריינים שיושבים על השיבר.
4. ובפינת הקלישאה היום: "לנוף הגליל נותרו המשחקים הנוחים יותר מול קבוצות שכבר גמרו את העונה".
כשקבוצה שסיימה מעשית את העונה צריכה להופיע למשחקי הגארבג' טיים שלה, קורים שני דברים: 1. היא משתפת שחקני ספסל ושחקני נוער שרוצים להוכיח שגם הם שחקני כדורגל. 2. היא משחקת כדורגל משוחרר. המטרה שלה היא ליהנות מהמשחק. קבוצת תחתית שמגיעה למשחק מול קבוצה כזו, וזקוקה לכל 3 הנקודות, חייבת להמאיס על הקבוצה השנייה את המשחק, להוציא אותה מאזור הנוחות, לגרור אותה לקרבות הבוץ שלה.
הפועל נוף הגליל, בדרך שבה היא משחקת – כדורגל – יכולה לפרק את מכבי פתח תקוה, יריבה לחוצה כמוה, אבל מול קבוצה שבאה ליהנות, מתברר כמה שהיא בינונית. ההחמצות של עומר פדידה – שחקן ליגה לאומית מצוין – לעומת היכולות של מקסים פלקושצ'נקו או שובל גוזלן, רק מדגישות את העובדה שכדורגל יפה זו גם דרך יפה כדי למות יפה.
