מלחמת העצמאות החלה ב-30 בנובמבר 1947, בבוקר היום שלאחר קבלת תוכנית חלוקת ארץ ישראל בעצרת האו"ם בניו יורק. לאחר עזיבת ארץ ישראל של בריטניה וסיום המנדט הבריטי בארץ ישראל, פתחו ערביי ארץ ישראל בהתקפות נגד היישוב היהודי בארץ ישראל כדי למנוע את יישומה. היישוב היהודי התגייס לשורות הלוחמים כדי להדוף את צבאות ערב שפרצו ממצרים, ירדן, עיראק, סוריה ולבנון.
אחת היחידות הישראליות שלחמה הייתה 'שועלי שמשון', יחידה ממוכנת על גבי ג'יפים של צה"ל, בפיקודו של אריה שפק. שפק, יליד ,1919 היה בשלהי שנות ה-30 כדורגלן במכבי תל אביב ב'. בשנות החמישים הוא היה מראשי המועדון, דודו של בלם מכבי תל אביב בעבר נח רזניק.
בין לוחמי 'שועלי שמשון' נמנה איש ההגנה ושוער מכבי תל אביב אברהם בנדורי (בנדרסקי). סיירת הג'יפים הוקמה במהלך מלחמת העצמאות, במסגרת גדוד 54 של חטיבת הרגלים גבעתי. הילה של זוהר ליוותה את היחידה והיא זכתה לפרסום רב בתקופת פעילותה במלחמת העצמאות. כסיירת מיתולוגית נכתבו עליה ועל לוחמיה עוד בתקופת פעילותה שירי תהילה וסיפורים סופרו על לוחמיה.
ב-1 באוגוסט 1948 ביקר המלחין מרדכי זעירא את אנשי היחידה. אורי אבנרי, מלוחמי היחידה, כתב באותו ערב את מילות השיר וזעירא הלחין אותו. השיר התפרסם בביצועה של הזמרת שושנה דמארי והוא נפתח בשורות: "ארבעה ארבעה על הג'יפ הדוהר". היחידה ובנדורי עסקו בפתיחת צירים שהיו נתונים להתקפות הערבים, ביניהם פתיחת הדרך למקווה ישראל, הציר תל אביב – ירושלים והדרך ללטרון. נקודת המוצא הייתה ליד חולדה. שועלי שמשון ובנדורי נשלחו לנגבה ומשם יצאה לפריצת הדרך ליד משטרת 'עיראק סואידן', כשלפי הידיעות הכפר העוין כבר נכבש על ידי פלוגת חיל רגלים ישראלית. רק בהמשך התברר כי קשר היחידה נהרג בטרם הספיק לדווח לשועלי שמשון שהערבים חזרו והשתלטו על מבואות הכפר ובתיו.
מפקד שועלי שמשון שפק היה מאושפז בבית חולים בשל פציעה בקרב קודם. הוא הוחלף בפעולה על ידי סגן מפקד גדוד 54 אריה קוצר, אחד המפקדים הנערצים, לו צפו עתיד גדול להמשך הדרך. בנדורי בעמדת הנהג היה בג'יפ השמיני והאחרון אשר נכנס לשדה האש.
לפני כעשרים שנים נפגשתי עם בנדורי, אשר סיפר לי על הקרב בכניסה לכפר: "זו הייתה אמורה להיות כניסה שקטה ובטוחה לשטח בשליטת כוחותינו. קיבלנו מכת אש חזקה ומפתיעה ביותר. בין ההרוגים הראשונים היה סגן מפקד הגדוד קוצר. לידי בג'יפ ישב המש"ק אריה ונצובר שספג כדור ונהרג. הוחלט על ידי המפקדים שאנחנו נסוגים. אני נהגתי בג'יפ השמיני והאחרון, ללא חיפוי אש של כוחותינו. לפתע ספגנו פגיעה ישירה של פגז בג'יפ, כל החלק האחורי יחד עם שני הגלגלים עפו. הג'יפ אשר היה מצויד בהנעה קדמית, נסע רק על שני גלגלים קדמיים. הבקאקס (סרן הנעה אחורי, א.ג.), נגרר על שביל העפר הלוהט . חטפתי רסיסים רבים בכול הגוף, מעוצמת הפגיעות והדם שזרם ממני נכנסתי לשוק. תפסתי את ההגה בחוזקה, לחצתי על הגז, נסעתי ישר תוך שהרכב המרוסק עובר דרך שדה מוקשים. רק בדרך נס הג'יפ לא התפוצץ, עד אשר הגעתי מעולף לכוחותינו".
בנדורי נלקח לטיפולים במספר בתי חולים, בהם שהה שבועות ארוכים. בוקר אחד, כאשר היה מאושפז בבית החולים בנהריה, פקח את עיניו וראה מולו את חברו יוסל'ה מירמוביץ', שאמר לבנדורי את המשפט המתוק ביותר אשר שמע עד אז: "קום מונגול (הכינוי של בנדורי – א.ג.), אנחנו טסים למשחקים באמריקה".
מאמן נבחרת ישראל אגון פולאק זימן את בנדורי למחנה אימונים בן שבועיים בתל אביב. בהיעדרו של יעקב חודורוב, אשר לא שוחרר מיחידתו הלוחמת, הוצב בנדורי בין הקורות במשחקה הראשון של נבחרת ישראל כמדינה עצמאית. בתאריך 26 בספטמבר 1948 בניו יורק לעיני 40 אלף צופים, רובם יהודים, נוצחה ישראל על ידי נבחרת ארצות הברית 3:1. שער הכבוד שלנו הובקע מרגלי הקפטן שמואל בן דרור. ההרכב ההיסטורי של נבחרת ישראל כלל את בנדורי , שלומזון, פלמן, וייס, אלי פוקס, צימרמן , בוגדנוב, בן דרור, לייזר שפיגל, מירמוביץ' ו-ויינברגר.
בנדורי שיחק בנבחרת ישראל ארבע פעמים. משחקו האחרון היה ב-1959 בוורוצלאב, בהפסד 7:2 לנבחרת פולין. במכבי תל אביב שיחק בנדורי בבוגרים מ-1946 עד 1959 ופינה את מקומו לאהרון שרשטינסקי ולחיים לוין. בנדורי שימש במשך למעלה מ-20 שנים כמנהל נבחרת ישראל. הוא הלך לעולמו ב-2019, כשהוא בן 90.
